אי אפשר לשנות בן אדם,

[bebe]

אי אפשר לשנות בן אדם,

אני יודעת את זה. אבל בן זוגי, שאותו אני מאוד אוהבת (ואנחנו ביחד כבר 3 שנים, גרים ביחד שנתיים, בני 26) פשוט לא מבין אותי לפעמים. אני מרגישה שאנחנו לא באותו "לבל" של רגישות. אני מאוד רגישה וזקוקה לתמיכה רגשית ולתשומת לב. לפעמים אני דורשת את זה דרך ויכוח או ריב - מזעיפה פנים רק בכדי לקבל את היחס החם והאוהב מבן זוגי על כך ש"נעלבתי" אבל בן זוגי לעולם אינו נכנע ל"מניפולציות" האלו. אני יודעת שאלו מניפולציות אבל אני נורא זקוקה לזה. אני רוצה שיהיה יותר רך איתי! אני רגילה מהבית שאחרי כל ריב, מתפייסים וסולים רק בכדי לצאת מהריב בהרגשה טובה, ובכדי להרגיש אהבה בין שני האנשים שהתווכחו. אצלנו ריב מרחיק אותו ממני עד כדי כך שההרגשה שלי (והוא גם אמר לי זאת פעם) היא שאין לו חשק להתקרב אלי או לגעת בי או להיות איתי ובמיוחד לא להתחנף אלי ולעשות "קוצי מוצי" ולי נורא קשה עם זה. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני יודעת שאי אפשר לשנות אותו, אבל מה אני עושה???

 

[adam33]

תלוי במה

אחד הכללים הבסיסיים בזוגיות זה כלל משחקי הזוגות בעת ריב. כל זוג רב והשאלה איזה כלים עומדים לרשות אותו זוג להשלים. יש זוג שלאחר מריבה הם שולחים אחד לשני מתנות בכדי להשלים יש זוג שכל אחד מסתובב לצד וזאת בכדי שהשני יחבק אותו ויתנצל לעומת זאת כאשר בני הזוג שומרים טינה לאורך זמן בלי יכולת " לרדת מהעץ" זה פוגם ומעצים את המריבה ואין כאן משחקי כבוד מישהו חייב לוותר בהנחה שהשני יאמר לו שגם הוא מצתער הדבר הכי גרוע שיש צד שתמיד מותר והצד השני לא רואה זאת כרצון טוב להשלים אלא כחובה וכנחיתות מסויימת ועליונות שלו עליו וזה מאוד מסוכן את צריכה לראות אם את תמיד מותרת את צריכה לבחון את סוגי המשחקים במריבות בניכם אם הוא לעולם לא ירד " לעם" סבורני שהוא צריך ללכת לייעוץ כי יש כאן פתח לזילזול ביחסים בין בני זוג כולנו רוצים חיבוק כולנו רוצים שיתחנפו אלינו ולכן אם תוכלי בשיחה בנכם לומר לו שגם את לעיתים לא מסכימה ובכל זאת מוותרת ומחבקת הוא יבין אוליי שגם לו מותר להיות אדם ולהיות רגיש זו לא בושה...

 

[הפרח הירוק]

לדעת לבקש

שלום וברוכה הבאה, נכון שאי אפשר לשנות אותו, אבל את צורת הפנייה שלך אליו את יכולה לשנות, וזה דורש קצת עבודה על עצמך אבל מאוד כדאי לנסות, כי יש לזה תוצאות! צורת הפנייה הטובה ביותר - בקשה - ללא כעס וללא זעף, כשאת פונה לאדם בנימה זועפת הוא מרגיש מותקף ואז מתגונן או ע"י התקפה בחזרה או ע"י הסתגרות, אלו צורות התגוננות שלו מפנייה לא נכונה. לעומת זאת אם תפני אליו ברכות ובמילים שינעמו לאזניו הוא יהיה הרבה יותר פתוח לשמוע אותך, מילים שקטות ועדינות של בקשה, אבל מוגדרת וברורה (לא ברמז)ובהתחלה תבקשי רק מעט ודברים מאוד מוגדרים שיוכל לבצע - אני בטוחה שהוא ייענה ברצון, בעצם כל גבר רוצה שאשתו תהיה מאושרת, ואת מצידך תני לו הערכה על כל התקדמות על כל מחווה קטן מצידו, ותעודדי אותו בכל פעם שהוא כן מתקרב, ע"י כך שתאמרי לו כמה טוב לך בזכותו, ואני בטוחה שתצליחי! - בהצלחה -

