אכזבת הפעם השניה
מכירים את זה?
אני ממש מומחית בזה
בעיקר בבישולים, אבל מתברר שגם במסעדות.
אז בבישולים - פשוט הפסקתי לבשל את הפעם השניה הזאת. מבשלת משהו, יוצא סופר מוצלח בפעם הראשונה, וממשיכה לי הלאה לדרכי.
כמובן שיש את הדברים שחוזרים אליהם פעם אחר פעם - מרק עוף, הוא כמעט תמיד עובד יפה, מספק את הסחורה, עונה בול על הצורך ונמצא שם (בפריזר) כשצריך אותו (קפה נואר); הבולונז שלי עם ניוקי (מרק בפלאפל גבאי); דפי שמרים נתלשים עם קינמון (מממ... נגמרים לי המקומות) - טוב, הנקודה ברורה.
הפעם השניה מספקת אכזבה. משהו לא עובד טוב כמו שעבד בפעם הראשונה - ההרמוניה, הכיף, הדיוק הזה בטעמים ככה שיצא בול, אבל בול. זה אף פעם לא עובד. הציפייה היא תיבול גרוע, הא?
אז ככה היה מאכזב אמש בהוטל מונטיפיורי.
למרות שישבנו בחוץ, שאון ההמולה שבפנים לא פסח גם עלינו (איך אפשר?), השירות היה איטי משהו, והדבר הזה שחשבת שיהיה מעולה כי אתה יודע בדיוק איך לעשות אותו - חרק.
הזמנו - טרטר טונה ממנו לא טעמתי אבל הסועד היה מרוצה (הוא באופן כללי היה מרוצה למדי - זאת הייתה הפעם הראשונה שלו...) וסלט שרימפס ואטריות זכוכית שהיה נחמד, סבבה, אבל לא פסיק מעבר לזה. לא מעניין, לא מפתיע, קצת מלוח מידי מרוטב דגים או משהו.
מהפעם הראשונה והמושלמת זכרנו לטובה את הספייריבס והשארנו את האופציה בידי הסועד שזו הייתה הפעם הראשונה שלו - שכאמור, היה מבסוט.
מנה של צלע לבן עם בייקון ומנצ'גו - הייתה פשוט לא. הבשר עצמו היה בסדר אבל הטעמים היו כ"כ חזקים ועזים בלי שום עדינות. לטעם העז של הבייקון ושל הגבינה הצטרף רוטב חזק ומתוק וגם האפרסקים שליוו את הנתח - פשוט לא נתנו קונטרה אלא רק העמיסו עוד. ייתכן שהבחירה במנה, פשוט לא נכונה.
מהפעם ההיא המושלמת ביקשתי לשחזר את קארי פירות הים המענג. זאת לא הפעם הראשונה שזיכרונו עומד על לשוני ומאכזב - פעם אחת זה היה בגוצ'ה (טוב, אולי כבר כאן הבעיה), הזמנתי שרימפסים בקארי וקיבלתי מנה מלוחה ובלתי אכילה שלצערי הוחלפה (וגם הקארי היה צהוב - אבל את זה ידעתי מראש, לא שהטבח מאוהב). בפעם השנייה זה היה בבית בניסיון עצמי, ללמדך שלאלתר מההתחלה עד הסוף בלי הרבה לחשוב על זה מראש זה לא תמיד רעיון טוב.
ועכשיו - אכזבה בשלישית. זה היה מאאאד חריף (אני אוהבת חריף), אבל המנה הזאת הייתה בעיקר רק חריף, וזהו. בלי עידון, בלי איזון, בלי עוד טעמים מעניינים. מהפעם הקודמת זכרתי גם חתיכות קטנות ורכות של פילה דג לבן כלשהו, שעם הקארי החרפרף היו פשוט מדהימות. לא היה להן זכר הפעם. מעבר לזה - בסדר. שרימפסים בסדר, קלאמרי בסדר, סרטן טעים (לא רציתי מולים). אבל אני לא רציתי בסדר, אני רציתי למצמצץ את שפתיי בעונג. להתגעגע למנה. במקום זה, נשאר הרבה בצלחת.
בקינוח האופציות שלי היו מוגבלות למדי (מסתבר שכמעט כל הקינוחים במסעדה - עם ביצים לא מבושלות!) וכך הזמנו טארט טאטן שהיה כ"כ סתם, שזה פשוט היה מאכזב. בצק עלים יבשושי שעליו פיסות של תפוחים מבושלים/ צלויים. פושר משהו, ללא הנוזל הקרמלי שאתה מצפה למצוא בטארט טאטן או בכלל בכל מה שמשלב תפוחים בצק וסוכר. מה נאמר - מבאס.
אז זאת אני שהשתניתי, הציפייה שגרעה, או סתם ערב עם סרוויס לא כ"כ מוצלח ובחירות לא מדויקות?
