מה שיפה במוזיקה
היא שהיא פשוט מגוונת. אלאניס לעולם תייצג תקופה שבה הכרתי צד שונה של המוזיקה (הייתי בת 14 אני חושבת), צד שבו שערות סמרו לי בידיים, שדמעות זלגו מהעיניים, שהמזויקה הייתה חזקה ממני, והרגשות פשוט צפו ממני. צד שההתחברות שרוחנית שלי למוזיקה נעשתה פשוט חזקה ממני. המילים שלה חיברו אותי אליה בכל רמה אפשרית, הלחן, השואו, הכעס והעצב, ההתמודדות , הכל ביחד יצר דבר שפשוט לא הכרתי בעבר קומבינציה מוזרה של דברים- קוסמיים לחלוטין, הם העלו אותי לעולם אחר, עולם שלעולם יהיה מבחינתי עולם התשוקה האמיתית. האם היא הזמרת הכי טובה? , שאלה שפשוט קשה לענות עליה, אני חושבת שהתשובה שלי עצובה ככל שתהיה (ואולי לא) אבל מבחינתי אלאניס של היום, שייכת לבאמת שלב אחר בחיים שלי, אולי הייתי מתחברת לאלאניס הנוכחית בשלב מוקדם יותר בחיי, מאז התבגרתי ראיתי עולמות , התמקצעתי והסתקרנתי יותר ויותר, ראיתי זמרים אחרים, רבים וטובים חדרו לי לנשמה, אבל לעולם לאלבומיה הראשונים של גברת מוריסט ובכלל ההופעות וכל התקופה שבין 1995-2000 יקבלו אצלי מקום מיוחד ומאוד מכובד אצלי בלב. הכל בה היה מבחינתי מושלם, וההתחברות, אח ההתחברות. היא סיקרנה אותי יותר ויותר מיום ליום וחיכיתי להפתעות שהיא תנחית, להופעות לסנסציה לחידוש.