 

[איש המערות]

לא תוכלי לשנות אותו

והשאלה שלי היא האם את באמת רוצה לשנות אותו? האם את מעדיפה בן זוג שמושפע ממניפולציות (מילה שלך)? ואם אינו מושפע ממניפולציות אבל מגיב ברתיעה ממך ואת רוצה אולי שיגיב אחרת, בפחות כעס, האם בידך לעצב אותו למישהו שונה? את יכולה רק לשנות את עצמך. זיהית ואת מודעת לכך שאת "שואבת" את האנרגיות הרגשיות שלו ע"י מניפולציות (וכנראה כך את רגילה מאז ומתמיד), מה שאני אכנה באופן בוטה יותר כזיוף (או לפחות הצגת הצורך שלך בתשומת לב וחיבה ע"י זיוף המצב הרגשי שלך). שאלה לי. האם את אוהבת את עצמך ככה? כי אם התשובה היא "לא", למה שמישהו אחר יאהב אותך ככה? מצאי את הדרך לשנות את עצמך. לא את כל כולך, אני מניח שאינך איומה ונוראה, כנראה אפילו אדם טוב באופן בסיסי. שני את עמדת המוצא ממנה את פועלת, את הרגשתך כלפי עצמך, המפעילה אותך לדרוש הפגנת חיבה ולתמרן אחרים שיביעו אותה כלפיך. ביום שתרגישי מספיק בטחון עצמי ותאהבי את מי שאת, על מעלותיך ועל חולשותיך ותוכלי לתת לעצמך את החיזוקים, בלי לחכות לקבלם מאחרים, תוכלי להפסיק עם המניפולציות ולא תחווי את הדחיה שאת חווה היום בגללן.

 

[הפרח הירוק]

לאיש המערות

האם לדעתך בכלל יש טעם לבקש מבן הזוג חיבה/תשומת לב/אהבה או שזה דבר שבכלל אי אפשר לבקש אותו (ושכל בקשה כזאת היא מניפולציה/או בקשה להתנהגות מזוייפת)? אודה לתשובתך ולדעתך בנושא, בתודה מראש,

 

[bebe]

תודה לכם על התגובות.

וכמה הבהרות: לפרח הירוק: ביקשתי מבן זוגי כבר יותר ממספר פעמים שיהיה איתי יותר עדין ותומך. אמרתי לו שאני זקוקה לחום ואהבה, גם בעת ריב, או אולי לא ממש בזמן הריב אבל לפחות שנסיים כל ריב בצורה טובה, אבל זה לא עוזר. הוא מזלזל בדרישה שלי וטוען שהוא לא מסוגל. הוא פשוט לא מבין מה עובר עלי. ולאיש המערות: השאלה שלי היא איך עושים את מה שהצעת? אני מאוד רוצה לפתור את הבעיה שיש ביננו, ואני יודעת טוב מאוד שאי אפשר לשנות בן אדם, במיוחד אם הוא ממש לא מביע כל רצון לנסות אפילוץ הייתי מאוד רוצה להתנהג אחרת בעת ריב. לא ציינתי שכל ריב שלי מלווה בכל הפעמים בדמעות, אני פשוט מרגישה שבן הזוג שלי לא אוהב אותי ולא נכנס או לא מבין את עומק התסכול שאני מרגישה. זה פשוט מתסכל. אני מנסה להבהיר לו נקודה והא פשוט מתעלם. בקיצור...מאיפה אני מתחילה???

