איתנצלות והסבר.
רשית אני מיתנצל עם פגתי במישהוא במאלך ה"ניסוי". הציטוט שניחתיו הוא למאסה ציטוט של גנדי. כמו כן אני מיתנצל מראש אל שגיעות הכתיב, יש לי דיסלקציה ושום דבר לא אוזר לי ליחתוב בלי שגיעות. (מזל שאלברט איינשטיין גם היה דיסלקט, אחרת האיתי סתם מטומתם. כחה אני דיסלקט מטומתם.) הפירסום נועד ליבדוק את התגובות ואלה היו התוצעות: ניחתב בפורם: "שים לב למחשבותיך; הן הופכות למילותיך. שים לב למילותיך; הן הופכות למעשיך. שים לב ושפוט את מעשיך; מעשים הופכים להרגלים. הֶיֵה מודע להרגליך; הם הופכים לערכים שלך. הָבֵן וקבל את הערכים שלך; הם הופכים לגורלך." – אדולף היטלר (הציטוט המקורי של מהטמה גאנדי) האנחה היתה שאנשים לא מיתיחסים לתוחן אלה ל"סמל", מה היה קורה עם האיתי מצתת את היטלר אבל כותב שהציטוט של בנימין זאב תיאודור הרצל למשל. מדובר בקלי תעמולה עוצמתי שאנשים בעלי אינתרסים אוסים בו שימוש, בין עם בפרסומות, ובין עם בפוליטיקה או הנהגה מסוג אחר כמו קט או דת. לדוגמה: "אתם מבינים? זה ביש המזל שלנו שדתנו אינה הנכונה. למה אין לנו את הדת היפנית, אשר מגדירה את ההקרבה למען המולדת כערך החשוב ביותר?"- בן גוריון (הציטוט במקור הוא של היטלר - מיתוך ויקיציטוט) למרות שכיבלתי תגובות צפויות והציטוט אוסר מקמה פורמים, ( תגובה לדוגמה: "אני מיתפלל שיכניסו אותך לאחת המשרפות של הצורר הנאצי ושתחשוב עוד פעם על הגיגיו הפסיכופטים אחמדינגאד שכמותך".-זיקן ) לסימחתי הרבה היו אנשים שאיתיחסו לתוחן. אפילו היו כאלה שתפסו אותי ב"תרמית" (למרות שמענין אותי לדעת מה היו חושבים עם לא היו יודעים את מקור הציטוט.) אני מניח שהמסר היה: תתחילו לחשוב על התוכן!, או אולי סתם אהיתי סקרן וקצת פרובוקטיבי. (לא כל כך פרובוקטיבי, יחולתי גם... יחולתי גם... יחולתי להיות יותר פרובוקטיבי! אבל כרגה אני לא מצליח לחשוב איך...) לגבי אנשים שמסרבים לכול מחשבה או ציטוט של היטלר: לדעתי יש לנו המון מה לילמוד, ומסקנות להסיק ממילחמת העולם השניה, והשועה בפרט. היטלר ניצל את מצבו הרעוע של העם הגרמני אחרי מילחמת העולם ה-1: שפל קלקלי, אשפלה, אפיחתם לסעיר לעזזל של מילחמת העולם ה-1, וקול הנילווה לכך. ובכך סחף אותם אחריו. כמו כן הוא ניצל את החיפוש ל"משמעות" התבוע כל כך ברוב בני האדם, ומילה אותה "בעלימות ". לדעתי, ה"מישבצת" של המשמעות מיתמלת בקלות בעלימות. ולכך דוגמאות רבות: נאו נצים, שהידים, שמאלנים קיצונייים, ימניים קיצוניים, מסעות הצלב לצורותיהם, שימור המאפחה הצרפתית (הגיליותינה וכל שאר הדברים "שהגנו" אל חופש הביטוי, אבל הביטוי הצודק, טבטה משהוא מוטעה ותמות בשם חופש הביטוי.), מילחמת ויטנם (אנחנו נילך להזור להם, בכך