אכן זוגיות במשבר
הנני בת 43 לפני 3 שנים ניפגשתי עם בחור צעיר ממני ב- 13 שנים בערב חברתי..היה ערב נחמד ולא חשבתי לרגע שיצא מזה משהו אבל אחרי מספר מפגשים של חברות קלילה הבנו יש לנו עניין אחד בשני. בשנה הראשונה היה קשה וכל הקשר כלכלית נפל עלי מפני שהיו לו חובות שנצטברו לו. לא יכולנו לצאת לבלות וכו', לאחר שהתישרו אצלו ההדורים מעט הגיע תקופת שפל במקום עבודתו...ויחד עם זאת התחילו כל מיני רגרסיות על חייו לצאת החוצה...וזה התבטא לא פעם במילים קשות ועלבונות כלפי..ואני תמיד עצמתי עין וניסיתי להבין מהיכן באים העקיצות ותמיד סלחתי...כי תמיד לאחד יום או יומיים היה מתקשר שוב בוכה לי כמה קשה לו בלעדי ושוב חוזרים וחוזר חלילה. היו לי הרבה רגעים שלא פעם נשברתי ורציתי לברוח מהקשר אך מה שהחזיק אותי תמיד הידיעה שהוא אוהב וכל יציאה לא במקום היא בעצם פלטית פה ואין הוא מתכוון לכך. הדבר הנוסף הקשה שהיה ביננו שהוא בעצם לא הגיש נוח להיות עימי מול חבריו או אנשים מסוימיים כגון אביו..או חברים מהמכללה בה למד, ואני בעצמי וויתרתי על הרעיון כי אלך עימו שמה הוא לא ירגיש בנוח ואולי מאחורי גבו יקנטו אותו, אז העדפתי לא להיות. אבל עם הזמן הרגשתי שבעצם אולי הוא זה שלא מגיש בנוח ומי שלא שלם בקשר זה הוא ולא האחרים אשמים. בכל אופן בחצי שנה האחרונה הוכיח עצמו כאדם ניפלא בן זוג עם רצון שתצמח מכך זוגיות ממוסדת על אף כל החיצים באוויר עזר לי כלכלית כי הייתי מובטלת חודשיים...והנה ממש לפני כחודשיים יום אחד קם ועזב מבלי להסביר מה קרה ממשיך לחפשני בטלפון לומר לי עד כמה אני חסרה לו...אבל מבקש לא לראותני עד שהוא יבין כי ברצונו לחזור..בשבועות הראשונים עדיין חשבתי כי יש תקווה לקשר אבל היום כבר חודשיים לא ראה אותי ולא ניראה לי כי מבין שאני חסרה לו על אף כל הטלפונים המרוגשים שלו. אשמח לקבל תגובות אפילו מכאיבות
הנני בת 43 לפני 3 שנים ניפגשתי עם בחור צעיר ממני ב- 13 שנים בערב חברתי..היה ערב נחמד ולא חשבתי לרגע שיצא מזה משהו אבל אחרי מספר מפגשים של חברות קלילה הבנו יש לנו עניין אחד בשני. בשנה הראשונה היה קשה וכל הקשר כלכלית נפל עלי מפני שהיו לו חובות שנצטברו לו. לא יכולנו לצאת לבלות וכו', לאחר שהתישרו אצלו ההדורים מעט הגיע תקופת שפל במקום עבודתו...ויחד עם זאת התחילו כל מיני רגרסיות על חייו לצאת החוצה...וזה התבטא לא פעם במילים קשות ועלבונות כלפי..ואני תמיד עצמתי עין וניסיתי להבין מהיכן באים העקיצות ותמיד סלחתי...כי תמיד לאחד יום או יומיים היה מתקשר שוב בוכה לי כמה קשה לו בלעדי ושוב חוזרים וחוזר חלילה. היו לי הרבה רגעים שלא פעם נשברתי ורציתי לברוח מהקשר אך מה שהחזיק אותי תמיד הידיעה שהוא אוהב וכל יציאה לא במקום היא בעצם פלטית פה ואין הוא מתכוון לכך. הדבר הנוסף הקשה שהיה ביננו שהוא בעצם לא הגיש נוח להיות עימי מול חבריו או אנשים מסוימיים כגון אביו..או חברים מהמכללה בה למד, ואני בעצמי וויתרתי על הרעיון כי אלך עימו שמה הוא לא ירגיש בנוח ואולי מאחורי גבו יקנטו אותו, אז העדפתי לא להיות. אבל עם הזמן הרגשתי שבעצם אולי הוא זה שלא מגיש בנוח ומי שלא שלם בקשר זה הוא ולא האחרים אשמים. בכל אופן בחצי שנה האחרונה הוכיח עצמו כאדם ניפלא בן זוג עם רצון שתצמח מכך זוגיות ממוסדת על אף כל החיצים באוויר עזר לי כלכלית כי הייתי מובטלת חודשיים...והנה ממש לפני כחודשיים יום אחד קם ועזב מבלי להסביר מה קרה ממשיך לחפשני בטלפון לומר לי עד כמה אני חסרה לו...אבל מבקש לא לראותני עד שהוא יבין כי ברצונו לחזור..בשבועות הראשונים עדיין חשבתי כי יש תקווה לקשר אבל היום כבר חודשיים לא ראה אותי ולא ניראה לי כי מבין שאני חסרה לו על אף כל הטלפונים המרוגשים שלו. אשמח לקבל תגובות אפילו מכאיבות
