המחנה הפועלי והמחנה האזרחי
לא ממש מדויק להתייחס לשני מחנות בשנות העשרים. המחנה הפועלי, אמנם מתגבש בשנות העשרים, ראשית השלושים, אך המחנה האזרחי רק מאוחר יותר וגיבושו חלקי מאוד. בפועל - המחנה הפועלי רואה את עצמו, כמי שפועל למען האומה והארץ. משמו ברור כי הוא מורכב מפועלים וממי שרואה עצמו קשור לתנועת הפועלים. בראשית שנות העשרים מוקמת תנועת "אחדות העבודה", המורכבת כבר משתי מפלגות פועלים. מפלגות נוספות מצטרפות אליה בראשית שנות השלושים ואז מכונה התנועה - מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל). המחנה הזה כובש את המקום הראשון בהנהגת הישוב, בעיקר בשל נכונותו לפעול בצורה מאורגנת ולתרום את חלקו, בלי הרבה חשבונות. אלה האנשים שיקימו את ארגון "ההגנה" כבר בשנת 1920 ויפעלו בתחום ההגנה, ובעיקר ההתיישבות. למחנה הזה, כמובן, יש לשייך את כל הקיבוצים, הקבוצות והמושבים בשנים אלה. בשנת 1933 ניתן לומר כי המחנה הפועלי תפס את ההנהגה בישוב בארץ, בפועל ובאופן רשמי גם יחד, כאשר דוד בן גוריון נבחר ליושב ראש הסוכנות היהודית. המחנה הזה, וחלק גדול ממנהיגיו עימו, ממשיך להנהיג את מדינת ישראל עד שנת 1977. המחנה האזרחי הרבה פחות מוגדר ומגובש. בשנות העשרים אפשר להגדיר כשייכים למחנה זה, חלק גדול מאנשי מושבות העליה הראשונה. כאשר המעשה המרתק והבולט של המחנה הזה בשנים אלה הן הקמת "יריד המזרח", במסגרת ארגון "תוצרת הארץ". מאוחר יותר ניתן לשייך למחנה תעשיינים שיגיעו בעליה הרביעית ובעיקר בחמישית. אישיות בולטת במחנה הזה - רוטנברג ("המחשמל" של הארץ). פוליטית, חלק מהמחנה הזה יזוהה מאוחר יותר עם ז´בוטינסקי ועם אצ"ל - לכשיקום.
