אי יכולת להרצות !

[שמחה99]

התוכניות כבר לא מתקיימות

אם את נורא רוצה, אפשר להזמין קלטות מ"משהו הפקות". תבררי בקשת פרטים יותר מדויקים. לי זה עשה המון. בכל סיטואציה מביכה אני נזכרת ברונאל פישר וחושבת לי שהוא בטח לא היה מובך... אז למה שאני לא ארגיש טוב? ותתפלאי, אבל הוא מ א ו ד מגמגם! קטעים קצרצרים מהתוכניות שהיו, תמצאי, אם זה עדיין שם, באתר של קשת.

 

[Impious]

למה לא?

עכשיו תיארת מצב שאת כן מסוגלת להגיד את המילה, זה לא בלתי אפשרי! הצלחת עם עצמך וכשבאת להגיד את המילה למישהו אחר לא הצלחת, אם כך כן קיים הבדל בגמגום אצלך בין סיטואציה לסיטואציה. ואני מצטרף לשמחה99 (מה השם?), תגשי כבר לאיבחון, למה את מחכה?

 

[NATALIE22222222222]

הנה הסיבות מדוע אני לא מטפלת בכך:

מדוע אני לא מטפלת בגמגום שלי אצל קלינאי תקשורת? הינה כמה סיבות: 1. דבר ראשון זה הכסף.. זה דורש המון המון כסף ואני כרגע סטודנטית ואני לא עובדת. אני לא מרוויחה כסף. וההורים שלי ממש לא ייתנו לי כסף לטיפולי דיבור. (גם לא לדברים אחרים.. אבל זה לא לעניין שלנו..) 2. דבר שני אני יודעת בוודאות שאין פיתרון מושלם לגמגום, עוד לא נמצאה תרופה לגמגום, ולכן זה קצת מבעס אותי ללכת לטיפול שיועיל רק ב-30% . ועוד להוציא המוני כספים על טיפול שהוא לא מושלם. 3. דבר שלישי אני לא יכולה ללכת מידי שבוע לטיפולי דיבור כי אנשים פתאום יתחילו לשאול לאן אני הולכת. למשל חברות שלי לא ממש מבינות שאני מגמגמת ואם אני אודיע להם שאני הולכת לטיפולי דיבור אז הן יהיו מבולבלות ולא יבינו מאיפה אני נוחתת עליהם. וגם המשפחה שלי (דודים ודודות)- אף אחד מהם לא יודע בוודאות שיש לי בעית דיבור ואז הם יתחילו לשאול שאלות וזה לא ייגמר.. אני לא מדברת הרבה בקרב חברות ומשפחה כי אני מתביישת מהגמגום ולכן זה יהיה מוזר שהם ישמעו פתאום ביום בהיר אחד שאני הולכת לטיפולי דיבור. סיבות מספיק טובות, לא? תגובות?

 

[Impious]

מלבד הראשונה, לא

1. כן, כסף זה בעיה, תבררי בכל זאת כמה זה יעלה לך דרך הקופה, רק לברר. 2. תרופה לגמגום אין, אני מסכים איתך, אבל הטיפול יכול לקדם אותך בהרבה, את תוכלי לקבל את הגמגום יותר בפרופורציות, להתקדם בחיים, לא להרגיש מוגבלת. 3. למה את מסתירה את זה תסבירי לי.. הייתי לפני יומיים במפגש פורום וגם כמה ימים לפני נפגשתי עם אחד הילדים משם לכמה שעות שדיברנו ונהננו. "התרעתי" אותם מראש שיש לי גמגום, דיברתי איתם על זה קצת אפילו, לי אישית היה יותר קל לדבר כשאין לי משהו שאני מנסה בכל כך הרבה מאמצים להסתיר. גם החברים בכיתה יודעים על הגמגום ומנסים להסביר לי שאני לא מגמגם אבל אני לא מקשיב

 

[שמחה99]

אז אז אז...

אולי הגמגום כ"כ לא נורא שזה כאילו שאתה לא מגמגם?.............. ובהזדמות זו - נהנית מאוד לקרוא את התגובות השקולות והנבונות שלך!

 

[Impious]

אולי ואולי

הקלינאית תקשורת שלי אמרה שאחוזי השטף שלי גבוהים, עליי קצת לתרגל התחלות רכות ויהיה יותר טוב. וכמובן, לעבוד על הפרפקציוניזם. תודה!

 

[av100]

בחייך,איך אפשר לחיות כך?

