אכזבה...
היי
אני קוראת בפורום כבר בערך חודשיים אבל אף פעם עוד לא כתבתי... אני בכיתה י"ב ואני עם החייל כבר 4 וחצי חודשים. השבוע קרו פשוט כל-כך הרבה דברים שאני מרגישה ממש צורך לפרוק ואני מאמינה שאתן תבינו אותי יותר מחלק מהחברות שלי... בקיצור, החבר שלי בחי"ר קרבי, סיים עכשיו אימון מתקדם ושבוע הבא הם עולים לקו. אבל מה, הוחלט שהבייבי שלי יצא לקורס מ"כים. מצד אחד, הוא מאושר ואני שמחה בשבילו, באמת... אבל מצד שני... זה אומר לראות אותו פחות וזה כלכך מתסכל.. גם יש לי קצת הרגשה שכבר לא כלכך אכפת לו לא לראות אותי פחות.. לפני חודש-חודשיים כזה... כשדיברנו על השיקולים שלו לצאת לקורס הוא אמר משהו על זה שזה אומר לראות אותי פחות.. אבל מאז הוא לא הזכיר את זה וזה מתסכל.. בכללי, לא ראיתי אותו כבר שבועיים והוא היה בסופ"ש שעבר בבית אבל אנחנו גרים ממש רחוק והיו לשנינו דברים אז לא נפגשנו והוא היה אמור לבוא אליי בשבת בלילה ואז אמא שלו עשתה צרות אז זה לא קרה ועשיתי לו קצת רגשות אשם ונראה לי שהוא קצת מרגיש שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה.. בקיצור, הוחלט שהוא יוצא לקורס אז שבוע הבא יש לו הכנה והוא היה אמור לצאת בסופ"ש הזה סוף סוף והיינו אמורים לחגוג את ה-4 חודשים שלנו (שהפכו כבר לוחצי..) ואת יום האהבה אתמול בערב הוא מתקשר ואומר לי "מותק, יש לי משהו לספר לך" ואני כזה אוי לאאא... בקיצור, הוא סוג של התנדב לסגור שבת בשביל שיתנו לו את השבת הבאה כי גם ככה השבוע אני צריכה ללמוד מלא מתמטיקה אז נתראה ממש קצת... אבל בכל זאת, זה כלכך אכזב אותי כי חיכיתי לזה כלכך ושוב התנהגתי כמו ילדה קטנה, כמעט ניתקתי לו בפרצוף מרוב עצבים ואיכס אבל אז הוא באמת היה חושב שאני תינוקת או משהו... קיצר, אני ממש מאוכזבת כי ממש רציתי לראות אותו... ועוד משהו שבכללי אני שונאת אצל בנים זה שהמילה הכתובה לא מספיק טובה בשבילם... אם הם רוצים לומר משהו הם יאמרו אותו בקול. אני מאד אוהבת את זה, באמת. זה מקסים לי כל פעם מחדש.. אבל רבאק, כתבתי לך כבר שני מכתבים.. ואני תמיד כותבת SMS והוא כותב הודעות רק כשממש בא לו לומר אבל אי אפשר לדבר... ואני ממש אוהבת הודעות ממנו.. אבל זה לא קורה הרבה... הוא מעדיף לדבר... ובכלל, יש בשבוע האחרון תחושה שהוא לא באמת רוצה לדבר איתי.. או שהשיחות שלנו לא ממש ארוכות, באמצע הלילה ושנינו עייפים... שבוזה וזקוקה לעידוד... מה הוא מתנדב לסגור שבת?!!!???
היי
אני קוראת בפורום כבר בערך חודשיים אבל אף פעם עוד לא כתבתי... אני בכיתה י"ב ואני עם החייל כבר 4 וחצי חודשים. השבוע קרו פשוט כל-כך הרבה דברים שאני מרגישה ממש צורך לפרוק ואני מאמינה שאתן תבינו אותי יותר מחלק מהחברות שלי... בקיצור, החבר שלי בחי"ר קרבי, סיים עכשיו אימון מתקדם ושבוע הבא הם עולים לקו. אבל מה, הוחלט שהבייבי שלי יצא לקורס מ"כים. מצד אחד, הוא מאושר ואני שמחה בשבילו, באמת... אבל מצד שני... זה אומר לראות אותו פחות וזה כלכך מתסכל.. גם יש לי קצת הרגשה שכבר לא כלכך אכפת לו לא לראות אותי פחות.. לפני חודש-חודשיים כזה... כשדיברנו על השיקולים שלו לצאת לקורס הוא אמר משהו על זה שזה אומר לראות אותי פחות.. אבל מאז הוא לא הזכיר את זה וזה מתסכל.. בכללי, לא ראיתי אותו כבר שבועיים והוא היה בסופ"ש שעבר בבית אבל אנחנו גרים ממש רחוק והיו לשנינו דברים אז לא נפגשנו והוא היה אמור לבוא אליי בשבת בלילה ואז אמא שלו עשתה צרות אז זה לא קרה ועשיתי לו קצת רגשות אשם ונראה לי שהוא קצת מרגיש שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה.. בקיצור, הוחלט שהוא יוצא לקורס אז שבוע הבא יש לו הכנה והוא היה אמור לצאת בסופ"ש הזה סוף סוף והיינו אמורים לחגוג את ה-4 חודשים שלנו (שהפכו כבר לוחצי..) ואת יום האהבה אתמול בערב הוא מתקשר ואומר לי "מותק, יש לי משהו לספר לך" ואני כזה אוי לאאא... בקיצור, הוא סוג של התנדב לסגור שבת בשביל שיתנו לו את השבת הבאה כי גם ככה השבוע אני צריכה ללמוד מלא מתמטיקה אז נתראה ממש קצת... אבל בכל זאת, זה כלכך אכזב אותי כי חיכיתי לזה כלכך ושוב התנהגתי כמו ילדה קטנה, כמעט ניתקתי לו בפרצוף מרוב עצבים ואיכס אבל אז הוא באמת היה חושב שאני תינוקת או משהו... קיצר, אני ממש מאוכזבת כי ממש רציתי לראות אותו... ועוד משהו שבכללי אני שונאת אצל בנים זה שהמילה הכתובה לא מספיק טובה בשבילם... אם הם רוצים לומר משהו הם יאמרו אותו בקול. אני מאד אוהבת את זה, באמת. זה מקסים לי כל פעם מחדש.. אבל רבאק, כתבתי לך כבר שני מכתבים.. ואני תמיד כותבת SMS והוא כותב הודעות רק כשממש בא לו לומר אבל אי אפשר לדבר... ואני ממש אוהבת הודעות ממנו.. אבל זה לא קורה הרבה... הוא מעדיף לדבר... ובכלל, יש בשבוע האחרון תחושה שהוא לא באמת רוצה לדבר איתי.. או שהשיחות שלנו לא ממש ארוכות, באמצע הלילה ושנינו עייפים... שבוזה וזקוקה לעידוד... מה הוא מתנדב לסגור שבת?!!!???
