אי של שקט

אי של שקט

אדם יכול להפסיק את מה שהוא עושה ולגשת לשבת על הספה או על הרצפה או על השטיח.
ושם, להרפות מהאינרציה שאחזה בו עד לפני רגע... ולהיות חופשי יותר, עד שיידע מה הוא רוצה לעשות.

אדם יכול לשתוק... ולהקשיב. הדממה עושה איזשהו קסם מעניין.
וכשהוא לומד את הקסם הזה, הוא יכול לחזור לדבר בעודו שותק. הקסם נמשך בעודו מדבר או מקליד. ההקשבה כבר לא נעלמת.

אדם יכול להכיר בכך שכל רגשותיו הבלתי נעימים, מקורן בו ולא בסובב אותו, כגון "אנשים מעצבנים" בפורומים.
וכשהוא מכיר בכך שזה חלק ממה שהוא נושא איתו, העולם נרגע ונעשה נוח יותר לתפעול. גם הוא עצמו, עבור עצמו.
 
מקסים
תודה

 

lightflake

New member
בהפחתת מחיר הפיקדון על הבקבוק

לפי המחשבון של גוגל והמחירון של ויקטורי
זה ממש זול, משהו כמו3.86666666667 שקל לבקבוק
מרטן פילס נמכרת ב25 שח לשישיה
ומומלץ גם לשתות איזה בירה! במיוחד ביום שישי

 

neophile

New member
זאת גישה מוכרת

מחוגי הניו אייג' , אני לא רואה שהיא חודרת מבעד לפני השטח "וכשהוא מכיר בכך שזה חלק ממה שהוא נושא איתו,"

מעין בעלות או לקיחת אחריות - אבל מי לוקח את האחריות הזאת בכלל ?
 

lightflake

New member
מסכים שרק בתור הצהרה זה אולי נכון עקרונית אבל

האם זה עוזר למישהו רק לדעת את זה ?
בשביל להגיע למצב המתואר דרושה ב99% מהמקרים עבודה פנימית מאוד רצינית של שנים!
 

neophile

New member
לדעתי זה ייתכן שיהיה מי שיקח בעלות

כלומר - אני אמיתי אבל עד אז ... אנחנו עובדים עם מה שיש לנו - עם אניים מרובים ועם מרכז אחד שמתבונן על מרכז אחר .
(ולכן אין באמת מצב של no-mind) וגם אם יש אז זה מגיע מתוך שילוב נכון של עבודה ומאמצים - והרפיות וויתור , כל זה מתוך המגבלות הקיימות שיש לחקור אותן במלואן ( "קירות בית הכלא")
.
 
רק שאני לא מצליחה לשחזר את זה כלומר

זה עובד לרגע ואז אני חוזרת לרגע הקודם ואז אני מחליפה תחושות כמו זיקית
בלי להצליח בתחושת השקט באופן מתמשך.
אלא אם כן אני עושה קאט ומתרחקת מהמקום/אדם שיצרו את זה את אצלי מלכתחילה.
בדרך כלל אחר כך אני כבר לא כל כך מחבבת את האדם והוא נכנס אצלי לרשימה השחורה
נוטרת טינה שכמותי...
 

neophile

New member
זה מעולה שאת רואה את זה

"זה עובד לרגע ואז אני חוזרת לרגע הקודם ואז אני מחליפה תחושות כמו זיקית
בלי להצליח בתחושת השקט באופן מתמשך."

זה גם מצויין שאת מתבוננת בנסיבות שבהם הדברים מתרחשים .

בגלל שתחושת השקט לא נמשכת זה לא אומר שאת עושה שגיאה כלשהיא - השגיאה תהיה לא להתבונן במצב הזה עם הופעתו ועם דעיכתו .
 

neophile

New member
לא פחות חשוב מלרצות את השקט

זה גם להרפות מהרצון הזה ולהתבונן במה שיש .
 
השקט הוא כל הזמן.

כשנאבקים בתחושות אחרות ומנסים לסלקן, קשה יותר לחוש בו.
כשנוגעים בהן יותר בעדינות, הן הופכות לשקופות משהו... והשקט שמאחוריהן מתגלה כזה.

אולי תצליחי לשים לב שאת מעצבת אותן טיפה, במידה מסויימת.
כשאת שמה לב לכך, את יכולה להפסיק לעצב אותן כאוייבות... ולקלוט שהן נוצרו בתוכך, בשבילך.

ואז לא רק שהן משתנות...
גם השקט שנמצא כל הזמן, כאן, מתגלה קצת.

או הרבה.
 
נ.ב.

זו אחת הסיבות לזה שכאשר קשרים שלי עם אנשים מסויימים עולים על שרטון
אפילו אם זמנית אני מרגישה שיהיה לי יותר קל למחוק אותם מהחיים.
כי כל פעם שאני רואה זכר להם ( מספר פלאפון וכדומה), עולות לי תחושות קשות
מהזיכרון הקודם של הסתיימות המעגל הקודם....
לפעמים להתנתק זה טוב נפשית באמת..
 
נ.ב 2 למרות שכאשר חושבים על כך לעומק

כל יצר הוא כלי לסיפוק של אנשים ועלול להפוך לאגואיסטי אפילו רצון למגע.
יצרים זה sucks
 
למעלה