אישה בתוך אבטיח
New member
אי שם- פרק 2../images/Emo189.gif
פרק 1 אני מתנצלת, אך תמונות ככל הנראה יגיעו מחר. כמו כן, תקופת הסיפור היא -עכשיו-. "תפסיק כבר!" החלה הילדה לצעוק. "להפסיק מה?" שאל חיים בחיוכו המעצבן. "להיות ערס, וכולכם – תפסיקו להיות נגררים שלו! יא חתיכת ערסים!" חיים זרק את תיק הגב שלו בעצבנות על אחד הנגררים שלו, יעקב. היו שני דברים שהוא הכי שנא בעולם- מלשנים ו-שקוראים לו ערס. חיים החל להתקרב אל הילדה בעצבנות. מבטו היה מלא בזעם. הוא המשיך להתקרב, באיטיות ובכעס, צעד, שני צעדים, ועוד צעד. אגרופיו היו קמוצים, והוא כבר היה ממש קרוב אל הילדה. הוא שילב את ידיו על חזהו, נשם לאט ולבסוף שאל: "איך קראת לי?" לרגע השתררה דממה מעיקה בין החבורה לילדה. היא, בלעה את רוקה בקוליות, ופניו החלו ללבוש חיוך של ניצחון. היא הניחה את ידיה על מותניה, פתחה את פיה ואמרה: "ערס." אמרה בחיוך גאוותני. אגרופיו של חיים נקמצו והורמו אל גובה ראשו. הוא שוב החל ללכת את אותה ההליכה האיטית, ולפתע זינק ואחז בגרונה של הילדה. "איך קראת לי?!" שאל בעצבנות. היא דחפה אותו מעלייה. הוא לא היה כל כך חזק, למרות כל הפוזה שהקרין. "ערס! ערס, צ'חצ'ח, פרח.. להגיד את זה בעוד מילה?!" הוא השתולל מכעס. "לא, כי אני יכולה לחפש את זה במילון..." המשיכה. "אבל...." אמר משה בחיוך דפוק. השניים הפנו אליו את מבטם, והוא חייך חיוך יותר דפוק מקודמו ואמר: "אין לך כסף לקנות מילון." היא צחקה. "תאמין לי, ש..." אמרה, ועצרה לרגע את דיבורה. היא הפנתה מבטה אל הכסף, ולחשה 'יש לי'. במוחה החלו לרוץ דאגות. מה יהיה על האוכל? איך תאכל לממן את האוכל? מה תעשה לחבורה הזאת, שכולם- נגדה? מחר, לא אוכל לנגן אילו אהיה חלשה. ואז ... לא אוכל לנגן גם בימים הבאים, ו... אמות. מה יהיה עם קיטי? מה יהיה?! "תחזיר לי את הכסף." אמרה בשקט, עצבנית מבפנים. "למה לי?" גיחך חיים. "תחזירו לי את הכסף!!!" החלה הילדה לצרוח, שהייתה על סף דמעות. החבורה רק צחקה וצחקה. "הצילו! תעזרו לי! גנב!" צרחה הילדה על הרצפה, בוכה. אף לא איש שם לב לזעקתה. החבורה נשארה במקומה, מגחכת. "ילדת רחוב עלובה. למה שמישהו ישתין לכיוונך? לילדת רחוב עלובה, גנבת, מסוממת, פושעת?" צחק עליה חיים. קשת איבדה את סבלנותה. היא החלה להדוף את חיים במכות חלשות. זה לא הזיז לו. החבורה נחלצה לעזרתו והחלה להכות את הילדה מכל כיוון. המכות כאבו. היא החלה לנטוף דם, ואיש לא שם לב. הם המשיכו להכות אותה, כאילו אין מחר, ולבסוף, חיים הלם בה את מכת המחץ- אגרוף בבטן. היא ניסתה להיאבק בהם בעודם מכים אותה, צוחקים עליה ומשפילים אותה. ולפתע, נשמע קול. "עזוב אותה."
