אכזבה קשה

רונה די

New member
אכזבה קשה

שלום לכם, זו הפעם הראשונה שאני כותבת הודעה בפורום, אני בדר"כ נוהגת להיכנס ולקרוא והרבה... אחרי מערכת יחסים ארוכה (כמעט שנה וחצי) הגעתי להחלטה לסיים את הסיפור. מה לא עברתי??? ציניות, התקפי זעם, זלזול ואגו בשמיים. באמת חשבתי שהוא אהבת חיי, באמת האמנתי שנתחתן - הוא גרם לי להרגיש כך. רק שקלטתי שהתאים לו ברגעים מסויימים להחמיא ולאהוב וברגעים אחרים לתקוף והתעצבן. על מה? שטויות, באמת. ניסיתי להיות אופטימית, לחשוב, להבין, לתת, להעריך, לכבד, לתקשר כדי להפנים בתוך תוכי את רצונותיו וצרכיו וגם בשבילי כי זה עשה לי טוב בדיעבד. אבל הבנתי שאנשים לא משתנים. במידה זהה לאמונה שלי שקיים בו הצורך והרצון להשתנות בשביל שנינו, הבנתי שאני צריכה לעזוב, להתחיל בחיים חדשים ולשכוח את העבר שלי איתו. לזכור את הימים והרגעי הטובים כי היו הרבה. לארוז את חפציי ולברוח לעולם חדש שאצור לעצמי. אני חייבת לגלות אסרטיביות והחלטיות בכל מפגש איתו (כי אנחנו בכל זאת חיים במדינה קטנה) אני רוצה גם להתחיל טיפול פסיכולוגי - לדבר עם אדם שונה, אחר, לא מוכר - רק לשפוך את שעל ליבי אני רוצה כלב שישמח לקבל אותי בחזרתי מהעבודה אני רוצה הרבה דברים איך הייתם מעכלים, ממשיכים הלאה, מצליחים?
 
תגובה

אהבה נכזבת דבר קשה, כשאחד רוצה והאחר לא. החבר מן הסתם לא אהב ולא רצה אותך, ולכן הרע לך. אם נמצאים בקשר כלשהו, כדאי לשמור עליו ולנסות לשכנע במעשים טובים את הצד האחר לקרבו. אם האחר לא רוצה כל קשר, אין הרבה מה לעשות. צריך לעשות דברים שאוהבים, ואז מרגישים יותר טוב כי אוהבים את עצמנו.
 
אני בהחלט מחזקת אותך

דרך המחשבה שלך מוצאת חן בעיני איפה שלא טוב לא נשארים (וזה נכון להכל) לא משנה מה את מרגישה או חושבת שאת מרגישה את בהחלט נורמלית לחלוטין את יכולה להשתמש בנו כפסיכולוג אבל זה יהיה נכון גם להעזר בגורמים אחרים העיקר שתהיי שלמה עם ההחלטה שאת עושה כי היא נכונה לך - לפי דעתי תצליחי
 

רונה די

New member
תודה אורלי

אני אולי נשמעת החלטית ואסרטיבית בדברים אבל בתוכי אני חנוקה עבור ארבעה ימים של שתיקה, שינה באותו בית ללא הוצאת מילה מאף אחד מהצדדים הכבוד והערכה נעלמו. בולטת רק תחושת כוח הסבל הגדולה שיש לו להמשיך לעשות דברים שאוהב ולחזור הביתה ולישון בסלון אני רוצה להישאר בבית ולעשות שינוי ויזואלי כדי לא להיזכר בו אני רוצה שיבין שאני נשארת והוא עוזב לא רוצה להחליף איתו מילה כי ברגע שאדבר הוא ירגיע בעננים ויחשוב שאני רוצה שנחזור נשבר לי כל הזמן להיות המפייסת, אני צריכה להיות עם בחור שיעריך, יכבד ויתן לי ביטחון איתו הביטחון קיים רק ברגעים המושלמים היחסים שלנו בשנה וחצי האחרונות התנהלו בקיצוניות - או שהיה מדהים או שהיה רע וכשהיה רע הוא לא היה מדבר - אני תמיד ניסיתי לתקשר איתו מה עליי לעשות? פשוט להמשיך הלאה בלי לחשוב???
 

sovs

New member
היי...

היי... לצאת ממערכת יחסים במיוחד לאחר קשר מאוד ארוך זה מאוד קשה ומורכב (ואני לצערי מדבר מנסיון אישי) לפי דעתי התקופה הראשונה היא הכי קשה... כי תמיד רצות המחשבות במוח, האם זה היה נכון לעשות או לא, האם כדאי לעשות משהו בנידון? האם... האם ... האם... המון שאלות שפשוט עושות כאב ראש לא נורמאלי (לפחות אצלי זה היה ככה) ממש קשה עכשיו לצאת תאום לבד ללא מחויבות וללא הרשת בטחון שנתנה המערכת יחסים... לאחר זמן מה פתאום שמים לב שהשאלות מתחילות להציק פחות ויש פחות ופחות שאלות ותהיות... מתחילים להסתכל ולבנות החיים סביב עצמך ולא סביב המערכת היחסים... רואים פתאום שיש עולם ומלואו מסביב... אני אישית התחלתי לעשות דברים שאני אוהב... נרשמתי לחוג ריקודים... אני יוצא לטיולים בטבע... עושה דברים שהמערכת יחסים הגבילה אותי וכל כך רציתי לעשות אותם. מקווה שתקראי את ההודעה... ומקווה מאוד שבלפחות בידיעה שמישהו סתם קרא את ההודעה שלך זה יעודד אותך. שיהיה לך שבוע טוב... שקט... וללא כאב ראש וריבים פנימיים. לילה טוב.
 
למעלה