על גילום תפקידים (טיוטה למאמר?)
בימי חלדי פגשתי שני מניעים לגילום תפקידים. כל אחד מהמניעים מייצג גישה לחיים שונה, תפיסה קונספטואלית שונה, והויכוח הניטש ביניהם שוה בגודלו לדיון הנצחי בין סוקרטס ותלמידו אפלטון. סמוכני ובטוחני שבכל אחד מאיתנו מקננים להם שני גרעינים משני הזרמים, אך יש מי שמשתמש יותר באחד, ויש מי שמשתמש יותר באחר, כלומר השילוב ביניהם הוא קיים בהכרח תמיד, כך שגילויו של סמפטום אחד אצל שחקן לא מנתב אותו אוטומטית לאחד הזרמים, אלא פותח מקום להסתכלות ולשאלה - מה יותר? בדילוגים קלילים נעבור מעל כל מה שקשור לטכניקה, למסר ולאינראקציה עם העולם החיצון לדמות (בין אם הוא הצופה ובין אם הוא שחקן אחר), וניגש לנקודה שלשמה אנו משחקים Rים: התענוג האישי. (אתה המוזמן להרחיב על כך, אם תראה בכך צורך) אני אלטרנטיבי הזרם האחד מפיק את התענוג במשחק על ידי זה שהוא מגלם דמות אחרת, קווי אופי אחרים, דיבור אחר, פעולות אחרות מאשר אלה של עצמו. במקרה זה, בוחן השחקן לכל אורך המשחק את נאמנותו לאופי שהוא מגלם. לשם כך, עליו אכן לדעת איזה אופי הוא מגלם, הכלי המשמש לשם כך הוא דף-דמות. הדבר דומה לאופן בו DMים נוהגים לשפוט את שחקניהם אם שיחקו את דמויותיהם בהתאם לנטייה של דמותם, לדתה, לתכונותיה ועל פי זה לדרג להם בונוס נק"נ. DM לא יוכל לעשות זאת אם לא יהיה לפניו דף דמות. העיקרון בזרם זה הוא הטכניקה לגילום דמות המוגדרת מראש. העימות של שחקן כזה הוא במקומות בו מגדירה הדמות התנהגות השונה מהנטייה הטבעית שלו, בין אם הוא רוצה בכך, ובין אם לא. יש שחקנים שבוחרים כתחום עימות את אותם הדברים שלא היו מרים לעצמם בחיי היומיום אך היו רוצים, ויש שחקנים שנתקלים עם פעולות שקשה להם ללכת איתם כשחקן, אך מתבקשים ממעשיה של הדמות. כך או כך, על ידי הנאמנות להגדרת הדמות שבחר לעצמו מרוויח השחקן תחום התנסות חדש, ובא לידי צמיחה. אולם, לא תמיד מסוגל השחקן לעבור את העימות הזה, והוא נאלץ לספוג ´עונשין´ מה-DM, ולהישאר עם דמות המעוצבת בידי מעשיה אחרת מאשר עיצב אותה דף הדמות - וזה סיכון הנובע מנגיעה קלה בגבולות יכולתה של ה-SOD. למשל, כדוגמת הלוחם שמעולם לא ברח מקרב וזה עתה נס על חייו, הדמות כמו שהיא כבר נכנסת לסחרור שלא כל שחקן מכיר את הדרך אליו וממנו, ולא כל שחקן מסוגל להכיל. כמובן שלשחקן המגלם דמות מובנית ומוגדרת מראש (והמכיר היטב את הדמות שעליו לגלם) יש מצע רחב של מידע מובנה לצמוח מיתוכו ולשאוב ממנו תגובות לאירעים העוברים על הדמות. כמו כן, המחשבה על דמות מובנית וההכרה של מרכיביה מביאים לידי קוהרנטיות כללית בין מכלול התגובות שיביא השחקן לידי ביטוי, מפני שמקורן של כל התגובות הוא מוגדר. בה במידה, מצד שני - דורש הדבר את אותו זמן ההכנה, השינון והכניסה למסגרת אותה כביכול בחר לעצמו השחקן. עולם אלטרנטיבי לזרם האחר משתייכים אלה אשר זכו לכינוי ´הזורמים´, ועניות דעתי, מובחן יותר דווקא אצל אלדרים. הם בדרך כלל מגיעים למשחק למשל עם ´סמרטוט´ משנה שעברה וחרב, מוצאים במקום שם לדמותם, ´זורמים עם זה´, ולא אחת גונבים את ההצגה. בני הזרם הזה נהנים מהשינוי. הם נהנים לבחון את תגובותיהם ופעולותיהם שלהם בסיטואציות אחרות מהאלה שמציע העולם המציאותי והמוכר. חלק ניכר מההנאה שמפיקים מעיקרון זה טמונה דווקא בחופש, באי ההגדרה, בספונטניות ובאי הכבילות לעולם החמור והתובעני בו אנו רגילים לחיות. בדרך זו מגיע השחקן למשחק עם דף חלק, לבן ככל הניתן. בד"כ עם הגדרה ראשונית של שם, מין, גיל ומקצוע - ולעיתים - אף ללא אחד מאלה. השחקן חווה את המשחק רגע אחר רגע, והמאורעות סביבו מטביעות בו רושם, והוא נותר פאסיבי עד לנקודת הכושר. כך, מתפקדת הדמות בידי השחקן כמו ג´וקר בחפיסת קלפים, המחכה לנקודה הנכונה להישלף ולשנות צורה. כך שכשזה קורה, הדמות מעוצבת אינסטינקטיבית בהתאם לצרכי השחקן במשחק, בהתאם לאוירה במשחק, ובתיאום למציאות שבתוכה היא מתממשת. בדרך זו השחקן קשוב לעצמו ולחוויה הפנימית שלו, ומעשיו משקפים החוצה את מה שהוא חווה במסגרת המשחק. היות שאין לו רקע מובנה להסתכל עליו, מביט השחקן על עצמו ונפתח לחוויה האישית שלו, ובכך בא לידי צמיחה. אולם, לא כל השחקנים מסוגלים לעשות את החיבור הזה בין עצמם לעולם דמיוני וזקוקים להגדרת המשחק על מנת לתפקד בתוכו. דבר נוסף הוא שהעימותים אותם עובר השחקן בפעלו בעיקרון זה נגזרים מתוך עצמו בלבד, ולא תמיד מציעים תחומי התנסות חדשים. מה גם, שלעיתים, כאשר האוירה במשחק משנה כיוון, ההשפעות שחווה השחקן משתנות אף הם, ואם הוא נשאר נאנן לחוויה שלו, דמותו עלולה להתבטא במעשים מנוגדים זה לזה, שאינם מבטאים דמות מוגדרת. לסיכום קיימים שני עקרונות: האחד - פעולה מיתוך הגדרה מובנית, והשני מיתוך חוייה ספונטאנית. שניהם באים לידי ביטוי בטכניקות שונות - האחד - טכניקה להשאר בדמות מוגדרת ולגזור את החוייה מתוך התפקוד, והשני - להשאר נאמן לחוויה ולגזור את ההגדרה מתוך התפקוד. כך או כך כל אחד מאיתנו פועל לפי שני מהעקרונות האלה. הבנת העקרונות האלה משמשת ככלי בידינו לעצב את הדמות שאנו באים לגלם בהתאם לההנאה שאנו מעוניינים להפיק, לתחומי העימות שאנו ערוכים לקראתם ולצמיחה האישית הנלוות מתחומי עימות אלה.
