אלוהים רחום?

[ד י ק ל ה היחידה]

רחל..

קודם כל, אמרתיואומר שוב. איש באמונתו יחה! ז"א שאני מכבדת את האמונה שלך באל ומצפה שתקבלי את חוסר האמונה שלי בו. מצטערת שזה מה שקרה אבל טיפת האמונה שנותרה לי אבדה עם מות אחי. ככה אני מרגישה נקודה. צרם לי מאוד המשפט האחרון שלך כשאמרת לי שלנו לפחות היה למה לצפות.. אין לך מושג כמה שאת טועה!!! השבוע בו אחי היה מאושפז ללא הכרה, מונשם ומחובר לעשרות מכשירים היה השבוע הקשה בחיי. התמונות חוזרות אליי כל הזמן והורסות אותי. הייתי מוותרת על כל זה בשמחה ומעדיפה את המוות המיידי אם כך נגזר עליו.. ולא את השבוע הזה כשהוא מפרקס ללא הפסקה ואיני יודעת אם הוא כואב או לא! את טועה טעות חמורה שזה עדיף.

 

[פ נ י נ ה 1]

מממ...בואי נראה

אני מאמינה בכח עליון.אני מאמינה שחלק מהכח העליון קיים בתוכי, החלק הזה מנחה אותי ללמוד יותר על משמעות המוות בחיים שלי. הילד שלי ,יפה בריא לבבי ועם שמחת חיים,נרצח.בדקירות סכין ספורות והוא לא אתנו. אני מוצאת את עצמי עובדת חזק על לסלוח ולא לרצות נקמה מתוך הבנה שזה לא משרת אותי בכלל. להחלמה שלי ושל משפחתי עלי להיות ...עלי להכנס פנימה ולמצוא את הכוחות להתחזק ולחזק. לחפש מי אשם להיות עסוקה בחיצוני ,לא עוזר מה זה משנה מי אשם זה יחזיר לי את הילד,זה יקח לי המדורה שיושבת לי בבטן ושורפת יותר חשוב להבין למה המוות הגיע לחיינו מה עלינו ללמוד ממנו לגבי החיים איך עלינו לחיות את חיינו כאשר אין לנו צל של מושג כמה זמן יש לנו מקווה שהייתי ברורה אוהבת מקווה שיהיה לכולנו יותר קל

 

[פ נ י נ ה 1]

מצטערת אם זה מרגיש כמו הטפה

לא התכוונתי. זו דעתי,כל דעה אחרת תשמע בברכה.

 

[solitaryshell]

זה לא מרגיש כמו הטפה בכלל

אני חושבת שאם היה ביכולתו של כל אחד מאיתנו למנוע את המוות, אף אחד מאיתנו לא היה כותב פה, משום שהיינו עושים הכל בכדי למנוע זאת. לא יכולה להבין מדוע אחותי נפטרה, ולא חושבת שאי פעם אצליח להבין. בכלל לא מבינה למה ילדים צריכים לסבול, ובטח לא מבינה למה ילדים מתים בטרם הספיקו לחיות. "נסתרות הן דרכי האל"- כל כך נסתרות שקשה לי להאמין...

 

[סלוניק]

לקחת אחריות כבני אדם.

לקחת אחריות באמצעות ההכרה שמעשינו כבני אדם מעצבים אותנו, במקום (תסלחו לי על הביטוי, מקווה שאף אחד לא נפגע) להפיל את האחריות על צד שלישי נשגב מבינתנו.

 

[solitaryshell]

אלוהים רחום?

החלטתי להקפיץ את הדיון בנושא.

 

[אוריאל מעוז]

מקריות......

שלג על עירי... פתיתים גדולים יורדים כנוצות מכסים את האדמה הקפואה בחדשות מדברים על התפטרותו של שר האוצר על רקע שחיתות והשכרת דירה למשפחתו על חשבון משלם המיסים באלפי יורו.... ואני ליבי עם הפצועים של הפיגוע ועם המשפחות שהצטרפו למשפחה הדואבת הזו: משפחת השכול.... כבר מספר ימים אני מסתובב עם המחשבה "אלוהים רחום?" ו"איפה אלוהים בכלל?"... במדיטציה היומית התחברתי למדריכים שלי ושאלתי את אותן שאלות: "אלוהים רחום?" ו"איפה אלוהים בכלל?"... קיבלתי תשובה... כנראה שהמדריכים יהודים

