מוניקה סקס-חיות מחמד
מפורט למעלה למה נעלמתי
בקשר לדיסק. דיסק בינוני עם כמה קטעים גדולים, מאכזב למוניקה, כנראה בגלל שהוא די משעמם ולא חשוב, ושיזהר (אשדות, המפיק) עשה פה עבודה די מחורבנת. הוא די הולך עם ההפקות שלו לכיוון באס-גיטרה-תופים (למה נראה למישהו בכלל שיש פה רק קטע או שניים עם הקלידים או הפסנתר של אלדד?), ולכיוון היותר משועמם. אף אחד מחברי הלהקה פה לא ממש במיטבו. השירה של יהלי די עייפה ולא מעניינת, הסולואים של פיטר נעים בין שיעמום וכל מיני סליידים לעוסים, אני משער שאלדד רוב הדיסק ניגן באס (החצוצרות של יחסים פתוחים? הקלידים של מילי? נה), ושחר סתם מתופף פה, אבל ממש סתם (ולא, אני לא אוהב ממש, בלשון המעטה, את קריירת הסולו שלו), ונראה כאילו מוניקה באו עם אנרגיות די טובות בסך הכל לדיסק, ויזהר רק משך אותם אחורה. במקום לקצץ את הדיסק באיזה שני שירים, להכניס עיבודים מעניינים וסאונד יותר מפותח ולהדריך קצת את חברי הלהקה שלא ישמעו כמו פנסיונרים עם גיטרה ביד, יזהר סתם נתן למוניקה לחזור פה על דברים רוב הזמן (ודווקא הקטעים היותר בועטים, כמו, לא רוצה לדעת, שנים חסומות, מתחפר באלנבי ובעיר הזאת הם המוצלחים, וזה לא צירוף מקרים). חבל, אני חוזר ליחסים פתוחים ופצעים ונשיקות.
