אי שייכות...
אני הומו. זו המסקנה שאליה הגעתי אתמול. למה רק במקום שבו השמים פתוחים ועמוקים- אני מרגישה בנוח. כמה זה מטריד. אני מסתובבת סביב עצמי עם השאלה- איפה אני יכולה למצוא עוד אחד כמוני, ולמה תמיד הדשא של הבפנוכו נראה ירוק יותר. הרי, גם אם הייתי מוצאת עוד אחד כמוני- היינו ביחד שני אאוטסיידרים בחברה קפואה, שני מוזרים. ואני רוצה מישהו מבפנים- שאם אני לא שם- לפחות הוא יעיד על קיומי מבפנים, שידעו גם בפנים שאני קיימת- גם אם בחוץ. מישהי, שהיתה מאוהבת נואשות בבן זוגי לשעבר (בזמן שאני והוא עוד היינו יחד) ורצתה לדלות עליו עוד פרטים, אמרה עלי, שאני נראית "מגוונת". מגוונת?! מה זה?! אתמול יצאתי למועדון של סטרייטים בפעם הראשונה מזה המון זמן. מזמן הבנתי: המשיכה העזה שלי ל"הפוכים" (הפוכים= הומואים ולסביות) נובעת מחוסר בטחון עמוק, נובעת מההבנה שאני, בשום דרך שלא נסתכל על זה- לא מיין סטרים. מישהו צריך להיות ממש משוגע על כל הראש כדי לאהוב אותי, או לפחות להיות פתוח כמו דלת פרוצה- כדי לראות בי את האור. אני לא מספיק רזה ויפה כדי להיות מיין סטרים ויזואלי, אני יותר מדי מתוסבכת מחשבתית מכדי להיות מיין סטרים מחשבתית, אני חושבת ומתפלספת יותר מדי מכדי להיות מיין סטרים בכל דרך אחרת. ותמיד עשיתי הכל בדרך שלי. אבל עכשיו, שאני כבר שנה לבד, אני מתפללת לאלוהי היום יום שאולי אם הייתי קצת יותר רגילה, שאולי אם הייתי קצת יותר נורמלית, שאולי כבר הייתי מוצאת מישהו שיאהב אותי, ושאני, שבגלל שונותי שלאורך כל חיי ליוותה אותי, נמשכת רק לרגילים- אוהב. איזה אבסורד- אני, ההגדרה של "שוני" טבועה באופיי ובנפשי, אני, מחפשת מישהו "רגיל". כשאמר לי מישהו:"את חושבת יותר מדי, תפסיקי להתפלסף..." שנאתי אותו ורציתי אותו בו זמנית.... אז אתמול, במועדון של הסטרייטים- אחרי שבמועדון של ההומואים אני מלכת הבית- אתמול הייתי צל חולף שאיש אינו חש בו.... אולי נהיה לי קל מדי. במקום כמו המועדון של ההומואים אני הסטרייטית, ואם עובר באיזור סטרייט הוא מיד מבחין בי (גם לסביות...), ובמועדון של הסטרייטים- יש תחרות שהיא קצת יותר הוגנת- נשים יפות ורזות מפזזות כראוי, נראות מפתות... מה אני? מי אני? מה... אז תצחקו עלי אם אני אגיד לכם, שלי יותר קל למצוא "סקס ללילה" במקום של הומואים?! מה זו? פחדנות?? חוסר בטחון??? ולחשוב שאני בכלל מחפשת אהבה...
אני מודה, אני די מבואסת מזה... כמה שיטחי מצידי, נכון?!
אני הומו. זו המסקנה שאליה הגעתי אתמול. למה רק במקום שבו השמים פתוחים ועמוקים- אני מרגישה בנוח. כמה זה מטריד. אני מסתובבת סביב עצמי עם השאלה- איפה אני יכולה למצוא עוד אחד כמוני, ולמה תמיד הדשא של הבפנוכו נראה ירוק יותר. הרי, גם אם הייתי מוצאת עוד אחד כמוני- היינו ביחד שני אאוטסיידרים בחברה קפואה, שני מוזרים. ואני רוצה מישהו מבפנים- שאם אני לא שם- לפחות הוא יעיד על קיומי מבפנים, שידעו גם בפנים שאני קיימת- גם אם בחוץ. מישהי, שהיתה מאוהבת נואשות בבן זוגי לשעבר (בזמן שאני והוא עוד היינו יחד) ורצתה לדלות עליו עוד פרטים, אמרה עלי, שאני נראית "מגוונת". מגוונת?! מה זה?! אתמול יצאתי למועדון של סטרייטים בפעם הראשונה מזה המון זמן. מזמן הבנתי: המשיכה העזה שלי ל"הפוכים" (הפוכים= הומואים ולסביות) נובעת מחוסר בטחון עמוק, נובעת מההבנה שאני, בשום דרך שלא נסתכל על זה- לא מיין סטרים. מישהו צריך להיות ממש משוגע על כל הראש כדי לאהוב אותי, או לפחות להיות פתוח כמו דלת פרוצה- כדי לראות בי את האור. אני לא מספיק רזה ויפה כדי להיות מיין סטרים ויזואלי, אני יותר מדי מתוסבכת מחשבתית מכדי להיות מיין סטרים מחשבתית, אני חושבת ומתפלספת יותר מדי מכדי להיות מיין סטרים בכל דרך אחרת. ותמיד עשיתי הכל בדרך שלי. אבל עכשיו, שאני כבר שנה לבד, אני מתפללת לאלוהי היום יום שאולי אם הייתי קצת יותר רגילה, שאולי אם הייתי קצת יותר נורמלית, שאולי כבר הייתי מוצאת מישהו שיאהב אותי, ושאני, שבגלל שונותי שלאורך כל חיי ליוותה אותי, נמשכת רק לרגילים- אוהב. איזה אבסורד- אני, ההגדרה של "שוני" טבועה באופיי ובנפשי, אני, מחפשת מישהו "רגיל". כשאמר לי מישהו:"את חושבת יותר מדי, תפסיקי להתפלסף..." שנאתי אותו ורציתי אותו בו זמנית.... אז אתמול, במועדון של הסטרייטים- אחרי שבמועדון של ההומואים אני מלכת הבית- אתמול הייתי צל חולף שאיש אינו חש בו.... אולי נהיה לי קל מדי. במקום כמו המועדון של ההומואים אני הסטרייטית, ואם עובר באיזור סטרייט הוא מיד מבחין בי (גם לסביות...), ובמועדון של הסטרייטים- יש תחרות שהיא קצת יותר הוגנת- נשים יפות ורזות מפזזות כראוי, נראות מפתות... מה אני? מי אני? מה... אז תצחקו עלי אם אני אגיד לכם, שלי יותר קל למצוא "סקס ללילה" במקום של הומואים?! מה זו? פחדנות?? חוסר בטחון??? ולחשוב שאני בכלל מחפשת אהבה...