אלה הם חיינו

[conatus]

אלה הם חיינו

אין אנחנו אלא נמלים קטנות שנקלעו לאזור של שיטפון בצורה אקראית ונסחפות על ידי כוחות אקראיים וחזקים מאיתנו לכאן ולשם. אנחנו פה סובלים מכל הפגעים האפשריים נטבחים באלפים מדי יממה ונעלמים כאילו לא היינו. חסרי משמעות חסרי תוכלת תועלת ותכלית. הטבע דורש מאיתנו להיוולד להיות כאן ויכול לקחתנו בכל עת שיחפוץ. רבים חיים באומללות רבים סובלים מכל התחלואים האפשריים והמיתות מגוונות ביותר. הכל יכול להסתיים ברגע ממש כמו שארע עם הדינוזאורים והכל ממש חסר תכלית. דור בא ודור הולך בתי הקברות מתמלאים גוויות ועדיין לא נראית באופק שום משמעות לחיים האלה. לטבע אין סנטימנטים הוא מביא אותנו לפה דורש מאיתנו לשחות דורש מאיתנו להתגבר על כל דבר ומעמיד את כוחותינו הדלים באינספור ניסיונות שמהם אנו יכולים לצאת חיים וגם לצאת מתים. המוות אורב בכל פינה משחק איתנו תופסת. ואנחנו כמו ראשנים קטנים שוחים בתוך הבריכה ללא כל כיוון ממשי. רק להתמיד להיות זה הציווי ואין בילתו. כל השאר אינו נחשב ואינו נספר ביקום הענק הזה. רק לנשום לצבור אנרגיה ולהגיע ליום הבא וליום שאחריו וליום שאחרי היום שאחריו עד הסוף. אלה הם חיינו...

 

[rty11]

איזה דיכאון..

תמונת המצב שאתה מציג היא מדכאת נורא. אבל אני חושב שהיא רק דרך אחת להסתכל על החיים: ההתבוננות על הארעיות, על הארמגדון המאיים להתרחש. אבל האם אין דרך אחרת להסתכל על החיים- אולי זו שבה ניתן להנות מכל רגע? שבה ניתן לגלות את היציב בארעי, את הבלתי בעל גבול בתוך העולם הקורס אל תוך עצמו? האם ה"תמונה" שאתה מציג היא חוויה אובייקטיבית? או אולי רק חוויתו של פרט מסויים בהיסטוריה האכזרית? בכל מקרה, זה מעניין, וגם מצמרר, מאוד.

 

[conatus]

חולות טובעניים

אתה מכיר בוודאי חולות טובעניים. כאלה הם חיינו. אנחנו כל הזמן במצב של "טביעה" אין לנו דרך להיחלץ כלומר מישהו שיבוא ויגיש לנו איזשהוא מקל שימשה אותנו מהמצב בו אנחנו נמצאים. הטביעה בטוחה יותר מכל דבר אחר ואם נוסיף ונשכלל את האירוע הנ"ל בדימיוננו נוכל לראות שכולנו בעצם נמצאים במתחם ענק של חולות טובעניים וכולנו כל הזמן בדר למטה. אנחנו מביטים אלה באלה תוהים ולא מבינים את פשר הדבר אנחנו אובדי דרך ועצות. נכון שגם אפשר תוך כדי השקיעה מטה להביט סביב ולספוג מעט מאור השמש ולקחת נשימה עמוקה והגונה של אוויר אך אין לכך כל משמעות כי הסוף נחרץ. סופנו שנטבע עמוק אל תוך החולות הטובעניים כאילו כלל לא היינו פה. נכון שהדברים נשמעים מדכאים אך האין זו המציאות בה אנו חיים.

 

[ALBERT המקורי]

אני הולך להתאבד !

ומיד חוזר !

 

[conatus]

יציאה מהפק"מ

שלא בנקודת יציאה תגרור אחריה קנס כספי. אתה רוצה להתחיל את החיים האחרים במינוס ?

 

[ALBERT המקורי]

מאמין בחיים אחרים ?

כלומר, אני מבין שיש עדיין תקוה !

 

[conatus]

אלברט היקר

חיים אחרים אינם אלא חזרה לצורה שממנה באנו. ומאין באנו ? באנו מצורה גולמית של היקום : גלים מתפשטים של אור וחום בצבעי הקשת,תחושת מגנטיות משתנה ומרתקת,תחושות השתייכות ואיחוד חזקים במיוחד וגלים גלים של אנרגיה טהורה בעלת אחידות מושלמת שתנועותיה כמו מלטפות את כל הווייתנו. במצב זה אנו פוסקים מלהיות אנחנו תוך כדי ויתור מוחלט על מהותנו וזה נעשה מתשוקה אדירה המגרשת כל סוג של רגש מפני שכבר לא מדובר ברגש אלא באיחוד עם תכונת מהות היקום ודרך פעולתו שגם הדימיון המפותח ביותר לא יצליח לתארה אלה החיים שבעולם הבא.