פרק 1 אני מתנצלת, אך תמונות ככל הנראה יגיעו מחר. כמו כן, תקופת הסיפור היא -עכשיו-. "תפסיק כבר!" החלה הילדה לצעוק. "להפסיק מה?" שאל חיים בחיוכו המעצבן. "להיות ערס, וכולכם – תפסיקו להיות נגררים שלו! יא חתיכת ערסים!" חיים זרק את תיק הגב שלו בעצבנות על אחד הנגררים שלו, יעקב. היו שני דברים שהוא הכי שנא בעולם- מלשנים ו-שקוראים לו ערס. חיים החל להתקרב אל הילדה בעצבנות. מבטו היה מלא בזעם. הוא המשיך להתקרב, באיטיות ובכעס, צעד, שני צעדים, ועוד צעד. אגרופיו היו קמוצים, והוא כבר היה ממש קרוב אל הילדה. הוא שילב את ידיו על חזהו, נשם לאט ולבסוף שאל: "איך קראת לי?" לרגע השתררה דממה מעיקה בין החבורה לילדה. היא, בלעה את רוקה בקוליות, ופניו החלו ללבוש חיוך של ניצחון. היא הניחה את ידיה על מותניה, פתחה את פיה ואמרה: "ערס." אמרה בחיוך גאוותני. אגרופיו של חיים נקמצו והורמו אל גובה ראשו. הוא שוב החל ללכת את אותה ההליכה האיטית, ולפתע זינק ואחז בגרונה של הילדה. "איך קראת לי?!" שאל בעצבנות. היא דחפה אותו מעלייה. הוא לא היה כל כך חזק, למרות כל הפוזה שהקרין. "ערס! ערס, צ'חצ'ח, פרח.. להגיד את זה בעוד מילה?!" הוא השתולל מכעס. "לא, כי אני יכולה לחפש את זה במילון..." המשיכה. "אבל...." אמר משה בחיוך דפוק. השניים הפנו אליו את מבטם, והוא חייך חיוך יותר דפוק מקודמו ואמר: "אין לך כסף לקנות מילון." היא צחקה. "תאמין לי, ש..." אמרה, ועצרה לרגע את דיבורה. היא הפנתה מבטה אל הכסף, ולחשה 'יש לי'. במוחה החלו לרוץ דאגות. מה יהיה על האוכל? איך תאכל לממן את האוכל? מה תעשה לחבורה הזאת, שכולם- נגדה? מחר, לא אוכל לנגן אילו אהיה חלשה. ואז ... לא אוכל לנגן גם בימים הבאים, ו... אמות. מה יהיה עם קיטי? מה יהיה?! "תחזיר לי את הכסף." אמרה בשקט, עצבנית מבפנים. "למה לי?" גיחך חיים. "תחזירו לי את הכסף!!!" החלה הילדה לצרוח, שהייתה על סף דמעות. החבורה רק צחקה וצחקה. "הצילו! תעזרו לי! גנב!" צרחה הילדה על הרצפה, בוכה. אף לא איש שם לב לזעקתה. החבורה נשארה במקומה, מגחכת. "ילדת רחוב עלובה. למה שמישהו ישתין לכיוונך? לילדת רחוב עלובה, גנבת, מסוממת, פושעת?" צחק עליה חיים. קשת איבדה את סבלנותה. היא החלה להדוף את חיים במכות חלשות. זה לא הזיז לו. החבורה נחלצה לעזרתו והחלה להכות את הילדה מכל כיוון. המכות כאבו. היא החלה לנטוף דם, ואיש לא שם לב. הם המשיכו להכות אותה, כאילו אין מחר, ולבסוף, חיים הלם בה את מכת המחץ- אגרוף בבטן. היא ניסתה להיאבק בהם בעודם מכים אותה, צוחקים עליה ומשפילים אותה. ולפתע, נשמע קול. "עזוב אותה."
