../images/Emo20.gif שיפוט וסיבים זוהרים
להגיד שהעולם הוא אך "ביצת סיבים זוהרים מול האצלות הנשר" זו רק דרך אחרת לומר כי הכל הוא אך השתקפות בתודעה שלנו: החיות, כדור הארץ, אני, המדענים ה"רעים", את, עז... כולם ללא יוצא מן הכלל דימויים בהכרה שלך בלבד. אין לנו כל דבר לדעת מה יש שם "בחוץ" (אם בכלל). אנו מתייחסים רק להשתקפות בדימויים בתוכנו. לכן כל הרעיון של הגנה על חיות, או ביקורת מוסרית על רצח יהודים בשואה הוא רק "משחק" של דימויים פנימיים ולא "מציאות" אובייקטיבית כלשהי. כל עוד קיימים דימויים בהכרה גם יהיו קיימים בינהם מתח ויחסיות זה כלפי זה. יחסיות זו מתפתחת בתורה לשיפוט, שכן הקוגניציה המחולקת בתוכה לדימויים (ואשר משום כך האנרגייה שלה מוגבלת) צריכה לברור באיזה דימוי/רעיון תושקע האנרגיה המוגבלת ברגע נתון. משום כך הדרך היחידה להגיע להרמוניה פנימית היא להשקיט את המתח בין הדימויים בהכרה. בהתחלה דרך ייחוס משמעות פחותה להם והפסקת השיפוט, ואחר כך גם בהשקטה ישירה של ה"מחשבה". כשהדימויים "נרגעים" והשיפוט פוסק, שוקטת הסערה בהכרה, ומה שנראה קודם כתנועת גלים דרמטית ומאיימת, נראה עכשיו כים האושר השקט השוכן בתוך עצמו. את כל זה כתבתי רק כדי לגרות את החשיבה שלך, יותר נכון את המהות הפנימית שלך (ושלי...). כמובן שאין עלייך להאמין לי או לכל אחד אחר. עלינו לדבוק ללא רבב ובטוטאליות מוחלטת בערכים שלנו, שכן רק נסיון אמיתי וטוטאלי לדבוק בערכים/רעיונות שלנו מביא בסופו של דבר לאכזבה מהם ומשום כך גם מפעולתה האשלייתית של ההכרה, ולבסוף להבנה כי הרעיונות שלנו כולם, בהיותם דימויים שרירותיים בהכרה אינם משקפים נכונה שום "מציאות" ורק הם הגורמים לנו לחוסר הרמוניה ולסבל. אז נשאר רק להאחז בשקט...
להגיד שהעולם הוא אך "ביצת סיבים זוהרים מול האצלות הנשר" זו רק דרך אחרת לומר כי הכל הוא אך השתקפות בתודעה שלנו: החיות, כדור הארץ, אני, המדענים ה"רעים", את, עז... כולם ללא יוצא מן הכלל דימויים בהכרה שלך בלבד. אין לנו כל דבר לדעת מה יש שם "בחוץ" (אם בכלל). אנו מתייחסים רק להשתקפות בדימויים בתוכנו. לכן כל הרעיון של הגנה על חיות, או ביקורת מוסרית על רצח יהודים בשואה הוא רק "משחק" של דימויים פנימיים ולא "מציאות" אובייקטיבית כלשהי. כל עוד קיימים דימויים בהכרה גם יהיו קיימים בינהם מתח ויחסיות זה כלפי זה. יחסיות זו מתפתחת בתורה לשיפוט, שכן הקוגניציה המחולקת בתוכה לדימויים (ואשר משום כך האנרגייה שלה מוגבלת) צריכה לברור באיזה דימוי/רעיון תושקע האנרגיה המוגבלת ברגע נתון. משום כך הדרך היחידה להגיע להרמוניה פנימית היא להשקיט את המתח בין הדימויים בהכרה. בהתחלה דרך ייחוס משמעות פחותה להם והפסקת השיפוט, ואחר כך גם בהשקטה ישירה של ה"מחשבה". כשהדימויים "נרגעים" והשיפוט פוסק, שוקטת הסערה בהכרה, ומה שנראה קודם כתנועת גלים דרמטית ומאיימת, נראה עכשיו כים האושר השקט השוכן בתוך עצמו. את כל זה כתבתי רק כדי לגרות את החשיבה שלך, יותר נכון את המהות הפנימית שלך (ושלי...). כמובן שאין עלייך להאמין לי או לכל אחד אחר. עלינו לדבוק ללא רבב ובטוטאליות מוחלטת בערכים שלנו, שכן רק נסיון אמיתי וטוטאלי לדבוק בערכים/רעיונות שלנו מביא בסופו של דבר לאכזבה מהם ומשום כך גם מפעולתה האשלייתית של ההכרה, ולבסוף להבנה כי הרעיונות שלנו כולם, בהיותם דימויים שרירותיים בהכרה אינם משקפים נכונה שום "מציאות" ורק הם הגורמים לנו לחוסר הרמוניה ולסבל. אז נשאר רק להאחז בשקט...
