הולדן קולפילד בשדה
New member
אי ירוק בים
אי ירוק בים
Ten years after – a space in time
לו הייתי אי ירוק בים הייתי אוהבת אותך בחינם ממרחקים תבוא אלי ברוך הבא לנוח על חופי אי ירוק בים, אי ירוק בים הוא רק של שנינו, שלי ושלך אי של אהבה, חלום ושלווה שם נוכל להיות לעולם ביחד (יעל לוי מצליחה להסביר כ"כ יפה, איך צריך להתייחס לאגדת הרוק הנשכחת, שלא בצדק, מכולם. מה זאת אומרת מי? אלווין לי, כמובן!)
נקמת האי הבריטי האימפריה של הוד מלכותה ירדה מנכסיה המדיניים בתחילת המאה ה-20 ואיבדה את ההגמוניה העולמית שלה לטובת "הבת הסוררת" (אך הגדולה הרבה יותר...) – אתם יודעים, מולדת הפסים והכוכבים... אבל בחיים כמו בחיים, הגלגל מסתובב לו, ועל מה שאבד למלכה ולנתיניה בזירה הצבאית – פוליטית היא הצליחה לנקום בתחום החשוב באמת – המוזיקה. עם תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 (המאה היחידה שנחשבת, אם לא היית שם – אתה לא קיים 
שלח ה- union jack את יחידות העלית שלו אל מעבר הים למבצע הנועז ביותר מאז הפלישה לנורמנדי. מבצע שיזכר בהיסטוריה כ"פלישה הבריטית" (the british invasion)... לא חיילים מסוקסים, משורגי שרירים ומצויידים במקלעים כבדים שלחה הממלכה המאוחדת אל המשימה הנועזת, כי אם אוסף של בחורים צנומים – החמושים בגיטרות ובתופים בלבד. קבוצות קטנות, בד"כ של ארבעה 'לוחמים' אמיצים בלבד יצאו בכל פעם אל המדינה הגדולה שמעבר לאוקיינוס האטלנטי, כשהם מכונים בשמות קוד מטופשים במיוחד (חיפושיות, אבנים מתגלגלות, הקדושים, הסוטים, החיות ושאר ממבו ג'מבו... באופן מדהים, המבצע הקטן – גדול הזה הצליח. אמריקה נכבשה (להוציא כמה כיסי התנגדות קטנים של יהודים חביבים בשם צימרמן ורוברטסון ונרגנים אחרים בדמות פוגרטי). קטע זה מוקדש לאחד מהנועזים באותה חבורה מופלאה שחצתה את האוקיינוס (גם אם הגיע בגל המאוחר יותר), האיש שרצה לשנות את העולם ולא היה בטוח איך עושים את זה, הוירטואוז שההיסטוריה קצת שכחה להודות לו... אלווין לי.
פסק זמן (על אי בודד יש לך את כל הזמן שבעולם, ובכל שאר המקומות?...) אומרים שזמן הוא הכל בחיים. אחרים אומרים שזמן שווה כסף. מסקנה – חייבים למהר ולרוץ כל הזמן, החיים קצרים. אלווין לי הבין את זה יותר טוב מכולנו כנראה. אחרת למה הוא ניגן כ"כ מהר... האיש שהתפרסם, גם אם לרגע קט, עת ניגן בוודסטוק במשך 9 דקות את הקטע המופלא going home... אל תנסו לחקות את זה אף פעם... פשוט נדרשים לפחות ארבע זרועות נוספות כדי לדחוס את כמות התווים שהאיש ניגן בפרק זמן זה...(וגם אז, יש להניח, תזדקקו לעוד כמה דקות ארוכות כדי להשלים את החסר מה יש להגיד .... האיש פנומן!