 

[חונה לרגע]

bebe רוצה להתייחס למשפט

"אני פשוט מרגישה שבן הזוג שלי לא אוהב אותי" יתכן שאת זקוקה לגינונים חיצוניים ע"מ שתרגישי נאהבת- ואילו בן זוגך כנראה לא מה"זן הרומנטי" - וע"כ לא יספק את הסחורה. כאחת שנשואה ל"לא רומנטי בעליל" רוצה לומר מנסיון והתבוננות - שכנראה שהתנהגותו לא תשתנה, מה שכן עלייך לחפש סממנים אחרים בהתנהגותו שיחזקו או יוכיחו את אהבתו ומסירותו לך. חושבת שעלייך לבדוק היטב את הרגשת ה"אי נאהבת שלך" - אני מבינה שניסית להעביר לו את הרגשתך וללא הועיל -אולי כדאי לגשת ליעוץ, אתם צעירים ובגילכם אפשר עם רצון ומוכנות לשפר רבות. בהצלחה!

 

[bebe]

אולי "לא אוהב אותי" לא היה

המשפט שבו הייתי צריכה לבחור. הכוונה היא שאני מרגישה שבן זוגי אפאתי במהלך ריב. לא איכפתי מספיק. כאמור, כמעט כל ריב מלווה בדמעות שלי. הן פשוט יוצאות. בתחילת כל ריב אני מנסה להחזיק את הדמעות בפנים אבל לא מצליחה. ולו זה ממש אבל ממש לא איכפת. אני מודעת לעובדה שההתנהגות שלי קצת מעוררת רחמים אבל זה לא תמיד היה כך. פשוט בתחילת כל ריב, אני יודעת מה הולך להיות ומרב עצבים ותסכול על זה שהוא לא מבין ועל זה שלא איכפת לו ממני אני בוכה. ככה אני. וזה לא רק מתבטא בזוגיות. זה יכול לקרות לי גם כשאני עם אנשים אחרים. נניח הבוס שלי. במקרה כזה אני לא פורצת בבכי אבל תמיד אני מרגישה "אבן בגרון". זה קורה בעיקר בשיחות שבהם בו שיחי מביע אי שביעות רצון מהתפקוד שלי. עכשיו מבוס בעבודה אני לא מצפה להבנה ואמפאתיה. אני לא בוכה מולו. אבל מבן זוגי אני כן מצפה לזה. כן...יש לי קצת בעיות..ואני מקווה שהנקודה הובהרה. קצת נסחפתי...

 

[איש המערות]

בכלל לא קל

אפשרות אחת, לנסות יעוץ, אישי לעצמך או זוגי, כדי להבין מה מניע אותך לדפוס של מניפולציה וכדי ללמוד לתקשר אחרת. ישנן סדנאות או קבוצות המתמקדות בהכרה עצמית ובפיתוח הביטחון העצמי וקבלת עצמך באהבה כפי שאת. מנסיון שלי, אם מדובר בסדנאות מרתוניות של מספר ימים רצופים, אני ממליץ להמשיך ביעוץ אישי כדי לתרגל את התכנים והתובנות זמן מה לאחר הסדנא כי כמות התכנים קשה ליישום נכון בחיים המעשיים בזמן הקרוב לסיום הסדנא. אפשר להעזר בספר שיתן נקודות מבט שונות ויציע תגובות חלופיות או גישה בסיסית חלופית למצבים בחיים. מכיוון שכמות הספרים בשוק גדולה לא אפרט מעל גבי הפורום ספר ספציפי, כדי לא לעשות עוול עם ספרים שלא הכרתי. החשוב ביותר הוא עצם קבלת הבעלות על התנהגות בעיתית שלך ועשית מעשה לשנותה. זהו הצעד הראשון במסע ארוך. בלי צעד שכזה לא יהיה שום שינוי. אני מאמין שדיון זה שאת יזמת הוא ראשיתו של מסע שכזה. מאחל לך הצלחה במסע.

