סיפורשאולי יעודד
למרות שלא חשבתי שאכתוב על זה כאן במיוחד, אשתף אותך במשהו שעשיתי אתמול, אתמול בשעה 7:30 שמעתי את הידיעה כי נירצח שר בממשלה , מחוסר זמן שלי , שמעתי רק שהוא נורה ובמצב קשה, בעודי אוספת את הילדים לפזר אותך לגן, ב"ס כל הדרך אני תוהה מה קורה בעולם הזה?..האם העולם הולך לקרוס ואנו עוד לא יודעים?איך קורה שאנו מרשים לצד השני לפגוע בצורה כל כך בוטה וחסרת אנוש באנשים בכירים כולם אותו הדבר כולם בני אדם, גם אלה שאנו שומעים עלהם יום יום שנירצחו ע"י יריות במכונית נוסעת..זה ועוד הרבה אחרים נהיה חלקו כמשהו יום יומי , חלקם אף ניראה כי הפסיקו להתרגש מכל היריות האלה ולמדו לעבור לסדר יום . מה שנותר זה המשפחות ההרוסות , הילדים היתומים, שצריכים עכשיו ללמוד לחיות ללא הורים, בלי אימא ובלי אבא. בלי סבא וסבתא, ולמה כל זה?.בגלל בעיות דת, לאום, דיעות, שטחים ועוד ועוד. אבל כנראה ברגע שנירצח שר בממשלה זה עלית מדרגה כל שהיא , שלב שאסור היה לעבור אותו, אני לא רוצה להכנס לכל הפרטים האלה ולהביע את דעתי בנושא הכאוב הזה שנים על גבי שנים. אין מקום אחד בעולם שאין בוא הרס, מוות, במקום צמיחה ועשייה הכל כבר נימחק כאילו ולא היה קיים טוב לפני זה.ממש בהינף יד , זהו כוחו של האנושות להרוס , ויחד עם זה יכולת בניה , מה לעשות שכרגע בכל מקום בעולם נוצר הרס עצמי חלקם מתוך אילוצים , חלקם מתוך מצבים שונים שאין ביכולתם להמנע מלהגיב , הרי בכל זאת צריך להגן על אזרחים מפני אנשים שכל מטרתם זה מוות, ועוד מוות, מה שאני אומרת כאן מאדאם שכל יום יש הרס , מוות אל לנו לתת לכל הדברים האלה להשפיע עלינו ליפול ,קשה אני יודעת! אבל יחד עם זאת בואי תנסילקום למשהו אחר לגמרי , אני עשיתי זאת אתמול בערב ואספר לך מה. אחרי ששמעתי שהשר ניפטר מפצעיו סגרתי את החדשות, הכל לא שמעתי ולא ראיתי, בערב אני וכמה חברות אספנו את עצמנו ויצאנו לתל אביב, מקום שונה ששם אין שחור או לבן, שם כולם שוויםכל אחד הגיע להתפרק קצת, לשתות , ולדבר בינם לבין עצמם או , עם בן זוג, או סתם חברות טובות כמו שאני הייתי עם עוד כמה בנות יחד איתי, אז מאדאם אני לא מוכנה להשבר בשביל רצח ועוד רצח , במקום להכנס לחרדה עמוקה, ישבתי בפאב אירי בתל אביב , אכלנו שתינו ממש בכיף ללא שיחה על פוליטיקה, מי מת ומי חי , כל אלה שהגיעו לשם לא דיברו על זה , כולם ישבו אכלו צחקו , כל אחד עשה מן מהפך בינו לבין עצמו וישב להנות , במקום הזה, באמת מקום נחמד, מוזיקה אירית ואוכל לא רע, אחרי שישבנו שם כמה שעות שמענו מוזיקה לא רע בכלל,ירדנו לשבת על חוף ימה של תל אביב איור נקי , שקט,, רק את רחש הגלים אני שומעת, אף לא מילה אחת דיברנו יישבנו , וישבנו ונהנתי מכל רגע שהמקום איפשרלי לחלום, כאילו העולם הזה כולו רחש אחד גדול של רוגע ושלווה. אחרי שעה של ישיבה והנאה, עייפה וסחוטה אחרי יום מטורף חזרתי הביתה מאוד מאוחר , והינה היום קמתי לבוקר אחר לגמרי בלי שר בממשלה, מעודכת בכל שותפה לכאב, לאבל, אבל ממשיכה את היום שלי הלאה, למרות שישנתי בקושי שלוש שעות עדיין עייפה אחרי אתמול, אבל היה שווה כל רגע של רוגע מסוג כזה על מנת לא להכנס לשום חרדה מיותר, עשי זאת , את ועוד אחרםי שיקראו את זה, אולי זה יתן לך הבט מצד אחר , תקווה שהכל ניתן לשינוי בניך לבין עצמך, הכוח, היכולת טמון בך, איך שתבחרי לראות את דרך היום יום שלך, את דרך החים שלך לעוד מחר, לעוד מוות , לעוד הרס, השבוע נידמה שעברתי לא מעט לוויות, אחד מהם של שי לוינהר שנהרג באסון בניו יורק במגדל התאומים, עד היום לא העזתי לכתוב ללליאת בפורום חוץ מכמה מילות עידוד, יש הרס וזה לא יגמר לעולם!...כל עוד בני האנוש לא ילמדו להרים את העולם למחר טוב יותר,יש כאב יש הכל אבל מאדאם חייבים להמשיך , זה העולם, זה החיים, זה אנו בני האדם, מקווה שהבנתתם אותי שולחת לך ולכולם חיבוקי ענק,