אי אפשר שלא להזכיר את שאר חברי הלהקה (טוב, אפשר, אבל הצדק ההיסטורי מחייב הסבר קצר) אלווין לי היה מקימה, מנהיגה והרוח החיה של להקת הרוק ten years after הלהקה נוסדה באנגליה ב-1967, ובאותה שנה הוציאה גם את תקליטה הראשון, שנקרא (כמה מפתיע) ten years after... חבריה, מלבד 'המכשף על הגיטרה', היו: Chick Churchill – על הקלידים. האמת, בחור מוכשר. (ושם מדליק) Leo Lyons – על הבס. Ric Lee – על התופים. הלהקה התאפיינה באלבומיה הראשונים בצליל בלוז-רוק משובח, שנשען בעיקר על הדומיננטיות של אלווין לי על הגיטרה. הלהקה הצליחה להתפרסם באלבומים - Ssssh וכן - Cricklewood Green , באופן יחסי, כלהקת רוק מצויינת, אך לא הפכה לאגדה של ממש, ונשארה בצילם של ה'גדולים'... את עיקר פרסומה קנתה, כאמור, בהופעה המונומנטלית (איזו מילה מחרידה, אבל כ"כ כיף לגלגל אותה על הלשון – תנסו: מונומנטלי של אלווין בוודסטוק, וזה היה בעצם הכל... לא היו לה להיטים של ממש, בעיקר כיוון שהחבורה היתה עסוקה בלנגן ולא בלעשות רושם או להפציץ בגימיקים, הקטעים היו לרוב ארוכים למדי ודרשו סבלנות והאזנה קשובה (מדי?) ל'משחקי' הפריטה וה'מעברים' של אלווין בקטעי הסולו הרבים שלו... ואז החליטה הלהקה לשנות מעט כיוון וליצור אלבום נסיוני יותר, אך גם נגיש יותר, עם מלודיות פשוטות וקלות יותר לעיכול (וגם עם טקסטים די פשטניים, יש להודות), עם נגיעות של פסיכדליה ושל רוק מתקדם לצד צליל הבלוז (כמקובל באותה תקופה) והוציאה את התקליט a space in time... התקליט נמכר כמו לחמניות חמות... אה כן, גם העובדה שהשיר I'D LOVE TO CHANGE THE WORLD הפך ללהיט ענק (מי שעוד לא שמע – ממש לא ראוי להקרא 'חי' לא ממש הזיקה למכירות...
סיפורים מהקופסה (נגמרו לי הרעיונות לשימוש במלה 'אי' זה מה שתקבלו, אם רק תרצו, מאלווין והחבר'ה – 10 שירים בסה"כ: 'One Of These Days' – אלווין פותח כמו שהוא אוהב – קטע בלוז רוק מצויין עם גיטרה 'אכזרית', נגיעות של מפוחית והרגשה כללית של jam ברוח טוב. תענוג. 'Here They Come' – הרבה יותר מלודי ושקט באוירה 'חללית' משהו (טוב, צריך להצדיק את שם האלבום, לא?!). נוגה ויפהפה. השירה של אלווין מפתיע לטובה. אבל עיקר האווירה בשיר מופקת בזכות קטע גיטרה (אקוסטית) חוזר, שמשרה אפלוליות נעימה ומסתורין מתוק. 'I'd Love To Change The World' – הקטע המוכר ביותר והטוב ביותר של הלהקה. מעברים של riff גיטרה חשמלית (פשוט מדהים) לצד טקסט פשטני אבל מבריק, בשיר שהולך ומתעצם (עבודת תופים מצויינת כאן), עד לזעקות השבר של אלווין ידידנו בסיום. אחד יחיד ומיוחד בדורו. Over the hill – איזו פנינה חבויה כאן. אל תעזו להחמיץ את הרצועה הזאת. השיר נשמע כמו משהו שרק החיפושיות בתקופת "האלבום הלבן" היו יכולים להפיק. שילוב של כינורות, מלודיה מצוינת ושירה מרגשת. ענוג. רק שתי דקות ומחצה – אבל גן עדן. 'Baby Won't You Let Me Rock'n'Roll You' – אח, אח, אח – רוק'נרול. גם צ'אק ברי לא היה עושה את זה טוב יותר. אלווין גם משנה כאן את קולו מעט למחוספס יותר, ושר עם "טעם של פעם". Once there was a time – הפעם (בדומה ל-CCR) נראה שהלהקה יצאה לשדות הכותנה בלואיזינה, והיא מייצרת בלוז שחור משובח. Let the sky fall – שוב בלוז, הפעם יותר אפלולי. Hard monkeys – חזרה לגיטרה אקוסטית (האלבום הרבה יותר מלודי מהצפוי. I've been there too – הייתי שם ועולם לא אעזוב Uncle jam – לסיום jam שנשמע כקטע ג'אז. אני אומר - למה לא? אם כבר בנאדם צריך להתנסות בהכל. הקלידים וירטואוזים כאן ממש.
האיים האבודים (כבר מסיימים) עזבו אותי מכל העולם, שימו אותי על אי בודד עם האלבום הזה ואני מסודר... (השאלה היא רק לאן לעזאזל מחברים את התקע...