שנהרוג כמה מהם.), קנופיות רחוב, הקמוניזם נגד הדת, המעפחה הפרוטסטנתית, ועוד רבים ותובים... אני לא חושב שמה שקרה בגרמניה קרה כי הם היו גרמנים, ורק הגרמנים מסוגלים למעשי זוועה. שיש להם איזה חרומוזום נוסף או קוד גנטי שגורם להם ורק להם להיות רוצחים או כל אסבר דומה אחר. אני חושב שבתנעים מסוימים יחול לבוא אדם קריזמתי ואינתרסנתי, וליסחוף אחריו המונים לדרך האלימות. יחול אפילו להיות שאותו אדם מאמין במשמעות העלימה שלו, וברעיון שלו, ושוחף אחריו אנשים שמוחנים למות למען הראיון המותעה שלו. תארו לאצמחם: למות למען חזון, למען ראיון, למען אידאל! ולגלות שמתתם למען אידאל מותעה. לא שמתתם סתם, לא ולא! מתתם למען אידאל מותאה. בימקום גיבורים מתתם למעסה מרושעים. - אדולף היטלר (מיתוך ויקיציטוט)"איזה מזל לשליטים שהאדם אינו חושב." לדעתי הציטוט הזה רלבנתי לנו יותר מיתמיד. היהודים הוא עם שחווה ארבה סבל- עם בטראומה. אנחנו סבלנו מרדיפות במאלך כל ההיסטוריה ואנחנו אדים לאנתישמיות בכל העולם אל בסיס כבוע, עם מהעיתונים, ועם מהחדשות. אנחנו לומדים אל בסיס קבוע כמה סבלנו מהגועים. קל לנו לימצוא משמעות באלימות, ויש משיודעה לנצל את זה. אני לא חושב שמשהוא יחלוק על דאתי עם אומר שיש מנהיגים בישראל שערכים לא מענינים אותם והם מנהיגים אינטרסנתים, וגם שיש מנהיגים תיפשים. עם כי לא כולנו נסקים אל מי אלה בדיוק, בו נסקים שיש כהלה. גם מנהיגים אגב, הם בני אדם, וגם הם מחפסים משמעות. עם דבר אחד אני מסקים עם ד"ר אליזבת קובלר-רוס: "לכולנו יש "היטלר" בתוחנו, ולכולנו יש "אמא תרזה" בתוחנו ". כילדים האינו מיתעללים בחלש בתרוץ "הוא דורש את זה" בימקום לאודות שאנחנו צריחים לאקטין מישהוא כדי לארגיש גדולים יותר. החילים במחסומים משפילים פלסטינים ומצלמים אותם ליו טיוב במסבה של "תרומה למדינה" הערבים מקים אזרחים ישראלים במסווה של "ליפגוע בקובש,ולינקוט עמדה!" (שני דוגמאות צנואות ביחס למציעות), הדתיים מכים הומואים בשם ה', והאטאיסטים מקים דתיים בשם "הדת אחראית לכל מה שרע" וכו'. אז קודם כל בוהו נחשוב ונבין את התוחן שבו אנחנו בוחרים להאמין, ובמיוחד עם הוא מוביל לאלימות. (לדעתי, עם יש אלימות מוצדקת, אז זו רק כזו שמתרתה להביא שלום. וגם עם אני טועה, עדין רוב האלימות נובאת מסדיזם ולא מה"משמעות" שמשמשת כמסווה בילבד.) ובוהו נודה בקיומו של היצר הזה (האלימות, ה"היטלר" או אך שתרצו ליקרו לזה.) כדי שנוחל לרסן אותו כראוי לו. ובואו ניתן ביטוי ל"אמא תרזה" כבחירה מואדפת לנתינה ואולי אפילו כדרך חיים. שוב אני מיתנצל עם פגתי במישהוא, ושוב אני מיתנצל על שגיעות הכתיב. אני אהיה מופתה עם קרתם את הכול. אבל תודה שביכלל תרחתם ליקרוא משהוא.
