אכזבות

[נסיכת אהבה]

אכזבות ../images/Emo10.gif

היו לי כל כך הרבה אכזבות, וכמובן שמשתדלת לקחת הכל בפורפורציות נכונות, אבל עדיין זה כואב: אם זה בתחום האהבה, שעדיין הבחור האחרון שרק היינו שבועיים ביחד עמוק תקוע לי בלב, למרות שעבר יותר מחודש. אם זה בתחום הלימודים- שיש המון לחץ והולך לי ממש לא טוב בתחום אחד מעצבן, שדווקא בתיכון הלך לי בו טוב ובכלל כל הלימודים פתאום נעשו מעיקים, אין לי חיים בכלל חוץ מהלימודים

. ואם זה אבא שלי, שלא מפסיק שבינו לבין אמא שלי הייתה מריבה ענקית ומכוערת לפני יומיים, היום יש לו יום הולדת ובין כל הלחץ האינסופי שיש לי רצתי לחפש לו מתנה וקניתי לו מתנה והכנתי לו ברכה וכל מה שהיה לו להגיד זה שהוא לא הולך עם עניבות <למרות שהוא הולך לאירועים עם עניבות> והתנהג לזה כאל מיותר, הוא אף פעם לא מעריך את המתנות, אף פעם לא אוהב שום דבר. פשוט נשבר לי. שנה הבאה לא טורחת לציין בכלל את היום הולדת שלו. לא מגיע לו.

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo24.gif

צרות באות בצרורות, הה? איכשהו, תמיד בעיה אחת תזמין את החברים שלה ל"מסיבה". כשיש הרבה אכזבות בתחום מסויים, אני מנסה לקחת לעצמי זמן להרגע ממנו. הפסקה - זה דבר חיובי. לגבי הלימודים - הכוס שלך הרבה יותר מלאה מחצי. תחום אחד יותר קשה. לפחות זה רק תחום אחד ועם מאמץ את תתגברי עליו כמו גדולה. וגם אם תצטרכי רק לעבור אותו, ולא להצטיין - אז מה? ואבא - אני חושבת שהייתי אומרת לו את מה שכתבת כאן. שיידע. כי למחוק את יום ההולדת בשנה הבאה, זה לא יותר מדי פרודוקטיבי. את בעצם באה מתוך הפגיעה והעלבון כרגע.

 

[נסיכת אהבה]

הממ...

אני יודעת שלמחוק את היום הולדת שלו זה לא פרודקטיבי ולא מביא לשום תוצאה טובה אבל זאת ההרגשה כי זה פוגע ומעליב היחס שלו, ולא יודעת מה ציפיתי בכלל שזה ישתנה אם כל שנה וכל הזמן זה ככה. לומר לו מה שכתבתי... לא יעזור, הוא סתם יגיד שאני רגישה מידי.

 

[ניאו30]

