אלבום אחד בשבוע #3
Cosma - Nonstop 2003, Hommega
1 The Time Has Come (7:14) 2 Lemon Light (7:52) 3 Freedom (8:15) 4 Nonstop (7:15) 5 Ethno-Bialick (7:44) 6 People On Hold (8:03) 7 Keep Going (7:06) 8 Yok Yok (7:55) 9 Minimal Vertical (7:53)
איך אפשר לתאר במילים את נונסטופ? זאת משימה קשה. האלבום היחיד שמסוגל באמת לרגש אותי עד כדי כך שאגיע למצב שעיני דומעות. באמת. את המוזיקה של אביחו ליבנה, קוסמה, הכרתי בפעם הראשונה כשחבר שלי שלח לי טראק בשם Cosma - Floppy. התאהבתי בטראק הזה. למרות שזה היה קטע ממש יבש יחסית לקטעים המאוחרים יותר שלו כבר אז אהבתי אותו. פולאון עדין כזה, סגנון ייחודי. את האלבום Simplicity לא ממש אהבתי בהתחלה. פרוגי מדי, מה גם שאז הייתי בתקופת אסטרל פרוג'קשן שלי, ככה שלא הכי התחברתי למוזיקה. עם הזמן למדתי להכיר את הגאוניות שבו. התאהבתי בסגנון. מרגש, מלטף ונוגע. ואז יום אחד בלילה חבר שלי אמר לי באיסיקיו שקוסמה מת. "מה אתה משוגע? יאללה שתוק שתוק" הייתה התגובה שלי. למחרת בצהריים כשחזרתי מהבית ספר, נכנסתי כהרגלי ל Isratrance וחשכו עיני. אביחן לבנה נהרג בתאונת אופנוע בהודו. האלבום התעכב עוד ועוד עד שהוא יצא לבסוף. קניתי וניגנתי. איך שזה הכה בי. מהצליל הראשון של The Time Has Come עד הסוף של Minimal Vertical. היוצר הזה כבר לא איתנו יותר? אני לא מאמין. כמו שמישהו הגדיר זאת, האלבום הזה הוא מסע לנפש של האדם. מסע לנפשו של אביחן לבנה, מוזיקה כל כך מלאת עוצמה ורגש כאילו הוא ידע שהוא לא ישאר פה עוד זמן רב. כמו מכתב התאבדות שבו שופכים את הלב. המוזיקה שלו קיבלה משמעות כל כך שונה כאשר נודע על מותו... The Time Has Come. The Land Of Freedom. הסגנון של קוסמה פשוטו כמשמעו - קוסמי. סגנון מלא אווירה, כמעין מעוף בלהקת ציפורים העוברת בשמיים, קרני השמש הזורחת מבצבצות דרך פתחים בעננים וכל העולם מתחתינו. לנסות להגדיר את הסגנון? דארק פולאון פרוגרסיבי. קלעתי? כנראה שלא. הסגנון הוא פשוט קוסמה, מהעובדה הפשוטה שרק הוא עשה את זה ואף אחד, כבר כמעט שנתיים אחרי לא עשה דבר בסגנון. אולי Star-X ועוד כמה חבר'ה של קומפקט, אבל באמת שאין מקום להשוות. האלבום פותח בכמה קטעים רגועים יחסית, The Time Has Come, Lemon Light ו Freedom. רגועים, אך מלאי עוצמה ורגש. Nonstop הוא השקט שלפני הסערה. מתחיל רגוע וקליל משהו (יחסית) אך הסיום. איזה סיום. המילה הראשונה שעלתה במוחי כששמעתי אותו הייתה "נצחונות" אך כל קשר בין Nonstop לנצחונות מקרי בהחלט. כאן אפילו הצלילים הצ'יזיים ביותר נשמעים כל כך מלאי רגש שלא להאמין. השקט שלפני הסערה אמרנו? קטע צ'יל מדהים בשם Ethno-Bialik הוא השקט שלפני הסערה. מכאן אלה רק קרחנות. כנראה שככה רוקדים בגן עדן. People On Hold... Keep Going. אוו Keep Going. אולי הקטע ששמעתי הכי הרבה בשנה האחרונה. פשוט בית ספר למוזיקה. Yok Yok, שלפי דעתי לא משהו האמת, גם מפציץ ומפגיז ולסיום קטע אשר מסכם בתוכו את כל האלבום - Minimal Vertical. למי שעדיין לא עשה את זה - קנו את האלבום המקורי (או קחו מחבר). תמצאו מקום לשמוע אותו על הרמקולים הכי איכותיים שיכולים למצוא. רק זה יעשה צדק לאלבום. כבו את האור, תגבירו את הווליום ועצמו עיניים. חוויה שלא תשכח.