 

[איש המערות]

לבקש ולשתף בהרגשתך רצוי וראוי

לטעמי בקשה גלויה בסגנון "אני מבקשת שתתיחס אלי כי אני זקוקה לכך" איננה מניפולציה אלא שיתוף ברגשות והבעת צורך. מניפולציה היא פעולה עקיפה או ישירה שמעוררת את רגשי האשם (או חרדת נטישה) בבן הזוג ומניעה אותו לרצות את בת הזוג ה"נפגעת". כך לפחות הבנתי מהדברים וזה פחות או יותר הדפוס שאני מכיר בחייהם של הרבה זוגות (לא מספיק בשביל סטטיסטיקה או מחקר מדעי, אבל דפוס נפוץ). אבהיר שמניפולציה מבוצעת גם ע"י בן זוג כלפי בת זוגו, למרות שהתיחסתי רק לבת זוג המבצעת מניפולציה.

 

[michal24]

תגובה קצת אחרת, ממקום מאוד מוכר

וואו, לקרוא את ההודעה שלך, זה היה כמו לקרוא משהו שאני עצמי כתבתי. אבל ממש. מכירה את זה כל כך טוב. וגם אנחנו יחד 3 שנים (וחצי) וגרים יחד, ואחרי אינספור מריבות ושיחות על הנושא הגענו לאיזושהי הבנה : הוא הסביר לי שמבחינתו, כשאנחנו רבים, הוא חייב קצת את המרחק שלו, הזמן שלו, וזה אל כי הוא לא אוהב אותי או לא איכפת לו, אלא כי הוא ככה, חייב טיפה להירגע. ובזמן הזה הוא לא קוצ´י מוצ´י ולא כלום, והכי טוב שאני אשאיר אותו לבד בפינה שלו. והוא הסברי לי שכמה שאני יותר אתן לו את זה הוא יחזור מהפינה שלו יותר מהר, ואז יוכל לתת לי את הרוך שאני צריכה. אני הסברת לו שזה נורא קשה לי, דווקא בקטע הזה להתרחק ממנו ככה ולקבל את הריחוק שלו, והגענו למן פשרה שעובדת לא רע, ברוב הפעמים : הוא מבקש ממני, ממש, במילים, לתת לו את הזמן, ואומר לי שהוא עדיין אוהב, אני נותנת לו את הזמן, בד"כ הכי קל לי אישית ללכת מהבית ולהעסיק את עצמי קצת, ואחרי שעה שעתיים הוא חוזר אלי, ואז מתפייסים. אני לא רוצה להעיק ולפרט סתם עוד יותר, אם את רוצה עוד פרטים או סתם לשפוך את הלב, את מוזמנת לכתוב לי למייל. ובהצלחה בכל מקרה

 

[bebe]

הבעיה אצלנו היא שבן זוגי

חושב שבכלל אין בעיה! הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו. אמרת שאחרי שאת נותנת לו ספייס הוא מוכן לתת לך את הרוך שאת צריכה. אצלי הוא לא יודע איך לתת לי את הרוך הזה. דווקא ניסיתי כמה פעמים לתת לו ספייס, אבל זה לא עזר. גם אחרי שעובר זמן מהריב, נשאר מין מתח ביננו. זה אולי נשמע כאילו אני מאשימה אותו אבל אני לא. אני יודעת שהבעיה היא גם אצלי, אבל אנחנו לא מצליחים לדבר על זה... כל שיחה הופכת לריב. אני פשוט התייאשתי ממנו. התייאשתי במובן של לצפות ממנו למשהו. אני מחפשת איך לפתור את זה בעיקר מהצד שלי.