איך אפשר להסתיר עד כדי כך חלק כל כך מהותי מאישיותך! תתחילי להפתח ולהתמודד עם זה לא בבום אלא בעדינות ובהדרגה אבל את חייבת לעשות את זה אם את רוצה להשאר שפויה,להתקדם במקצוע,להקים משפחה בחיים הבוגרות אף פעם לא נתקלתי בגילויי התעוללות או בזיון על רקע הגמגום כמעט תמיד זאת היו תגובות של הערכה על אומץ,פתיחות ושיטוף כן ,הטיפול לא ירפא לגמרי את בעית הגמגום אבל ההבדל יכול להיות בסופו של דבר בין אדם מצליח,מרוצה מהחיים,שמתייחס לגמגום שלו כמו למשהו שקיים ,כחוסר שלמות קטנה ומטרידה (ואף אחד לא מושלם) אבל לא מונע ולא מפריע לשום דבר לבין אדם ממורמר,חרד ,אכול תסכול והאשמה בלתי פוסקת של עצמו ושל סביבה,פסיבי ותולה כל אי הצלחותיו למר גורלו בצורת הגמגום ממה שעשינו וטעינו לפחות אפשר ללמוד לעתיד,ההפסד האמיתי זה אם לא עשינו מה שהיה נכון לעשות!

 

[שמחה99]

תענוג של תגובה ../images/Emo45.gif

מותר להגיב כך?...... אני מתכוונת מכל הלב!!!

 

[av100]

את במקרה לא שמחה שלפני כ6 שנים

השתתפת בקבוצה של הדסה בירושלים?

 

[שמחה99]

../images/Emo6.gif

לא קוראים לי שמחה

זה רק ניק שנועד להזכיר לי שלא משנה מה קורה, אפשר תמיד לשמוח... (הלוואי שאיישם את זה

) אלינה, את מכירה אותי מ- ynet בניק אחר... נחשי, נחשי, בטוח שתדעי

רק אל תגלי לכולם

גדול משמחה...

 

[av100]

אאא! עכשיו נכנסתי לתגובות שלך כאן

והבנתי... יש לך סגנון מקסים

ועם ההרבה ציורים כרגיל

 

[שמחה99]

../images/Emo25.gif

גילית אותי...

 

[נער נער נער]

נשמה תקשיבי..

קודם כל אל תירשמי שכולם מפחדים להרצות בלשון רבין תירשמי בלשון יחיד כי לא כולם מפחדים זה כמו להוציא להורג הגזמת לא?? וכל הטיפים רק יגרמו ך לפחד יותר נ.ב אני בן 17 ולא במכללה או משהו כזה אני צריך לסיים יב וזהו

 

[thesword]

מזכיר לי את הימים ההם

בזמן התואר הראשון שלי, היינו חייבים לעשות רפראטים (לעמוד מול כל הכיתה וללמד נושא מסויים).. טוב אז באחד הקורסים, שזה היה במהלך השנה הראשונה ביקשו בנגיש רפיראט, אז הלכתי ודיברתי עם המרצה ואיתו ממש ממש גיגמתי כל כך כבד שהוא חייך ואמר לי להגיש לו את הרפראט שלי בכתב.. בשנה השנייה אזרתי כוח (אחרי שאני כבר היכרתי את רוב הסטודנטים שלומדים איתי.. וניגשתי לרפראט שלי, זה היה כ"כ חמוד, כולם הקשיבו וחייכו פה ושם, בהתחלה זה היה מאוד קשה ואף מילה לא יצאה מפי. אז המרצה אמר לי להירגע קצת, לקחת אויר ולהתחיל לאט לאט, יש לי את כל הזמן. וזה עבר בסדר גמור (אחרי הרפיראט שלי בא המרצה ונתן לי מלא מחמאות).. עכשיו, אני סטודנט לתואר שני, ובשנה הבאה אני חייב לקחת קורס סימינריוני ולעמוד מול כיתה שלמה וללמד נושא.. ואיי, נראה מה יהיה .. אז אין שום דבר שימנע ממך לעמוד ולדבר, למה לך לפחד?? פשוט תגמגם בכיף, כך כולם ידעו שיש לך גמגום (אפילו אם זה קל מאוד), והעיקר תעשה את זה בסבבה. כי אם תשתוק עכשיו, יהיה לך קשה לא לשתוק אחר כך..

 

[No Time To Cry]

אתה נשמע לי אדם חיובי ועם ביטחון

עצמי.

יאמר לזכותך!