נולדת מחדש1
New member
אלוהים, לא שוב.
אמצע הלילה. היא מתקשרת. זאת שממנה ברחתי. צוחקת את הצחוק המשגע שלה. אני מקשיבה. מתוך שינה. רואה את השם שלה והלב שלי קצת דופק. שנה שלמה אני מדחיקה אותה פנימה. מתבלבלת בהידלקויות מטומטמות שאין בהן ממש. נשאבת לרצון למערכת יחסים שתשכיח אותה. את האחת שאיתה העזתי לומר בפני עצמי שאני אוהבת נשים. והבכי שלה מגיע. והיא אבודה. ביקרתי בעיר שלה כמה פעמים. נמנעת מהלפגש איתה. סטרייטית ממש שזה כואב. האהבות שלי מחושבות. בתהליך לאט לאט הכל נבנה ואיתה בבום. העיניים השיער הארוך לפעמים אני כועסת על עצמי שהתוודעתי בפניה ברמזים על הרגש שלי אליה והיא אמרה שננסה ואני מטומטמת אמרתי לא. חלמתי אתמול שיש לי תינוק. היום ראיתי אמא שמחזיקה תינוק קרוב אל בית החזה במגע היחיד שיכול לשבור אותי. את כל הגב היא תפסה לו עם היד. החיים מתקדמים רצים לי ואני מאחורה חולמת עליה מעולם לא תיארתי את עצמי בת 23 במצב כזה. אתמול מישהי ראתה אותי וחייכה ממש וחיבקה אותי ואמרה "איך התגעגעתי אלייך נולדת" ואני כלום. נמחק לי הרגע של החיבוק. הלוואיי והייתה לי בעיה עם מגע. מגע אבל לעבור. לגעת וזהו. לפחד מקריבה נפשית אין תרופה. אי אפשר להגיע לשם בכלל. אתה כל הזמן בבריחה ממי שיש סיכוי שייכנס לך ללב. יום האהבה היום ואני לא יכולה שלא יצבוט לי הלב שאני רואה את החנויות מפוצצות בדברים של אהבה. ואני? כבר שכחתי מה זה לאהוב להתמסר להאמין מישהו ששכבתי איתו יצר איתי קשר ורצה שניפגש ההרגשה הזו של אז מי הייתי עדיפה והיום זה לא זה ולא זה. נכות רגשית וגם במגע. ואלוהים יודע כמה אני מנסה. אני נרדמת תוך בכי לשינה מתעוררת מלא פעמים בלילה אני מתגעגעת לתחושה הזו של קרוב ואני לא מצליחה להגיע לשם כאילו משהו פגום שרק לא יתקרבו כל הנורות אזהרה שלי נדלקות. אני לא מצליחה למצוא את הלמה הזה ממילא התחושה היא של מוות וכלום אז מה זה משנה בכלל?
אמצע הלילה. היא מתקשרת. זאת שממנה ברחתי. צוחקת את הצחוק המשגע שלה. אני מקשיבה. מתוך שינה. רואה את השם שלה והלב שלי קצת דופק. שנה שלמה אני מדחיקה אותה פנימה. מתבלבלת בהידלקויות מטומטמות שאין בהן ממש. נשאבת לרצון למערכת יחסים שתשכיח אותה. את האחת שאיתה העזתי לומר בפני עצמי שאני אוהבת נשים. והבכי שלה מגיע. והיא אבודה. ביקרתי בעיר שלה כמה פעמים. נמנעת מהלפגש איתה. סטרייטית ממש שזה כואב. האהבות שלי מחושבות. בתהליך לאט לאט הכל נבנה ואיתה בבום. העיניים השיער הארוך לפעמים אני כועסת על עצמי שהתוודעתי בפניה ברמזים על הרגש שלי אליה והיא אמרה שננסה ואני מטומטמת אמרתי לא. חלמתי אתמול שיש לי תינוק. היום ראיתי אמא שמחזיקה תינוק קרוב אל בית החזה במגע היחיד שיכול לשבור אותי. את כל הגב היא תפסה לו עם היד. החיים מתקדמים רצים לי ואני מאחורה חולמת עליה מעולם לא תיארתי את עצמי בת 23 במצב כזה. אתמול מישהי ראתה אותי וחייכה ממש וחיבקה אותי ואמרה "איך התגעגעתי אלייך נולדת" ואני כלום. נמחק לי הרגע של החיבוק. הלוואיי והייתה לי בעיה עם מגע. מגע אבל לעבור. לגעת וזהו. לפחד מקריבה נפשית אין תרופה. אי אפשר להגיע לשם בכלל. אתה כל הזמן בבריחה ממי שיש סיכוי שייכנס לך ללב. יום האהבה היום ואני לא יכולה שלא יצבוט לי הלב שאני רואה את החנויות מפוצצות בדברים של אהבה. ואני? כבר שכחתי מה זה לאהוב להתמסר להאמין מישהו ששכבתי איתו יצר איתי קשר ורצה שניפגש ההרגשה הזו של אז מי הייתי עדיפה והיום זה לא זה ולא זה. נכות רגשית וגם במגע. ואלוהים יודע כמה אני מנסה. אני נרדמת תוך בכי לשינה מתעוררת מלא פעמים בלילה אני מתגעגעת לתחושה הזו של קרוב ואני לא מצליחה להגיע לשם כאילו משהו פגום שרק לא יתקרבו כל הנורות אזהרה שלי נדלקות. אני לא מצליחה למצוא את הלמה הזה ממילא התחושה היא של מוות וכלום אז מה זה משנה בכלל?