אי ירוק בים
שלח ה- union jack את יחידות העלית שלו אל מעבר הים למבצע הנועז ביותר מאז הפלישה לנורמנדי. מבצע שיזכר בהיסטוריה כ"פלישה הבריטית" (the british invasion)... לא חיילים מסוקסים, משורגי שרירים ומצויידים במקלעים כבדים שלחה הממלכה המאוחדת אל המשימה הנועזת, כי אם אוסף של בחורים צנומים – החמושים בגיטרות ובתופים בלבד. קבוצות קטנות, בד"כ של ארבעה 'לוחמים' אמיצים בלבד יצאו בכל פעם אל המדינה הגדולה שמעבר לאוקיינוס האטלנטי, כשהם מכונים בשמות קוד מטופשים במיוחד (חיפושיות, אבנים מתגלגלות, הקדושים, הסוטים, החיות ושאר ממבו ג'מבו... באופן מדהים, המבצע הקטן – גדול הזה הצליח. אמריקה נכבשה (להוציא כמה כיסי התנגדות קטנים של יהודים חביבים בשם צימרמן ורוברטסון ונרגנים אחרים בדמות פוגרטי). קטע זה מוקדש לאחד מהנועזים באותה חבורה מופלאה שחצתה את האוקיינוס (גם אם הגיע בגל המאוחר יותר), האיש שרצה לשנות את העולם ולא היה בטוח איך עושים את זה, הוירטואוז שההיסטוריה קצת שכחה להודות לו... אלווין לי.
מה יש להגיד .... האיש פנומן!
של אלווין בוודסטוק, וזה היה בעצם הכל... לא היו לה להיטים של ממש, בעיקר כיוון שהחבורה היתה עסוקה בלנגן ולא בלעשות רושם או להפציץ בגימיקים, הקטעים היו לרוב ארוכים למדי ודרשו סבלנות והאזנה קשובה (מדי?) ל'משחקי' הפריטה וה'מעברים' של אלווין בקטעי הסולו הרבים שלו... ואז החליטה הלהקה לשנות מעט כיוון וליצור אלבום נסיוני יותר, אך גם נגיש יותר, עם מלודיות פשוטות וקלות יותר לעיכול (וגם עם טקסטים די פשטניים, יש להודות), עם נגיעות של פסיכדליה ושל רוק מתקדם לצד צליל הבלוז (כמקובל באותה תקופה) והוציאה את התקליט a space in time... התקליט נמכר כמו לחמניות חמות... אה כן, גם העובדה שהשיר I'D LOVE TO CHANGE THE WORLD הפך ללהיט ענק (מי שעוד לא שמע – ממש לא ראוי להקרא 'חי' לא ממש הזיקה למכירות...
זה מה שתקבלו, אם רק תרצו, מאלווין והחבר'ה – 10 שירים בסה"כ: 'One Of These Days' – אלווין פותח כמו שהוא אוהב – קטע בלוז רוק מצויין עם גיטרה 'אכזרית', נגיעות של מפוחית והרגשה כללית של jam ברוח טוב. תענוג. 'Here They Come' – הרבה יותר מלודי ושקט באוירה 'חללית' משהו (טוב, צריך להצדיק את שם האלבום, לא?!). נוגה ויפהפה. השירה של אלווין מפתיע לטובה. אבל עיקר האווירה בשיר מופקת בזכות קטע גיטרה (אקוסטית) חוזר, שמשרה אפלוליות נעימה ומסתורין מתוק. 'I'd Love To Change The World' – הקטע המוכר ביותר והטוב ביותר של הלהקה. מעברים של riff גיטרה חשמלית (פשוט מדהים) לצד טקסט פשטני אבל מבריק, בשיר שהולך ומתעצם (עבודת תופים מצויינת כאן), עד לזעקות השבר של אלווין ידידנו בסיום. אחד יחיד ומיוחד בדורו. Over the hill – איזו פנינה חבויה כאן. אל תעזו להחמיץ את הרצועה הזאת. השיר נשמע כמו משהו שרק החיפושיות בתקופת "האלבום הלבן" היו יכולים להפיק. שילוב של כינורות, מלודיה מצוינת ושירה מרגשת. ענוג. רק שתי דקות ומחצה – אבל גן עדן. 'Baby Won't You Let Me Rock'n'Roll You' – אח, אח, אח – רוק'נרול. גם צ'אק ברי לא היה עושה את זה טוב יותר. אלווין גם משנה כאן את קולו מעט למחוספס יותר, ושר עם "טעם של פעם". Once there was a time – הפעם (בדומה ל-CCR) נראה שהלהקה יצאה לשדות הכותנה בלואיזינה, והיא מייצרת בלוז שחור משובח. Let the sky fall – שוב בלוז, הפעם יותר אפלולי. Hard monkeys – חזרה לגיטרה אקוסטית (האלבום הרבה יותר מלודי מהצפוי. I've been there too – הייתי שם ועולם לא אעזוב Uncle jam – לסיום jam שנשמע כקטע ג'אז. אני אומר - למה לא? אם כבר בנאדם צריך להתנסות בהכל. הקלידים וירטואוזים כאן ממש.