 

[conatus]

עוד הגיג

לא, לא ! אין הכוונה להשרות אווירה דכאונית. אני אומר את אשר אני חושב וחש זו האמת הפנימית שלי עימה אני צועד ומתוך כך אני מציג אותה כאן. הרגשה כידוע היא דבר משתנה וגם הרגשתי היא כזו נעה ומשתנה אך מחשבותי על החיים לרוב נשארות כפי שהן. דעתי פחות או יותר מגובשת וברור שגם היא נתונה לשינויים ולהשפעות אך בבסיסה היא מגובשת לכדי רעיון שדרכו אני מבין את העולם בדרכי כמו כל אחד אחר והבנתי זו אינה שלמה ואינה מושלמת אני ער ומודע לכך ובאותה נשימה אני יודע שאין להשיג הבנה מלאה אלא רק הבנה חלקית משופרת יותר.

 

[הנזיר 1]

אסף ידידי הצעיר.

אתפלל בשבילך. שנפשך הפנימית והסוערת. שמוצאת לעיתים מבואות לפרוץ החוצה. וטוב הדבר שאנחנו כאן. ומביא אתה את הגיגך וסערותך בפננו שנגיב. ותקוותי היא. שבכך תמצא נפשך הפנימית רגיעה ודרך השלמה לחייך כאן על פני האדמה. כי עד כמה שזכורני כתבתה באחת מהודעותך שאיש שמח אתה ותאב חיים. ומאחל לך אני בכל ליבי ששימחה זו תחלחל לך גם פנימה. ושגם חיצוניותך וגם הפנימי שבך ישתלבו לשימחת חיים אחת גדולה. הנזיר

 

[conatus]

ידיד יקר

הדבר האחרון שאני זקוק לו זה שמישהו יתפלל בשבילי אך אני מבין שהכוונה טובה היא ואני מודה לך על כך. נפשי אכן סוערת ומשבים רבים ומגוונים חולפים בה וכל משב משאיר חותם כלשהו. אני שמח בחלקי על פני האדמה ובסך הכל דבק בחיים כמו כל אחד אחר אך הבלותם אוחזת בי לעיתים ואינה מרפה. נפשי "צועקת" הבלים אלו ואין קול ואין עונה. במידה מסויימת אני נמצא בלב מדבר לבדי מביט סביב רואה המון חולות רואה שמים פה ושם צמח ואיזו לטאה החולפת במרוצה וזה כל מה שאני רואה. שיממון החיים אפסיותם הבלותם זה כל מה שאני מצליח להבחין בו.

 

[EdisonGirl]

אתה כותב בצורה מרתקת!!! ../images/Emo63.gif

כדאי לך לעשות עם זה משהו! אולי יישאר ממך לפחות ספר שהדורות הבאים אחריך יקראו, ובכך תנציח את עצמך בעולם ההבלי הזה...

"כי ברוב חכמה- רוב כעס; ויוסיף דעת- יוסיף מכאוב" ככל שתרבה חכמה- כן ירבה צערך על כי אינך יכול להגיע לתכליתה ותיטיב לראות את החסרונות והפגמים שבחברה, ובנוסף, תכאב על עצם החיים ועל הבנים שתוליד, כי סופם למות- בחייך או שלא בחייך. זה משהו שהחכם באדם הנציח בספרו [קהלת], ואתה מגשים אותו (בחלק האחרון של המשפט, לפחות..). בספרו, שלמה המלך דווקא הגיע למסקנות. אני לא יודעת אם קראת את הספר, אבל בעיני זו הפילוסופיה הכי מרתקת והכי מסתורית ועמוקה שיש (למרות ההשקפה הדתית שלו), ואני ממליצה לך בחום לקרוא אותו (שוב, אם כבר קראת..).

 

[ALBERT המקורי]

../images/Emo12.gif מה זה הספד ?!

מהתרשמות ממה שאתה כותב בפרטיך האישיים "לאנשים מרגישים החיים הם טרגדיה ולאנשים חושבים החיים הם קומדיה." אני הייתי מצביע על כיוון של כתיבה הומוריסטית . היות שנראה לי שהבסיס של הקומדיה הוא למרבה האבסורד דווקה הטרגדיה .

 

[erezsh]

נכון. איש חכם יצחק על הטרגדיה.. ../images/Emo13.gif

 

[ל נ צ ח]

כעת ברור לי יותר למה אני צוחק ../images/Emo6.gif

 

[conatus]

oops i've recognized a compliment

תודה תודה ! אני רק כותב את עצמי ודבר לא מעבר. אני לא מעוניין להשאיר אחרי משהו מהסיבה שאני לא רואה בכך ערך או חשיבות כלשהי. קראתי קהלת ושמתי לב לאמירה הראשית שבו שבחיים למעשה אין כל ממש ושהם מיותרים וזוהי בדיוק תחושתי לגבי החיים שאני עובר מסע מיותר חסר כל תועלת ותוכלת. אני לא משאיר אחרי צאצאים ולא חותם כלשהו או עקבות מפני שבסופו של חשבון סופם של כל הדברים יהיה להישכח לכשהחיים ישנו את צורתם ללא היכר להרבה דברים מהעולם הישן כבר לא תהיה כל חשיבות בזה אני בטוח.