מכירים את זה?
אני ממש מומחית בזה
בעיקר בבישולים, אבל מתברר שגם במסעדות.
אז בבישולים - פשוט הפסקתי לבשל את הפעם השניה הזאת. מבשלת משהו, יוצא סופר מוצלח בפעם הראשונה, וממשיכה לי הלאה לדרכי.
כמובן שיש את הדברים שחוזרים אליהם פעם אחר פעם - מרק עוף, הוא כמעט תמיד עובד יפה, מספק את הסחורה, עונה בול על הצורך ונמצא שם (בפריזר) כשצריך אותו (קפה נואר); הבולונז שלי עם ניוקי (מרק בפלאפל גבאי); דפי שמרים נתלשים עם קינמון (מממ... נגמרים לי המקומות) - טוב, הנקודה ברורה.
הפעם השניה מספקת אכזבה. משהו לא עובד טוב כמו שעבד בפעם הראשונה - ההרמוניה, הכיף, הדיוק הזה בטעמים ככה שיצא בול, אבל בול. זה אף פעם לא עובד. הציפייה היא תיבול גרוע, הא?
אז ככה היה מאכזב אמש בהוטל מונטיפיורי.
למרות שישבנו בחוץ, שאון ההמולה שבפנים לא פסח גם עלינו (איך אפשר?), השירות היה איטי משהו, והדבר הזה שחשבת שיהיה מעולה כי אתה יודע בדיוק איך לעשות אותו - חרק.
הזמנו - טרטר טונה ממנו לא טעמתי אבל הסועד היה מרוצה (הוא באופן כללי היה מרוצה למדי - זאת הייתה הפעם הראשונה שלו...) וסלט שרימפס ואטריות זכוכית שהיה נחמד, סבבה, אבל לא פסיק מעבר לזה. לא מעניין, לא מפתיע, קצת מלוח מידי מרוטב דגים או משהו.
מהפעם הראשונה והמושלמת זכרנו לטובה את הספייריבס והשארנו את האופציה בידי הסועד שזו הייתה הפעם הראשונה שלו - שכאמור, היה מבסוט.
מנה של צלע לבן עם בייקון ומנצ'גו - הייתה פשוט לא. הבשר עצמו היה בסדר אבל הטעמים היו כ"כ חזקים ועזים בלי שום עדינות. לטעם העז של הבייקון ושל הגבינה הצטרף רוטב חזק ומתוק וגם האפרסקים שליוו את הנתח - פשוט לא נתנו קונטרה אלא רק העמיסו עוד. ייתכן שהבחירה במנה, פשוט לא נכונה.
מהפעם ההיא המושלמת ביקשתי לשחזר את קארי פירות הים המענג. זאת לא הפעם הראשונה שזיכרונו עומד על לשוני ומאכזב - פעם אחת זה היה בגוצ'ה (טוב, אולי כבר כאן הבעיה), הזמנתי שרימפסים בקארי וקיבלתי מנה מלוחה ובלתי אכילה שלצערי הוחלפה (וגם הקארי היה צהוב - אבל את זה ידעתי מראש, לא שהטבח מאוהב). בפעם השנייה זה היה בבית בניסיון עצמי, ללמדך שלאלתר מההתחלה עד הסוף בלי הרבה לחשוב על זה מראש זה לא תמיד רעיון טוב.
ועכשיו - אכזבה בשלישית. זה היה מאאאד חריף (אני אוהבת חריף), אבל המנה הזאת הייתה בעיקר רק חריף, וזהו. בלי עידון, בלי איזון, בלי עוד טעמים מעניינים. מהפעם הקודמת זכרתי גם חתיכות קטנות ורכות של פילה דג לבן כלשהו, שעם הקארי החרפרף היו פשוט מדהימות. לא היה להן זכר הפעם. מעבר לזה - בסדר. שרימפסים בסדר, קלאמרי בסדר, סרטן טעים (לא רציתי מולים). אבל אני לא רציתי בסדר, אני רציתי למצמצץ את שפתיי בעונג. להתגעגע למנה. במקום זה, נשאר הרבה בצלחת.
בקינוח האופציות שלי היו מוגבלות למדי (מסתבר שכמעט כל הקינוחים במסעדה - עם ביצים לא מבושלות!) וכך הזמנו טארט טאטן שהיה כ"כ סתם, שזה פשוט היה מאכזב. בצק עלים יבשושי שעליו פיסות של תפוחים מבושלים/ צלויים. פושר משהו, ללא הנוזל הקרמלי שאתה מצפה למצוא בטארט טאטן או בכלל בכל מה שמשלב תפוחים בצק וסוכר. מה נאמר - מבאס.
אז זאת אני שהשתניתי, הציפייה שגרעה, או סתם ערב עם סרוויס לא כ"כ מוצלח ובחירות לא מדויקות?