 

[איש המערות]

נסי אולי לתת לו לעיין בשירשור הזה

 

[michal24]

כן, טוב, הוא לא הבין את זה מההתחלה

זה לקח הרבה מאוד ריבים ושיחות, והגיע רק אחרי שיחה אחת מאוד כנה ופתוחה, שבה הסברתי לו בצורה הכי פשוטה מה אני מרגישה כשהוא מתרחק ממני ככה. וכל הזמן חזרתי על זה שזו לא אשמתו, שאני יודעת בראש שהוא כן אוהב אותי והכל, אבל ככה זה מרגיש, וגם אם זה דפקט שלי, עדיין צריך איכשהו לפתור את זה. והגענו ל"הסדר" הזה יחד. ורק שיהיה לך ברור שזה ממש לא קל, כי גם אחרי שהוא אומר שהוא אוהב, הוא עדיין הולך לפינה שלו להרבה זמן, ורחוק וקר, אבל אחרי פעם פעמיים שוראים שהוא יוצא מזה ואז הוא ממש נותן מה שצריך, מבינים שזה שווה ושזה הפתרון. ככל שהוא יראה שאת באמת נותנת לו את המרחב שלו בקטעים האלו הוא יעריך את זה יותר, יחזור מהפינה שלו מהר יותר, ויתן לך יותר מה שאת צריכה. את מוזמנת לקרוא, אגב, את גברים ממאדים נשים מנגה, יש שם פרק שמסביר את זה בדיוק ככה, ומתברר שזה ממש נכון.

 

[הפרח הירוק]

הי babe

אם אפשר עוד מילה קטנה, מהצד שלך - יש עניין של להכיר במציאות, לקבל אותו כפי שהוא, הוא כזה, למרות שבאת עם ציפיות מסוימות, במשך השנים יש תהליך של הפחתת הציפיות מבן הזוג וללמוד לקבל אותו כפי שהוא, יש לי תחושה וזה גם מהשם שבחרת לך - babe - שיש לך ציפיה עמוקה לקבל מבן זוגך יחס בדומה לתינוק המקבל אהבה ללא גבול וללא תנאי מהוריו. לכולנו ציפיה כזאת, האהבה הראשונה שאנו מקבלים היא אהבה זו מהורינו ובהמשך אנו מצפים כמובן מאליו מבן הזוג לקבל את אותה אהבה שהיא כולה נתינה ללא תנאי,רובנו עושים טעות זו, ובכן, ציפיה זו אינה ריאלית, במציאות של הזוגיות אלו יחסים של תן וקח כאשר כל אחד מבני הזוג מצפה לקבל לעצמו. להבין שהגבר שלך אינו אמא טובה שכשאת בוכה תבוא ותלטף את ראשך באהבה ובחמלה, פירושו להתבגר, ולהתגבר על התלות הדמיונית הקיימת כהנחת יסוד בתוכנו, שבן הזוג הוא ההורה שלנו. לכן, יש לך כאן הזדמנות לגדילה ולהתבגרות, (אולי באמצעות יעוץ כפי שהוצע כאן), ברגע שתקבלי את בן זוגך בצורה ריאלית כפי שהוא ואת המערכת שאת נמצאת בה, כמערכת בעלת חוקים משלה, השונים מהמערכת המשפחתית שממנה באת, אזי אני חושבת שזה יקל עלייך לקבל אותו כפי שהוא תשתחררי ותוכלי להחליט באם אתם מסוגלים ליצור יחסי אהבה בוגרים זה עם זה, מאחלת לך הצלחה טלי

 

[סופת הים]

אם הבנתי נכון

אתם אינכם נשואים עדיין?? ובכן, תני לי לספר לך סיפור חיים. בתקופת החברות שלי עם בעלי, לפני שהתחתנו, הוא היה מאד קר אליי, אם זה בריב או באדישות סתמית. לא ייחסתי לזה רוב חשיבות באותו זמן. היום אני מביטה אחורה ומצטערת על הצעד שעשיתי. נקודה למחשבה. אם אתם כבר נשואים, כפי שהציעו מקודם, תתני לגבר שלך לשהות "במערה" עד שייצא ממנה, אם זה עושה לשניכם טוב והוא נרגע.