נסיכה ../images/Emo24.gif

חלק מההתמודדות שלנו עם החיים זה התמודדות עם אכזבות,ובעיקר ההכרה שאכזבות הם חלק מהחיים.לא הייתי אומר שצריך לצפות להם,אבל אולי רצוי שנקבל אותם כמו שאנחנו מקבלים את ההצלחות. אני חושב שההתמודדות הטובה ביותר הוא לתת לאכזבות להיות,ולאחר מכן להפוך אותן למנוף להתפתחות והתעצמות פנימית.למשל,בקשר לאהבה,את הרי כתבת בעצמך בשרשור של הדברים החשובים לך ביותר.גם אם אפשר להתווכח על זה,אני בהחלט מסכים עם מה שכתבת שם.אז תנצלי את התקופה הזו שבה האהבה החיצונית לא בשמיים(חבר,אבא),כדי להעצים את האהבה העצמית,הפנימית.אני מניח שחלק מהבעיתיות של העניין היא שלרוב האהבה הפנימית תלויה בחיצונית, אבל זה אולי בדיוק מה שצריך לעבוד עליו... או למשל,בקשר לאבא-אז זה בטח כואב שהוא לא יודע להעריך את המתנה שלך, אבל את לא יכולה לשנות אנשים בכפייה,מקסימום יכולה לשנות את עצמך(והרבה פעמים תראי שכשזה קורה גם אחרים סביבך משתנים).סתם משהו שחשבתי עליו,לא קשור אלייך אלא למשהו ערטילאי כזה.נגיד יש משפחה סגורה,שמחנכים שם לא להחצין ולהביע רגשות.אז האבא גם התחנך ככה,והוא מחנך גם את הבנים/ות שלו ככה כי הוא לא מכיר דרך אחרת או שהמחשבה על שינוי מפחידה אותו כי יש משהו בטוח בהשארות בדפוסים קבועים,מוכרים וידועים,אפילו כשאתה מבין שהם לא טובים לך. האבא פשוט לא מכיר דרך אחרת,אבל נגיד הבן/בת מתחילים פתאום להראות רגשות,להראות שזה לא חייב ככה,להראות שהפחד שהיה מנת חלקו כל השנים לא היה מבוסס,אז אני כמעט משוכנע שלאט לאט גם הוא יתחיל להשתנות.לא סתם נאמר "השינוי מתחיל מבפנים". אני בהחלט מאמין בתאוריה הזו,שאפילו בשביל לעשות מהפכות חברתיות שלמות ומקיפות צריך קודם להתחיל ביצירת השינוי הפנימי.תחשבי על אבן שנזרקת למים ויוצרת אדווה(ככה קוראים לזה לא? הכוונה לזה שנוצרים מעגלים הולכים ומתרחבים במים). משהו נוסף בקשר לאבא ולמשפחה,אני האחרון שיכול לייעץ בעניין,אבל משהו אחר נוסף שעלה אצלי במחשבות וזה קבלת השונות של אנשים בביטוי הרגשות שלהם.לא כולם רואים דברים בצורה דומה,לא כולם יודעים לבטא רגשות בצורה דומה. אז,כן,לפעמים זה יכול להיות לא נעים לעצמך,אבל כשמסתכלים על התמונה הכוללת,גם של כלל האנשים אבל אפילו של כלל המשפחה,השוני הזה הוא מה שהופך את העולם לכל כך מיוחד,ואת האנשים לכל כך מיוחדים,לא?...

 

[נסיכת אהבה]

תודה על התגובה המקסימה ../images/Emo24.gif

סורי שלא הגבתי אתמול, כתבתי תגובה ארוכה ואז הייתה לנו הפסקת חשמל מעצבנת...

אני אספר לך משהו עדכני מהרגע: שאלתי את אבא שלי מה דעתו על המתנה, והוא אמר שיפה אבל שלא הייתי צריכה, ואז החלטתי לומר לו שזה פגע בי שהוא הגיב כמו שהגיב אתמול, עם ה"מתי את רואה אותי עם עניבה?" ומה היה לו לומר: "תפסיקי להיות כזאת רגישה, זה לא טוב". אז אמרתי לו פשוט מה שחשבתי ישר- שאני לא זאת שרגישה, כי אחרים גם היו נפגעים,אלא הוא זה שחסר רגישות. אוף, מה אני בכלל טורחת...

 

[ניאו30]

את טורחת כי אכפת לך

דעתי היא שצריך להבהיר לו את ההבדל בינו לבינך,את זה שאם הוא לא רגיש זה לא אומר שזה טוב לכולם,ובכל מקרה זה לא אומר שאת חייבת להיות ככה גם.אמנם אנחנו הילדים של ההורים שלנו,אבל כאינדיבדואלים אנחנו נפרדים, כל בן אדם שונה מרעהו,עומד בפני עצמו,וגם קירבה ביולוגית לא אמורה לשנות את העובדה הזו.זכותו להיות לא רגיש,זכותך להרגיש נפגעת.לכל מעשה יש מחיר.דעתי היא שלא ניתן לדרוש מבן אדם להיות מה שהוא לא.