אלבום לערב החג
מאחר וזכיתי לתגובות נלהבות על הסקירה שלי לאלבום של אל סטיוארט, אני ממשיך במסורת והפעם Elton John באלבומו השני שנשא את שמו ויצא לאור ב 1970 הזמר-פסנתרן שניסה את כוחו בעולם הפסיכדליה והרוק, הגיע לאודישנים בלהקות שונות ונכשל בהם, יצא לדרך עצמאית ותודות לשילוב בינו לבין התמלילן Bernie Taupin הצליח להפיק את האלבום הזה, שזכה להתמקם בראש הקלאסיקה של הרוק בראשית שנות השבעים. אלטון ג'ון, שהפך מאוחר יותר לאיקון של תרבות הפופ בבחינת מייצג גלאם לעניים - עם משקפיו המצועצעים ותלבושותיו הנוצצות - היה מוסיקאי לא רע בכלל. אפילו הנשמות הפרוגרסיביות שביניינו לא יכולות להתעלם מהעומק שגילה לעיתים בעיבודים שלו (למשל קטע הפתיחה של האלבום "דרך האבנים הצהובות" Funeral for a Friend/Love Lies Bleeding שהיה יצירת פרוגרסיב שכאילו תואמה עם הקריטריונים של אורי ברייטמן). אמת, אלטון ג'ון(או כפי שכינה אותו גדי יגיל באחד ממערכוני הבורקס שלו "אלתר גון"), התעסק בעיקר עם להיטים ואם אפשר, כמה שיותר. גם באלבום הזה הוא ייצר להיטים, אלא שכאן הלהיטים האלו היו יצירות מוסיקאליות איכותיות ומורכבות אחת אחת. קחו למשל את הרצועה השנייה באלבום: I Need You to turn to. כמה כוכבי פופ העזו להשתמש בצ'מבלו ככלי סולו בשיר פופולארי? שלא לדבר על התזמור הנפלא של רביעיית המיתרים המלווה. או השיר Sixty Years on שוב עם תזמור מיתרים נהדר והפסנתר העדין של אלתר; או הלהיט הגדול של האלבום Border Song שלמרות הבית האחרון הטריוויאלי שאלטון התעקש להוסיף לשיר, היה ונשאר קלאסיקה נצחית - מי מכם לא זמזם יותר מפעם אחת Holly Moses. כבר שיר הפתיחה (גם הוא להיט נצחי) Your Song מלמד על ההמשך. הנער עם הג'ינג'י הנמוך הוא לא עוד אחד שמנסה את כוחו בשוק המוסיקה חסר הגבולות של קץ עידן הביטלס: מדובר במוסיקאי מהמוכשרים שיש ואפילו השירים היותר "רוקיים" באלבום, כמו Take me to the pilot עשויים לעילא ולעילא. אלטון ג'ון, יוצר שהגיע די מהר לדברים כמו Don't Breaking my Heart המזעזע ועוד כמה קישקושים מקושקשים; הזמר שנכנס ויצא משערוריה לשערוריה; המלחין שהעדיף להתעסק באוסף המשקפיים שלו לפני שיצר עוד ייצירה; המוסיקאי שריגש את העולם כולו עם שירו Candle in the wind עת הסב אותו לזיכרה של נסיכת ההמונים, דיאנה; הקלידן שהתקשה להחליט מה מינו ושיתף את העולם בלבטים שלו - היה למרות כל אלה מוסיקאי מוכשר ביותר והאלבום הזה הוא המוצלח שבאלבומיו, לטעמי. יקי
מאחר וזכיתי לתגובות נלהבות על הסקירה שלי לאלבום של אל סטיוארט, אני ממשיך במסורת והפעם Elton John באלבומו השני שנשא את שמו ויצא לאור ב 1970 הזמר-פסנתרן שניסה את כוחו בעולם הפסיכדליה והרוק, הגיע לאודישנים בלהקות שונות ונכשל בהם, יצא לדרך עצמאית ותודות לשילוב בינו לבין התמלילן Bernie Taupin הצליח להפיק את האלבום הזה, שזכה להתמקם בראש הקלאסיקה של הרוק בראשית שנות השבעים. אלטון ג'ון, שהפך מאוחר יותר לאיקון של תרבות הפופ בבחינת מייצג גלאם לעניים - עם משקפיו המצועצעים ותלבושותיו הנוצצות - היה מוסיקאי לא רע בכלל. אפילו הנשמות הפרוגרסיביות שביניינו לא יכולות להתעלם מהעומק שגילה לעיתים בעיבודים שלו (למשל קטע הפתיחה של האלבום "דרך האבנים הצהובות" Funeral for a Friend/Love Lies Bleeding שהיה יצירת פרוגרסיב שכאילו תואמה עם הקריטריונים של אורי ברייטמן). אמת, אלטון ג'ון(או כפי שכינה אותו גדי יגיל באחד ממערכוני הבורקס שלו "אלתר גון"), התעסק בעיקר עם להיטים ואם אפשר, כמה שיותר. גם באלבום הזה הוא ייצר להיטים, אלא שכאן הלהיטים האלו היו יצירות מוסיקאליות איכותיות ומורכבות אחת אחת. קחו למשל את הרצועה השנייה באלבום: I Need You to turn to. כמה כוכבי פופ העזו להשתמש בצ'מבלו ככלי סולו בשיר פופולארי? שלא לדבר על התזמור הנפלא של רביעיית המיתרים המלווה. או השיר Sixty Years on שוב עם תזמור מיתרים נהדר והפסנתר העדין של אלתר; או הלהיט הגדול של האלבום Border Song שלמרות הבית האחרון הטריוויאלי שאלטון התעקש להוסיף לשיר, היה ונשאר קלאסיקה נצחית - מי מכם לא זמזם יותר מפעם אחת Holly Moses. כבר שיר הפתיחה (גם הוא להיט נצחי) Your Song מלמד על ההמשך. הנער עם הג'ינג'י הנמוך הוא לא עוד אחד שמנסה את כוחו בשוק המוסיקה חסר הגבולות של קץ עידן הביטלס: מדובר במוסיקאי מהמוכשרים שיש ואפילו השירים היותר "רוקיים" באלבום, כמו Take me to the pilot עשויים לעילא ולעילא. אלטון ג'ון, יוצר שהגיע די מהר לדברים כמו Don't Breaking my Heart המזעזע ועוד כמה קישקושים מקושקשים; הזמר שנכנס ויצא משערוריה לשערוריה; המלחין שהעדיף להתעסק באוסף המשקפיים שלו לפני שיצר עוד ייצירה; המוסיקאי שריגש את העולם כולו עם שירו Candle in the wind עת הסב אותו לזיכרה של נסיכת ההמונים, דיאנה; הקלידן שהתקשה להחליט מה מינו ושיתף את העולם בלבטים שלו - היה למרות כל אלה מוסיקאי מוכשר ביותר והאלבום הזה הוא המוצלח שבאלבומיו, לטעמי. יקי