אלבומי השנה שלי 2011

[AeroTom]

36

The Jayhawks – Tomorrow The Green Grass Legacy Edition זו הייתה שנה עמוסה ומוצלחת של הג’ייהוקס, עם חזרתו של מארק אולסון להרכב, השיבה להופעות ואלבום אולפן ראשון מזה 8 שנים (שעוד נגיע אליו). עוד בתחילתה של 2011 יצאו מחדש שני האלבומים הקלאסים שלה משנות התשעים; Hollywood Town Hall, שכלל כמה שירי בונוס, ואיתו Tomorrow The Green Grass שיצא במתכונת האלבום הכפול של Legacy Edition. בדיסק הראשון שלו יש גם כן כמה שירי בונוס טובים מאותה תקופה של האלבום, אבל הסיבה החיובית להוצאתו (וגם זאת שבגללה הוא מופיע בסיכום הזה) היא הדיסק השני של המארז, שהוא סוג של מכרה זהב ששמו – The Mystery Demos. בדיסק השני הזה נמצאות הקלטות מ-1992 של גארי לוריס ומארק אולסון, בחבילה נאה של שירים יפהפיים ומופשטים, שחלקם ראו אור בשלב מסויים בצורה שונה (בפרוייקטים אחרים שלהם בין השנים וחלק באלבום המושלם של שניהם – Before The Flood שיצא לפני כמה שנים). ההקלטות המוקדמות הללו מעולם לא שוחררו ונחשבות כסוג-של Holy Grail לחובבי הלהקה. דברים כאלה הם סיבה מספיק טובה לרכוש הוצאה מחודשת של אלבום שכבר יש לך בבית. ה-Mystery Demos שווים כל אגורה. טעימות: Bloody Hands Turn Your Pretty Name Around (הגרסאות פה מתוך האלבום "Ready For The Flood". מופיעות ב-Mystery Demos בהקלטות המוקדמות שלהם)

 

[Barmelai]

את הג'ייהוקס גיליתי דרך Before The Flood

שלא היה אלבום ג'ייהוקס רשמי אבל למה להיטפל לקטנות. משם המשכתי לכסות את אלבומי הלהקה הרשמיים, מהם אני מוצא את Hollywood Town Hall הכי קרוב אליי. אבל שום דבר לא מתקרב לשיטפון. אלבום ענק.

 

[AeroTom]

Ready For The Flood* כמובן

טעיתי שם בטקסט עם האלבום הופעה הישן של דה בנד ודילן

עדיין אלבום מושלם. ציינתי פה פעמים רבות ואני ממש שמח שהוא עשה לך את זה בצורה כזו. Hollywood Town Hall ו-Tomorrow The Green Grass הם הקלאסים שלהם. היה ממש כיף לראות את רוב השירים משני האלבומים האלה בלייב בחודש אוגוסט. יש להם אבל עוד אלבומים ממש טובים. Smile ו-Sound of Lies למשל, אחרי העזיבה של אולסון, שהם נורא בלתי-מוערכים. גם הלפני אחרון Rainy Day Music נשמע כמו אלבום ג'ייהוקס קלאסי, למרות שהוא ללא אולסון.

 

[Theoretical Fool]

מה שלא יהיה, ashes&fire צריך להיות חזק למעלה

 

[AeroTom]

הוא במקום טוב

 

[AeroTom]

35

Lucinda Williams – Blessed השנה הגעתי סופית למסקנה שלוסינדה ויליאמס לגמרי יודעת להתבגר יפה. שני האלבומים האחרונים שלה לדעתי הם מהטובים בקריירה של הגברת שקרובה כבר לגיל 60. הקודם, "Little Honey", היה אולי קצת יותר רוקיסטי ובועט. אבל זה לא שחסר משהו בתריסר השירים החדשים ב-"Blessed", שמשלב נהדר בין הגיטרה החשמלית של ויליאמס לרכות בכתיבה שלה. האלבום הזה מוכיח שעדיין יש לה את זה ובגדול. טעימות: Blessed Seeing Black

 

[AeroTom]

34

Pearl Jam – Pearl Jam Twenty Soundtrack חגיגות ה-20 של פרל ג’אם הגיעו השנה לקולנוע עם הסרט הדוקומנטרי המצויין של קמרון קרואו. התוספת לסרט היא ה-After-Party שבפסקול הכפול שמלווה אותו. שני דיסקים מלאים בכל טוב מהקריירה של פרל ג’אם. החל מקטעים נדירים שמעולם לא שוחררו עד לביצועי לייב אדירים בין השנים. מספיק לשמוע באינטימיות את ביצוע הלייב המרגש ומהפנט של Release שפותח את הפסקול כדי להישאב לתוך שעתיים וקצת של סיור מרתק בין קריירת עשרים השנה של הלהקה. לי אישית זה גרם להתעמק הרבה יותר עם המוזיקה של פרל ג’אם ולהשלים את מירב האלבומים שלהם שלא היו אצלי בבית. הסרט והפסקול של "Pearl Jam Twenty" מהווים יחד חבילה מוזיקלית מענגת. ממש לא רק למעריצי ההרכב מסיאטל. טעימות: Release Crown of Thorns