רשית אני מיתנצל עם פגתי במישהוא במאלך ה"ניסוי". הציטוט שניחתיו הוא למאסה ציטוט של גנדי. כמו כן אני מיתנצל מראש אל שגיעות הכתיב, יש לי דיסלקציה ושום דבר לא אוזר לי ליחתוב בלי שגיעות. (מזל שאלברט איינשטיין גם היה דיסלקט, אחרת האיתי סתם מטומתם. כחה אני דיסלקט מטומתם.) הפירסום נועד ליבדוק את התגובות ואלה היו התוצעות: ניחתב בפורם: "שים לב למחשבותיך; הן הופכות למילותיך. שים לב למילותיך; הן הופכות למעשיך. שים לב ושפוט את מעשיך; מעשים הופכים להרגלים. הֶיֵה מודע להרגליך; הם הופכים לערכים שלך. הָבֵן וקבל את הערכים שלך; הם הופכים לגורלך." – אדולף היטלר (הציטוט המקורי של מהטמה גאנדי) האנחה היתה שאנשים לא מיתיחסים לתוחן אלה ל"סמל", מה היה קורה עם האיתי מצתת את היטלר אבל כותב שהציטוט של בנימין זאב תיאודור הרצל למשל. מדובר בקלי תעמולה עוצמתי שאנשים בעלי אינתרסים אוסים בו שימוש, בין עם בפרסומות, ובין עם בפוליטיקה או הנהגה מסוג אחר כמו קט או דת. לדוגמה: "אתם מבינים? זה ביש המזל שלנו שדתנו אינה הנכונה. למה אין לנו את הדת היפנית, אשר מגדירה את ההקרבה למען המולדת כערך החשוב ביותר?"- בן גוריון (הציטוט במקור הוא של היטלר - מיתוך ויקיציטוט) למרות שכיבלתי תגובות צפויות והציטוט אוסר מקמה פורמים, ( תגובה לדוגמה: "אני מיתפלל שיכניסו אותך לאחת המשרפות של הצורר הנאצי ושתחשוב עוד פעם על הגיגיו הפסיכופטים אחמדינגאד שכמותך".-זיקן ) לסימחתי הרבה היו אנשים שאיתיחסו לתוחן. אפילו היו כאלה שתפסו אותי ב"תרמית" (למרות שמענין אותי לדעת מה היו חושבים עם לא היו יודעים את מקור הציטוט.) אני מניח שהמסר היה: תתחילו לחשוב על התוכן!, או אולי סתם אהיתי סקרן וקצת פרובוקטיבי. (לא כל כך פרובוקטיבי, יחולתי גם... יחולתי גם... יחולתי להיות יותר פרובוקטיבי! אבל כרגה אני לא מצליח לחשוב איך...) לגבי אנשים שמסרבים לכול מחשבה או ציטוט של היטלר: לדעתי יש לנו המון מה לילמוד, ומסקנות להסיק ממילחמת העולם השניה, והשועה בפרט. היטלר ניצל את מצבו הרעוע של העם הגרמני אחרי מילחמת העולם ה-1: שפל קלקלי, אשפלה, אפיחתם לסעיר לעזזל של מילחמת העולם ה-1, וקול הנילווה לכך. ובכך סחף אותם אחריו. כמו כן הוא ניצל את החיפוש ל"משמעות" התבוע כל כך ברוב בני האדם, ומילה אותה "בעלימות ". לדעתי, ה"מישבצת" של המשמעות מיתמלת בקלות בעלימות. ולכך דוגמאות רבות: נאו נצים, שהידים, שמאלנים קיצונייים, ימניים קיצוניים, מסעות הצלב לצורותיהם, שימור המאפחה הצרפתית (הגיליותינה וכל שאר הדברים "שהגנו" אל חופש הביטוי, אבל הביטוי הצודק, טבטה משהוא מוטעה ותמות בשם חופש הביטוי.), מילחמת ויטנם (אנחנו נילך להזור להם, בכך שנהרוג