 

[EdisonGirl]

יש אמת בדבריך...

ספר קהלת נכתב לפני שנים רבות, ובכל זאת הוא עדיין רלוונטי לימינו ואנשים רבים מוצאים עצמם מזדהים עם הכתוב בו. ובכל זאת, הוא עצמו כתב: "ויותר מהמה, בני, הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגיעת בשר". כלומר, אין טעם בכתיבת,רכישת וקריאת ספרים רבים, כי אלו מייגעים את הגוף אך אינם מרבים חכמה... בעניין הבאת ילדים, אינני בטוחה לגבי עמדתי בעניין אך שלמה המלך בספרו הגיע למסקנה אחרי ספר הגדוש כולו במסר "הבל הבלים- הכל הבל" שהיא: "סוף דבר הכל נשמע, את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". לפי המסקנה שלו + הציווי (מאלוהים) להביא צאצאים לעולם, יוצא ששלמה דווקא בחר לעשות זאת, אם לא ב"זכות" החיים, אז רק בגלל שהחליט לעשות את אשר האלוהים יצווה עליו... אבל... זה כבר קשור להשקפת עולם, ועל כך קשה מאוד לתת תשובה חד-משמעית...

 

[Lonly badger]

הכי טוב

זה לקחת פסיכולוג, ולהיות בן אדם טוב ותת לו פרנסה אחרי זה , ששטפו לך את השכל והטמיעו אותך במיינסטרים החברתי אתה מוכן לפעולה, ובראש צלול יש מצב לשטוף לאנשים את השכל בצורה אופטימית "ואובייקטיבית" על הדשא הירוק בנוה המדבר, ו in a lolish way לגרום להארה רוחנית. אבל מכיוון שכמו במוזיקה כל אחד והסגנון שלו , וזאת פילוסופיה וזה מגניב. קיצר. הייתי רק חייב לכתוב כמה מילים . conatus אהבתי את הסגנון שלך , תמשיך להיות פעיל. צריך מישהו שיאמר דברים בצורה הזאת , הדכאונית והקלה והקרובה ביותר לאמת הגולמית כמו שאומרים. לפחות אחד , אני אפילו אתמוך בהגיגים מזדמנים אפילו אם הם נאמרו כבר רבבות פעמים (בכל מאה) . צריך מגוון .

 

[kk221]

איך זה יכול להיות דכאוני?

אין אלטרנטיבה לחיים, פרט למוות שהינו כלום.(צר לי אם מישהו מאמין בחיים אחרי המוות או גלגולי נשמות, אין דבר כזה וגם אם יש, הוא לא רלוונטי לנו) אם אין אלטרנטיבה אז מה הדכאון? אין לך נקודת השוואה, החיים הם החיים, לא יותר ולא פחות.

 

[EdisonGirl]

הדרך בה החיים "משחקים" בנו

והיצר הטבעי שיש בנו לחיות ולא להיכנע למוות (לרוב...) דווקא מחזק את ההשערה שיש חיים לאחר המוות. זה נראה מעין קורס או עולם הכנה לחיים האמיתיים. זה מזכיר לי את המעבר אל החיים האמיתיים לאחר 12 שנות לימוד בהם הייתה לי הזדמנות ללמוד דברים חדשים ולרכוש כישורים מתאימים שיעזרו לי בחיים. אני לא אומרת שאני מאמינה בזה, אבל זו בהחלט אפשרות שיהיה הגיוני להסיק (גם אם היא עצמה איננה הגיונית במיוחד). בנוסף ראוי לציין, שבני האדם מוגבלים בראייתם ובהבנתם, ואי לכך, אין זה נכון כ"כ לשלול קיומם של דברים רק בגלל שחושינו אינם מסוגלים לקלוט אותם.

 

[kk221]

החיים אינם משחקים בנו

אנחנו חיים את החיים, ואין להם קיום בלי מי שיחיה אותם. קשה לי לקבל את הטיעונים שלך לחיים אחרי המוות, או משמעות מיוחדת לחיינו כאן. את אומרת שיהיה הגיוני להסיק כי יש חיים לאחר המוות, ואני טוען שאין שום סיבה להסיק זאת. אנא הציגי את הסיבות שבגללן הגיוני להסיק שיש חיים לאחר המוות. בנוגע לנקודה השניה - אינני שול קיומם של דברין שאיננו יכולים לקלוט אותם, אני רק טוען שכל דבר שהוא שאין לו השפעה עלי כאילו לא היה קיים מבחינתי. אולי יש חיים לאחר המוות, אולם מכיוון שגם אם יש אין לנו שום מושג לגביהם, איך הם נראים, מרגישים, כמה זמן הם נמשכים או כל אינפורמציה אחרת אז אין לי דרך להתייחס אליהם ואין טעם לדון בהם.