תנועות יסוד ו"כל סגנונות החרב".
המשפט שאתה זוכר הוא "היכרות" עם ארבעת תנועות היסוד, ונאמר בד"כ כאשר מנסים להסביר מהן טכניקות האיאי (IAI). מכאן ועד "כל סגנונות החרב" או אפילו כל הקאטות בסגנון אחד, המרחק רב. הכוונה בארבע תנועות היסוד היא לא לתנועות טכניות, אלא רעיוניות. רוצה לאמר - שליפה, חיתוך, ניקוי הלהב והחזרה לנדן. אם לנסות דוגמא להשלכה, חשוב על נהיגה (למשל). כל נסיעה כוללת התנעת הרכב, נסיעה מנקודה אחת לאחרת, עצירה וכיבוי הרכב. עכשיו נסה להבין מתוך אלו איך נראית נסיעה לחנות הקרובה, או לחלופין איך נראה מסע מכונית על פני אירופה. המממ... נקודה שנייה - לאמר על איאידו (או כל אומנות לחימה כמעט) כי היא מושתתת על "סגנון אחד שיוצר מערכת... ..שמשותפת לכל הסגנונות" נכון באותה מידה שקראטה הוא סגנון אחד שמשותף לכל הזרמים, כי כולם יש בהם בעיטות, אגרופים וחסימות. ישנן שיטות חרב שההבדלים ביניהן קטנים, וישנן שיטות שונות בתכלית זו מזו. ברור שבכולן עליך לשלוף, לחתוך ולהחזיר את החרב לנדן, אבל ההבדלים הם אלו שהותירו שיטות מסוימות והעלימו שיטות אחרות, בבחינת survival of the fittest. להבדיל משיטות מודרניות, בשיטות החרב הסלקציה הייתה ברורה - שיטה לא טובה או לא יעילה נעלמה, משום שהעוסקים בה מתו בידי אלו שהייתה להם שיטה טובה יותר. שלישית - באיאידו, כבר מן ההתחלה יש התייחסות לדקויות, אלא שברמות שונות לפי סגנון ההוראה ולפי הזמן החולף. אין טעם ללמד נשימה נכונה את מי שעדיין לא מכיר את מבנה הקאטה, או להכנס למשמעות המנטלית של קאטה לפני שהטכניקה שלה הוטמעה מוטורית. ראה כדוגמא נפלאה את נושא הנשימה ב"זן ואומנות הקשת" של אויגן הריגל. ולסיום, עניין "להבחן על הסגנון האישי". עד דאן 3 באיאידו הבחינות מבוססות על הסאיטיי איאי, מערכת קאטות מודרניות, אחידות, שאין בהן שום מקום לסגנון או פרשנות אישית. מדאן 4 הבחינה מחייבת סגנון מסורתי (koryu) נוסף, אבל גם כאן, אין הרבה מקום לסגנון אישי. ראיתי מורים עם דאן 7 שעושים את הקאטות קצת אחרת, גם במבחנים או הדגמות. אני מניח שבשלב כזה, אחרי 30 שנה איאידו (ויותר), יש אולי מקום לפרשנות אישית לקאטות. איל.
