אלוהים.
כשהייתי בת 6 ההורים לקחו אותי לבדיקת חורים בשיניים.
יצאתי משם עם הבחנה של 8 חורים. באותו הלילה התפללתי אליך וביקשתי שתעלים לי את החורים.
הבטחתי לך שאם החורים יעלמו אני אהיה טובה לנצח, שאני לא ארביץ לאחי,לא אצעק על אחותי,תמיד אקשיב לאמא ואבא,אלמד טוב,אהיה שקטה ואדיבה.
שבוע שלם התפללתי הכי חזק כל לילה. הייתי בטוחה שאתה תקשיב לי, אבל אתה לא היית שם לצידי ואני כעסתי עליך,אכזבת אותי ולכן לא חזרתי לבקש ממך שום דבר יותר.
כל החיים נלחמתי, נלחתי בצבא, נלחמתי בלימודים,נילחמתי על בעלי. הכל השגתי בעמל רב,בדם יזע ודמות.
שנה וחצי ניסיתי כל חודש להיכנס להריון. שיניתי את הדיאטה, התחלתי לעשות ספורט, וויתרתי על הקפה, לקחתי ויטמינים. עוד חודש ועוד חודש, הרופאים אמרו שאין סיכוי וחייבים לעבור לשלב הבא. היה לי קשה, לא ידעתי איך להתמודד.
לא דיברנו במשך שנים עד ערב יום כיפור, אז לקחתי את בעלי לכותל, רציתי שתהיה לנו שיחה אישית הרי הרבה זמן לא דיברנו. אומנם היה צפוף שם בכותל. היום שם המון בנות שרצו זמן איכות, כאלו שמדברות איתך כל היום וחושבות שיש להן בעלות עליך. פילסתי את דרכי בין ההמון והכיסאות לבסוף הצלחתי לשים יד והרגשתי אותך סביבי.
ביקשתי רק בקשה אחת שתעזור לי להביא ילדים, לא בשבילי, בשביל בעלי. שאני אצליח לעשות אותו קצת שמח.
חזרתי הביתה שקטה ורגועה. סמכתי עליך שהפעם לא תאכזב אותי.
מי כמוך יודע כמה שמחתי שגיליתי שאני בהריון. הלב פעם במהרה. לא ידעתי את נפשי מרוב אושר.
סוף סוף אני לא מקולקלת, גם אני יכולה ליצור חיים בבטן.
רצתי לעשות בדיקה, לראות מספר אמיתי. אחר כך סיפרתי לבעלי שפשוט זרח מאושר. הוא נישק אותי וחיבק וליטף את הבטן. מאז כל לילה הוא היה מלטף לי את הבטן.
מחבק אותי חזק. דימיינו איך זה יהיה להיות משפחה. כבר לפני שנה קנינו בית והחדר לילד מחכה יתום.
אחרי שבוע הרגשתי שמשהו לא בסדר,העייפות נעלמה,לא היו לי כאבי בטן. רצתי לעשות בדיקה שניה. הבטא הכפילה את עצמה כמעט פי 3 בכל יומיים. כולם אמרו לי שאני משוגעת ושהכל בסדר.
חיכיתי עוד שבועיים כדי לפגוש את העובר שלי פעם ראשונה.שבוע 6+1. כשהרופאה מצאה את השק הלב שלי החסיר פעימה מהתרגשות. היא ניסתה לחפש את העובר אבל לא מצאה אותו.
אני כבר ידעתי מה זה אומר. הרופאה אמרה שצריך לחכות עוד עשרה ימים אבל אני ידעתי. כשהיא הוציאה את ההפניה לבטא הנוספת הבנתי שזה הסוף.
והכן הבטא לא הכפילה יותר. אנחנו נתקענו בבטא האחרונה.
העובר שלי נדם והכל באשמתך! מרוב שאתה צריך לשמור על כולם לא שמרת על העובר שלי!!!
אתה לא אב אוהב ורחמן,אתה אל רשע ואכזר.
אני איתך גמרתי סופית, לא מאמינה לשום דבר יותר.
שברת אותי, רמסת אותי, הפכת אותי לשבר כלי.
אין בי חיים יותר, אין לי עתיד.
אני מרחפת בים של בדידות ושכול.
מקווה שיום אחד יהיה בי הכח למחילה.
