אי שקט, גאזים ושות....
היי בנות
אני עוברת עם התאומים תקופה מאוד קשה ומאוד מאתגרת, חייבת לפרוק...
כל כלך חיכיתי להם, ועכשיו יש ימים שאני פשוט מרגישה עומס שקשה להכיל
הם מתוקים ממש, מחר יהיו בני 8 שבועות, ואנחנו מסתגלים זה לזה בהדרגה. כרגע אני אצל אחותי, עד להודעה חדשה( אני יחידנית, אמא נפטרה), והקושי העיקרי הוא אי השקט שלהם, הם כל הזמן סביב הגאזים, מתפתלים מכאבים ואני כמעט בוכה יחד איתם..הם תיכף 3 ק"ג ואני עדיין בלחץ לגבי המשקל, אם כי הם בעלייה כל הזמן( תמ"ל+ הנקה). הם לא נינוחים כמעט אף פעם, כל שינוי מלחיץ אותם, לטייל איתם בעגלה זאת משימה בלתי אפשרית, על שמיכה בגינה הם בוכים, אחרי שהם מסיימים את הבקבוק שוב בוכים...רק המנשא מרגיע אותם ואנחנו איתם הרבה על הידיים. האם זה תקין? אני מאוד דואגת, וגם מותשת מהמצוקה שלהם. פה ושם יש דקה שתיים של שקט, וזהו. זקוקה למלים מעודדות, מנחמות... זה מוכר לכן?
אני לא מעיזה לחשוב מה יהיה כשאהיה איתם שעות לבד):
דוקא עם ההאכלות אין לי בעייה, מוצאת פתרונות... הכאבים שהם סובלים הורגים אותי...
דברו איתי
היי בנות
אני עוברת עם התאומים תקופה מאוד קשה ומאוד מאתגרת, חייבת לפרוק...
כל כלך חיכיתי להם, ועכשיו יש ימים שאני פשוט מרגישה עומס שקשה להכיל
הם מתוקים ממש, מחר יהיו בני 8 שבועות, ואנחנו מסתגלים זה לזה בהדרגה. כרגע אני אצל אחותי, עד להודעה חדשה( אני יחידנית, אמא נפטרה), והקושי העיקרי הוא אי השקט שלהם, הם כל הזמן סביב הגאזים, מתפתלים מכאבים ואני כמעט בוכה יחד איתם..הם תיכף 3 ק"ג ואני עדיין בלחץ לגבי המשקל, אם כי הם בעלייה כל הזמן( תמ"ל+ הנקה). הם לא נינוחים כמעט אף פעם, כל שינוי מלחיץ אותם, לטייל איתם בעגלה זאת משימה בלתי אפשרית, על שמיכה בגינה הם בוכים, אחרי שהם מסיימים את הבקבוק שוב בוכים...רק המנשא מרגיע אותם ואנחנו איתם הרבה על הידיים. האם זה תקין? אני מאוד דואגת, וגם מותשת מהמצוקה שלהם. פה ושם יש דקה שתיים של שקט, וזהו. זקוקה למלים מעודדות, מנחמות... זה מוכר לכן?
אני לא מעיזה לחשוב מה יהיה כשאהיה איתם שעות לבד):
דוקא עם ההאכלות אין לי בעייה, מוצאת פתרונות... הכאבים שהם סובלים הורגים אותי...
דברו איתי