הם עונים לי בשאלה. "האדם רחום?" ו"איפה האדם בכלל?"... ושוב שקעתי במחשבות.... אני מאמין גדול ב"מקרה".... איך שלא מסתכלים על "מקרה" בכל זווית נגלה שלא ב"מקרה" קרה... המילה מקרה בהיפוך אותיות יוצא: ה' רקם או רק-מה' או קרמה (גורל בהינדית) ... האם רק "מקרה" הוא? ג'יימס רדפילד בספרו "הנבואה השמימית" דיבר על 9 תובנות לחיים שהראשונה שבהן היא: כי צירופי המקרים מכוונים את חיינו אך אנחנו רק צריכים להיות קשובים אליהם..... ולמה כל ההקדמה הזו? מתוך השלג דישדשה הדוורית השכונתית על אופניה, עצרה מול דלתינו והחליקה לתיבה את הגיליון החדש של "חיים אחרים". אצלי הוא מגיע לקראת סוף החודש אבל כנראה שלכתבות יש אקטואליות שלהם. קורע את המעטפה ומוציא את הגיליון החדש. ופותח ב"מקרה" באמצע הגיליון ומה רואות עיניי? את הכותרת הבאה: "השאלה ביום שאחרי".... כותרת משנית: אנחנו שואלים איפה היה אלוהים בזמן השואה. שאלה טובה, אבל נראה ששאלה טובה יותר היא איפה היה האדם? טורו של רבי מרדכי גפני. לא, לא אעתיק כאן את טורו. הוא מדבר על שאלות אמונה באל לאחר השואה, לאחר הצונמי ואני חושב על הצונמי האישי על שואתי הפרטית כשאיבדתי את אחותי. הוא מדבר על אחריותו של האלוהים ואחיותו של האדם. על כל המשאבים שהאל נתן לנו ועל בחירתינו החופשית לעשות עם זה מה שאנו רוצים. על המילייארדים של כספים לפיתוח נשק שיכול להשמיד את כל כדור הארץ ולהעלימו ממפת היקום במקום להשקיע אותם בהצלת חיים. על נתונים שבכל יום מתים בעולם 29000 ילדים מרעב בעולם... אתם קולטים את המספר הזה? איפה האדם? אולי זו השאלה שכל אחד צריך להפנות לעצמו לשאול איפה האלוהים שבתוכי ומה עשיתי עם האלוהים שבתוכי עבור היקום כולו? זה עדיין נשאר כסימן שאלה עבורי....

 

[orlywe]

לא!

כל שנה מחדש, כשאמא שלי מתעקשת שיבוא רב צבאי, ואני מקשיבה לדיקלום הריק הזה של "יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא" אני חוטפת חום. מי שנתן לאח שלי למות לא יתגדל ולא יתקדש ולא ימליך מלכותה. לא אצלי. יפה שנפתח כזה פורום. סוף סוף יש לגיטימציה גם לאבל של אחים, ולא רק לאבל של ההורים. אני לא חושבת שאני אכנס לפורום הזה עוד הרבה. אין לי הרבה רצון לחפור בפצעים פתוחים. ברור לי שהאחיות שלי יעשו כאן גם הן סיבוב, ובשביל זה גם הניק שהן מכירות. אני לא יודעת מה לאחל לכולכם. התמודדות בריאה, אולי.

 

[solitaryshell]

אורלי, את כל כך צודקת

"מי שנתן לאח שלי למות לא יתגדל ולא יתקדש ולא ימליך מלכותה. לא אצלי." גם אני מרגישה כמוך, אין 'לו' מקום בחיי!!! דרך אגב יש לגיטמציה לאבל של אחים גם מבלי שיהיה פורום כזה, לצערי אנחנו צריכים להזכיר לפעמים שאנחנו גם חלק מהמשפחה, שאנחנו גם איבדנו חלק מאיתנו. גם לנו צריכה להיות הזכות להחליט איך להתמודד, ולא רק להורים שלנו... אומנם הכאב הוא שונה, אך הוא כבד מנשוא גם עבורינו. אנחנו גדלנו עם אחיינו, רבנו איתם, שחקנו איתם, דאגנו להם, הם דאגו לנו, הערצנו אותם, הם העריצו אותנו... זכינו להכיר אותם. ואנחנו נשארנו עם הריקנות והכאב!!! בכל עת שתרצי אנחנו פה ואת מוזמנת לכתוב

 

[studenth]

רחום?

רחום? אני לא יודעת, עוד לא החלטתי. אבל אני יודעת שאני מאד מאד כועסת עליו, על אותו קב"ה שיושב לו שם למעלה. ואני יודעת שהכעס לא ייתן לי שום דבר, (וכנראה שרק היום עוד לא ארפה מה

) אבל זה מה שאני מרגישה. אני מאמינה, וגם התקרבתי יותר לדת, אבל אולי בגלל האמונה אני כועסת אפילו יותר. וקשה לי מאד עם התפילות וההודיות והברכות. ברוך? על מה? אני זוכרת שבהלוויה מה שהיה לי בראש זה "משחית" לא ברוך. אבל אני מאמינה שהוא מנהל את העולם, ודרכיו נסתרות, וכנראה שלעולם לא נדע אותן... ונותר לנו לחיות עם התהייה, ועם השאלה, ועם הזכרונות והכאב, וגם האושר שמזדמן, למרות שלעיתים נדמה שהוא רק מזדמן מדי פעם ולא למספיק זמן. ותודה לטובה על- "אל תגידו לי שלא אדע עוד צער כי צער ושמחה הם על אותו רצף אם לא אדע צער אז גם לא אדע שמחה". ובכל זאת אני מעדיפה צער במינונים קטנים. המינון שחטפתי מהקב"ה מרגיש לי כמו הצונמי הפרטי שלי...

דנה

 

[עלה נישא ברוח]

כן, למרות הכל הוא רחום.

 

[tovazm]

ללירנל

יפה מה שכתבת. שמעתי פעם אשה אבלה שאמרה משהו שאהבתי אני רוצה לספר לך: "אל תגידו לי שלא אדע עוד צער כי צער ושמחה הם על אותו רצף אם לא אדע צער אז גם לא אדע שמחה.

 

[rnati]

איזה יפה ../images/Emo39.gif אהבתי