שלום ולא להתראות cookiii
כשהייתי בת 6 ההורים לקחו אותי לבדיקת חורים בשיניים.
יצאתי משם עם הבחנה של 8 חורים. באותו הלילה התפללתי אליך וביקשתי שתעלים לי את החורים.
הבטחתי לך שאם החורים יעלמו אני אהיה טובה לנצח, שאני לא ארביץ לאחי,לא אצעק על אחותי,תמיד אקשיב לאמא ואבא,אלמד טוב,אהיה שקטה ואדיבה.
שבוע שלם התפללתי הכי חזק כל לילה. הייתי בטוחה שאתה תקשיב לי, אבל אתה לא היית שם לצידי ואני כעסתי עליך,אכזבת אותי ולכן לא חזרתי לבקש ממך שום דבר יותר.
כל החיים נלחמתי, נלחתי בצבא, נלחמתי בלימודים,נילחמתי על בעלי. הכל השגתי בעמל רב,בדם יזע ודמות.
שנה וחצי ניסיתי כל חודש להיכנס להריון. שיניתי את הדיאטה, התחלתי לעשות ספורט, וויתרתי על הקפה, לקחתי ויטמינים. עוד חודש ועוד חודש, הרופאים אמרו שאין סיכוי וחייבים לעבור לשלב הבא. היה לי קשה, לא ידעתי איך להתמודד.
לא דיברנו במשך שנים עד ערב יום כיפור, אז לקחתי את בעלי לכותל, רציתי שתהיה לנו שיחה אישית הרי הרבה זמן לא דיברנו. אומנם היה צפוף שם בכותל. היום שם המון בנות שרצו זמן איכות, כאלו שמדברות איתך כל היום וחושבות שיש להן בעלות עליך. פילסתי את דרכי בין ההמון והכיסאות לבסוף הצלחתי לשים יד והרגשתי אותך סביבי.
ביקשתי רק בקשה אחת שתעזור לי להביא ילדים, לא בשבילי, בשביל בעלי. שאני אצליח לעשות אותו קצת שמח.
חזרתי הביתה שקטה ורגועה. סמכתי עליך שהפעם לא תאכזב אותי.
מי כמוך יודע כמה שמחתי שגיליתי שאני בהריון. הלב פעם במהרה. לא ידעתי את נפשי מרוב אושר.
סוף סוף אני לא מקולקלת, גם אני יכולה ליצור חיים בבטן.
רצתי לעשות בדיקה, לראות מספר אמיתי. אחר כך סיפרתי לבעלי שפשוט זרח מאושר. הוא נישק אותי וחיבק וליטף את הבטן. מאז כל לילה הוא היה מלטף לי את הבטן.
מחבק אותי חזק. דימיינו איך זה יהיה להיות משפחה. כבר לפני שנה קנינו בית והחדר לילד מחכה יתום.
אחרי שבוע הרגשתי שמשהו לא בסדר,העייפות נעלמה,לא היו לי כאבי בטן. רצתי לעשות בדיקה שניה. הבטא הכפילה את עצמה כמעט פי 3 בכל יומיים. כולם אמרו לי שאני משוגעת ושהכל בסדר.
חיכיתי עוד שבועיים כדי לפגוש את העובר שלי פעם ראשונה.שבוע 6+1. כשהרופאה מצאה את השק הלב שלי החסיר פעימה מהתרגשות. היא ניסתה לחפש את העובר אבל לא מצאה אותו.
אני כבר ידעתי מה זה אומר. הרופאה אמרה שצריך לחכות עוד עשרה ימים אבל אני ידעתי. כשהיא הוציאה את ההפניה לבטא הנוספת הבנתי שזה הסוף.
והכן הבטא לא הכפילה יותר. אנחנו נתקענו בבטא האחרונה.
העובר שלי נדם והכל באשמתך! מרוב שאתה צריך לשמור על כולם לא שמרת על העובר שלי!!!
אתה לא אב אוהב ורחמן,אתה אל רשע ואכזר.
אני איתך גמרתי סופית, לא מאמינה לשום דבר יותר.
שברת אותי, רמסת אותי, הפכת אותי לשבר כלי.
אין בי חיים יותר, אין לי עתיד.
אני מרחפת בים של בדידות ושכול.
מקווה שיום אחד יהיה בי הכח למחילה.
שלום ולא להתראות cookiii