כמה מהם.), קנופיות רחוב, הקמוניזם נגד הדת, המעפחה הפרוטסטנתית, ועוד רבים ותובים... אני לא חושב שמה שקרה בגרמניה קרה כי הם היו גרמנים, ורק הגרמנים מסוגלים למעשי זוועה. שיש להם איזה חרומוזום נוסף או קוד גנטי שגורם להם ורק להם להיות רוצחים או כל אסבר דומה אחר. אני חושב שבתנעים מסוימים יחול לבוא אדם קריזמתי ואינתרסנתי, וליסחוף אחריו המונים לדרך האלימות. יחול אפילו להיות שאותו אדם מאמין במשמעות העלימה שלו, וברעיון שלו, ושוחף אחריו אנשים שמוחנים למות למען הראיון המותעה שלו. תארו לאצמחם: למות למען חזון, למען ראיון, למען אידאל! ולגלות שמתתם למען אידאל מותעה. לא שמתתם סתם, לא ולא! מתתם למען אידאל מותאה. בימקום גיבורים מתתם למעסה מרושעים. - אדולף היטלר (מיתוך ויקיציטוט)"איזה מזל לשליטים שהאדם אינו חושב." לדעתי הציטוט הזה רלבנתי לנו יותר מיתמיד. היהודים הוא עם שחווה ארבה סבל- עם בטראומה. אנחנו סבלנו מרדיפות במאלך כל ההיסטוריה ואנחנו אדים לאנתישמיות בכל העולם אל בסיס כבוע, עם מהעיתונים, ועם מהחדשות. אנחנו לומדים אל בסיס קבוע כמה סבלנו מהגועים. קל לנו לימצוא משמעות באלימות, ויש משיודעה לנצל את זה. אני לא חושב שמשהוא יחלוק על דאתי עם אומר שיש מנהיגים בישראל שערכים לא מענינים אותם והם מנהיגים אינטרסנתים, וגם שיש מנהיגים תיפשים. עם כי לא כולנו נסקים אל מי אלה בדיוק, בו נסקים שיש כהלה. גם מנהיגים אגב, הם בני אדם, וגם הם מחפסים משמעות. עם דבר אחד אני מסקים עם ד"ר אליזבת קובלר-רוס: "לכולנו יש "היטלר" בתוחנו, ולכולנו יש "אמא תרזה" בתוחנו ". כילדים האינו מיתעללים בחלש בתרוץ "הוא דורש את זה" בימקום לאודות שאנחנו צריחים לאקטין מישהוא כדי לארגיש גדולים יותר. החילים במחסומים משפילים פלסטינים ומצלמים אותם ליו טיוב במסבה של "תרומה למדינה" הערבים מקים אזרחים ישראלים במסווה של "ליפגוע בקובש,ולינקוט עמדה!" (שני דוגמאות צנואות ביחס למציעות), הדתיים מכים הומואים בשם ה', והאטאיסטים מקים דתיים בשם "הדת אחראית לכל מה שרע" וכו'. אז קודם כל בוהו נחשוב ונבין את התוחן שבו אנחנו בוחרים להאמין, ובמיוחד עם הוא מוביל לאלימות. (לדעתי, עם יש אלימות מוצדקת, אז זו רק כזו שמתרתה להביא שלום. וגם עם אני טועה, עדין רוב האלימות נובאת מסדיזם ולא מה"משמעות" שמשמשת כמסווה בילבד.) ובוהו נודה בקיומו של היצר הזה (האלימות, ה"היטלר" או אך שתרצו ליקרו לזה.) כדי שנוחל לרסן אותו כראוי לו. ובואו ניתן ביטוי ל"אמא תרזה" כבחירה מואדפת לנתינה ואולי אפילו כדרך חיים. שוב אני מיתנצל עם פגתי במישהוא, ושוב אני מיתנצל על שגיעות הכתיב. אני אהיה מופתה עם קרתם את הכול. אבל תודה שביכלל תרחתם ליקרוא משהוא.