אי רצון או ........

אי רצון או ........

בני כמעט בן 17 אובחן כ-adhd ולוקח קונסרטה 36 מג' בערך כ- 3 שבועות. אני לא רואה אצלו שינוי, הוא לומד בכיתה יא', וגם המורים מתלוננים שהוא לא רגוע ולא לומד, ויש מקצועות שאפילו לא נכנס לכיתה, גם בבית לא יושב לשיעורים הוא טוען שאין לו, קשה לי להאמין שאין לו שעורים בכיתה יא' וכשאני יוצרת קשר עם המורה, היא טוענת שכן יש גם שעורים וגם בחנים והוא לא מגיע מוכן לשיעור ולפעמים לא נכנס לכיתה. שאלתי היא האם זו בעיית מינון או בעיה של אי רצון ללמוד כלל. אני ממש מתוסכלת מכל המצב ולא יודעת כיצד להתמודד עם בעיות כאלה. תודה מראש על העזרה.
 

tully

New member
מה נשאה לי

זה שאחרי שכל הילדות ורוב גיל ההתבגרות בנך לאלץ להתמודד עם המערכת החינוך בלי הקונצרטה, איאפשר לצפות שתוך יום אחד יהפוך כושי עורו והוא פתאום ירגיש חשק עז להיכנס לכיתה , להקשיב למורה ולהכין שיעורים. לפי דעתי זה הרגל שהושרש כתוצאה מהADHD והקונצרטה גם לא תפתור אותו, צריך להרגיל אותו למשהו אחר, ואפר להיעזר בקואצ'ינג, הוראה מתקנת, טיפול פסיכולוגי שבו הוא יוכל לעבד את הקשיים שלו. בהדרגתיות. אני די משוכנעת שהוא לא היה רוצה להמשיך להיות במצב שבו הוא לא מצליחלמוד או לשבת בכיתה ולעשות מה שמצופה ממנו, אבל כרגע הוא יודע לעשות רק את ההיפך. כשאני הייתי בתיכון תמיד ייחלתי שיהיה מי שילמד אותי איך ללמוד, הרגשתי נורא דפוקה שאני לא מצליחה למרות שאני יודשבת שעות על גבי שעות. הוא בן 17, אפשר לקחת אותו לשיחה ולשאול אותו מה הוא היה רוצה לעשות, ואיך הוא חושב אפשר לשפר את מצבו. בהצלחה
 

spidergirl

New member
אני חולקת עלייך

אחותי התענתה במערכת החינוך עד סוף כיתה ט'. מהיום שקיבלה ריטלין הפכה למצטיינת בכיתה. ועוד איך יהפוך כושי את עורו, אבל עם הכלים הנכונים, כולל התרופתיים. קודם כל מינון נכון, אחר כך לדבר על מוטיבציה. כל הדירבון והעידוד מסביב לא ישנו את הקושי הגדול לשבת בכיתה וללמוד בלי התרופה המתאימה.
 

spidergirl

New member
יש יסוד להניח

שהמינון פשוט נמוך מדי משמעותית (בהנחה שהוא שוקל יותר מ- 30-40 קילו)
 

דליה.ד

New member
יש אפשרות למינון לא מתאים

כמובן, השאלה מה עוד נעשה איתו? הוראה מתקנת? הכנה למבחנים? אסטרטגיות למידה? זה לא יצנח עליו משמים לפתע...
 

spidergirl

New member
אולי אין צורך בכל אלה

ויש סיכוי שיצנח מהשמיים, זה בדיוק הקטע בריטלין, ראי את ההודעה הקודמת שלי בשרשור זה.
 
הייתי בהחלט מתחילה מהתאמת מינון

נשמע כמו מינון חסר... כמו- לא לקחת כלום.הייתי הולכת לרופא מומחה ב-ADHD ובודקת המינון מיידית. ברגע שיהיה לא קל יותר, כי המינון יתאים- יהיה קל יותר לדרבן אותו לעשייה ושיתוף פעולה
 
כל התשובות שקיבלת הגיוניות- כולם צו

(צודקים) אולי זה בעיה של מינון שבהחלט כדי לבדוק עם מומחה. אבל זה בהחלט יכול להיות הרגל, או פחד מכישלון (אם אני אכשל עם התרופה אז מה אני טיפש ???.. ). יש תופעה ידועה בספרות של חרדות גבוהות דווקא לאחר האיבחון. כי איבחון הבעיה מהווה מקור לדחק(לא הבנתי מתי אובחן, האם גם כן לאחרונה). אני מאמין שכל ילד רוצה להצליח. לכן בגיל כזה ניתן לשוחח איתו בשקט ולדון איתו באפשרויות (כמו אימון אישי, פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית להגברת מיומניות, למידת הוראה מתקנת ועוד). למאובחנים בגיל ההתבגרות, שכבר הצטברו אצלם תיסכולים, דימוי עצמי נמוך והרגלי למידה שגויים, מומלץ בספרות לשלב בין טיפול תרופתי ובין תרפיה קוגניטיבית-התנהגותית (שילוב ששידרג את התרומה של הטיפול התרופתי) לשבירת סכימות ישנות והקניית כישורים חדשים. שיהיה לך שבת שלום ולכולכם בהצלחה גיל
 
למעלה