איך אני יכולה להתמיד ולהצליח בטיפול כאשר מצד אחד, אני תלותית מאוד ומצד שני, נבהלת כשאני והמטפל שלי מתקרבים ואז אני מתרחקת, פוגעת בעצמי, מבריזה מפגישות ורוצה להפסיק את הטיפול???
איך טיפול יכול להתקיים בצורה כזו? זה בלתי אפשרי.
ואני כבר ויתרתי לגמריי על טיפול, קלטתי שזה גורם לי להרגיש יותר גרוע.
הפסקתי עם הכדורים
הפסקתי ללכת לשיחות (שמלכתחילה אפשר לספור על יד אחת לכמה "שיחות" הלכתי)
 
מנסה להתמודד לבד. יש עליות ויש ירידות.
אין מה לעשות.
 
**לא ממליץ כלום רק אומר מה אני עושה.
 
שבת"ש
גם אם לא ב100% ו1:1, חוויתי גם מאותו דבר. ואני חושב שהרבה מטופלים שנוטים לחוסר איזון רגשי כמונו חוו את זה בדרך כלשהי אפילו קצת.
 
מה שאת מעלה חשוב ואולי הגיע הזמן לעלות את זה בפני מי שמטפל בך.
הקצה חוט המחשבתי שאני יכול להציע לך זה שבעצם יש בך מטענים פנימיים לא פתורים שגורמים לך לתגובות כאלה. זה לא שאת כזאת מטבעך...זה נכנס בך בגלל מטען ריגשי לא פתור, ואם הוא יפתר הדפוס ישתנה בהתאם.
 
ועוד נקודה-אולי כל מה שאת עוברת זה בעצם חלק ממה שאת צריכה לעבור, זה חלק מהטיפול...נסי לקחת את זה לצד הבונה.