אכזבה

[קיום ומשמעות]

אכזבה

כתבתי בשישי ושבת ולא הייתה התיחסות מלבד של "אחת" לאחת מהודעותיי. מאד חבל. לא יודע איך אצלכם, אבל לי זה מאד עושה תחושה רעה. בכל אופן , אחת, נראה לי שההצעה לעשות פסק זמן, לנוח מן המרוץ עונה על הפנטזיות הכי עמוקות שלי, אך מן הצד השני אני יודע שזה כרטיס לכיוון אחד ואין שום דרך חזרה. לקפוץ מאישפוז או מפגרת (פגרה) תפקוד בשל מחושי הנפש אל חיק החיים, אל משולש הברמודה הקיומי (לפחות כך אני חווה את הדברים)זה כמעט לעשות את הבלתי אפשרי. החוץ הופך להיות מאיים יותר, מפחיד יותר, הולך ותפס ממדים של מפלצת שאי אפשר להתמודד איתה.מאבק שנידון מראש לכישלום. ואתה קטן וקטן, הופך לאיזה גרגרון מבועת מול העולם.החיים הופכים לסרט אימה המוקרן על מסך ענק רק שבמקום להיות קורבןשל הרוצח, פרדי קרוגר או הרשע אתה הופך לקורבן של עצמך.הנה הסכין המונפת. אהיה שלום. הכלום, האפסיות, הגורנישט מיט גורנישט מתנגנים להם ברצף. אני במקום הזה לא מוכן להיות. אני מסרב. כן אני סרבן לאובדן התפקוד מטעמי מצפון. בזאת אני מגיש מחאה. איני מוכן לבזות את עצמי כאדם. קיום

 

[פריסליה]

קיום, משמעות, הכזבה ואולי גם הצלחה

א כול זאת לא פרסיליה זה ידיד שלה והוא כותב תחת אישורה. ידיד, אפשר ליראות את העולם כמקום קר, אכזר, ומלא בדידות ושינאה, ויכול להיות שהוא כזה, אבל לא רק כזה! העולם מלא בדברים שונים כמו האדם. ואפשר לימצוא בו שימחה אושר אהבה ועוד. הוא לא ניגמר לאף אחד, גם לעצוב שבעצובים וגם לבודד שבבודדים, אני יודע שזה נישמע מופרח לבן אדם מאוכזב, אבל חייבים לימצוא תיקווה ולא נמות! ואני מקווה שאתה לא תיבחר בדרך השניה!!! אתה מתאר את העולם כאימתני, הצעתי היא: למרות שהוא כזה צריך לנסות ולצאת אליו, כמו מסע שבו אתה מחפש את שק הזהב בים האכזר והסוער. זה קשה. בטח שבהתחלה אבל רק לאחר עבודה קשה (עם עצמך) תוך כדיי היתנסות וחווית טובות, וצריך לירדוף אחריהם ולתפוס אותם בשיניים, אפשר בסוף לימצוא רגע של שלווה וסיפוק. אל תוותר, בכל אחד יש את היכולת והכח להיתמודד עם העולם, ורק צריך לימצוא אותו. נסה ידידי, לפחות תנסה... תילחם, תאבק על כל קרן שמש חמה כל עוד יש אור בחוץ. תן צ´אנס. ביי, מקווה לישמוע דברים טובים. איתן.

 

[לאב]

צודק מאה אחוז

אני חושבת שכל עוד אנו מסוגלים לזה, אסור לנו לוותר לעצמנו.זה בידים שלנו לקבוע אם נוכל לתפקד או לא, החלטה חזקה ותו לא הרבה פעמים רואים שני אנשים שונים באותו המצב, אחד לא מתפקד והשני כן, וההבדל ביניהם הוא בעוצמה הפנימית שלהם. אני יודעת שזה לא ממש הוגן מצידי לכתוב מילים אלה, כי מצבי הוא קל לאין שיעור מכותבים אחרים בפורום הזה, אבל גם אני עמדתי במצבים קשים מבחינת התפקוד ולא ויתרתי לעצמי, כי ויתור הוא התחלת הסוף. אני קצת יותר מבוגרת ממרבית אנשי הפורום, ואני רואה כל כך הרבה חברות שלי שהפסיקו למצות את עצמן בגלל שבזמן מסויים זה היה קשה או לא נוח או עשו שיקולי נוחות והחליטו לוותר והיום הן מתוסכלות ומרגישות שבזבזו את חייהן אני בדעה שכל עוד אפשר לא לתת לזה לקרות

 

[משימה בלתי אפשרית]

כתבתי לך ש

אולי כדאי שלא תעמיס על עצמך כל כך, לא שבכלל תתנתק מהחוץ, אלא קצת כל יום תעשה משהו קטן שאתה אוהב. וכדאי גם בזמן הפנוי הזה לבדוק גם ממה כל הפיכס בחיים , איך הוא הגיע,ולחפש דרכים מקוריות ובלתי מזיקות לפתור את הכאב הזה.