 

[Celluloid Hero]

סרט בנאלי ודי מיותר

אבל אני מניח שהסאונדטרק יצא פצצה. לא שאנחנו לא יודעים את זה כבר

 

[AeroTom]

אחלה סרט

 

[Celluloid Hero]

אחלה סרט מיותר

אני מניח שזה קשור לזה שחברי הלהקה פשוט לא טיפוסים מעניינים במיוחד. אדי וודר עוד יכול למשוך איזה חצי שעה מעניינת, הרקע להיווצרות הלהקה זה עוד איזה רבע שעה טובה, והאוסף ההארדקור פאנק של סטון what's his face זה חצי דקה מעולה לגמרי. אבל כל השאר היה משעמם על גבול המיותר. המוזיקה שלהם מאידך, תמשיך לשלות אני חושש..

 

[AeroTom]

זה קשור לדעה אישית. לא יותר.

אני חושב שזה דוקו מוזיקלי משובח, על כל צדדיו.

 

[Celluloid Hero]

גם אולי זה לא היה רעיון טוב לצפות בו ב MUTE

אבל זה, איך אומרים, Goes without saying

 

[AeroTom]

33

Laura Marling – A Creature I Don’t Know הלהיט הבריטי לורה מארלינג חגגה יום-הולדת 21 בלבד השנה. ויש מאחוריה כבר שלושה אלבומים. מארלינג מגישה שוב את הפולק המודרני שלה באלבום הנוכחי ואני די יכול להבין את ההצלחה שלו. הפולק שלה הוא לא שורשי, הוא סוג של פופ-פולק שקצת יותר פונה לקהל הרחב אם שואלים אותי, אבל הוא עובד. וזה מדבר כנראה אל הרבה יותר אנשים ולקהל שאולי טיפה סולד מהפולק הישן או ממבצעים עם קמטים שקשורים לז’אנר (אני אישית יותר איש של קמטים ואווירה ישנה). אין לי מושג בעוד כמה אלבומים זה יישאר ככה, הסגנון שעדיין פועל ולא הגיע להיות מאוס. אבל נכון ל-2011 יש משהו במארלינג הזו שעושה טוב…והשילוב של הקול הזה בן ה-21 בלבד עם המוזיקה שלה יודע ללחוץ על הכפתורים הנכונים בשירים מסויימים ויש בו משהו עדיין טרי שעושה את העבודה. טעימות: The Muse Sophia

 

[AeroTom]

32

Steve Earle – I’ll Never Get Out Of This World Alive קשה לטעות עם סטיב ארל. בדרך כלל מקבלים מה שמצפים לו. ככה זה גם באלבום החדש, במובן החיובי. ארל חזר לחומר מקורי לאחר שחרורו של "Townes" לפני שנתיים, אלבום הקאברים של שירי טאונס ואן זאנט הנפלא (ואחד מאלבומי המחווה היותר טובים ששמעתי). הפעם זה רק השם שלו במרכז והשירים והסיפורים שמלווים את אלבומיו בשלושת העשורים האחרונים. בסיכום השנה שעברה האלבום של הבן שלו, ג’סטין טאונס ארל, הגיע אצלי גבוה ברשימה. הפעם חזרנו לדור הקודם ואבא ארל מראה שהוא לא שכח לכתוב שירים מוצלחים, נוקבים בחלקם, על אמריקה, היסטוריה והלב. ההפקה של טי.בון בורנט מוסיפה לזה. טעימות: Waiting On The Sky Lonely Are the Free

 

[AeroTom]

31

Tara Nevins – Wood And Stone טארה נבינס החלה את דרכה כחלק מהרכב פולק-קאנטרי העונה לשם Donne The Buffalo וב-1999 הוציאה אלבום סולו ראשון. לקח לה 12 שנים להוציא את אלבומה השני. למה? אין לי שמץ. גם לא היה לי מושג מי זו טארה נבינס לפני שנת 2011. מה שאני כן יודע זה שאלבומה החדש Wood And Stone הוא יופי של דבר. מהאלבומים האלה שכיף לגלות. במיוחד אם אתה חובב של השפעות פולק וקאנטרי-רוק. על האלבום הזה מפקח לארי קמפבל (הוזכר קודם באלבום של ליבון הלם), גם בתור מפיק וגם בתור נגן על שלל הכלים שהוא מוציא מהם קסם, כגון הבאנג’ו, כינור, פדל-סטיל ועוד. נבינס היא יוצרת ששמחתי להכיר השנה באלבום הזה ומקווה שאלבומה הבא יגיע תוך פחות מ-12 שנה, כי אני בהחלט אחכה לו. טעימות: Stars Fell On Alabama All I Ever Needed