איתור חברים. גם מצבא...
אני בטוחה שחלק גדול מכם מכיר את אתר "חבר'ה". אני נימנית על משתתפיו אולי בין הראשונים - כשרק עלה לרשת. מאז עליתו לרשת מצאתי חברים שלי מבית ספר יסודי, תיכון, תנועת נוער וכמובן מהצבא. בתחילה האתר היה פתוח כמעט לכל יחידות צה"ל. אחרי זמן הצנזורה סגרה את הפורום של חלק מהיחידות. בינהן היתה גם היחידה שלי. למרות זאת חיפשתי חברים דרך בתי הספר שבהם למדו. היתה לי חברה בצבא שהקשרים ביננו התנתקו וחיפשתי אותה ללא הרף. היא נירשמה לחברה רק לפני קצת יותר משנה. לפני מספר חודשים היתה בטלויזיה כתבה אודות רשלנות רפואית בבתי החולים. בכתבה סיפרו בני משפחה שקרוביהם ניפטרו כתוצאה מרשלנות רפואית. אחת מהן היתה גברת אחת שסיפרה על פטירת אביה שלקה בליבו ובבית החולים לא איבחנו נכון את בעייתו והא ניפטר. בכתבה היה כתוב את שמה של הגב' ומתחתה את שם אביה שניפטר. לפתע צעקתי בינגו!! זו היתה חברתי מהצבא שחיפשתי אותה כל השנים. כעת נותר לי לאתר אותה. כל שידעתי עליה הוא שהיא מראשון לציון. ראשית ניכנסתי שוב לחבר'ה והיקשתי את שמה. הפעם הצלחתי. מצאתי שיש גב' בשם כזה שלמדה בראשון לציון. התקשרתי ל-144 וביקשתי את כל מספרי הטלפון בכל הארץ עם שמה של הגב'. מצאתי שניים בלבד ושניהם בצפון. אחת בחיפה ואחת כן... בעפולה. שלחתי לה מסר דרך החבר'ה. "אם את... ושרתת ביח' זו וזו, אנא צרי קשר לטלפון כך וכך" בערב קיבלתי טלפון. לקח לנו כמה שניות על מנת להזדהות אחת עם השנייה ושתינו פרצנו בשאגות. המפתיע בכל הסיפור הוא שהיא היתה מראשון לציון ואני הייתי מרמת גן. היא עברה לנהריה ואני לדימונה ואחרי 40 שנה אנחנו ניפגשות במרחק 5 דקות נסיעה אחת מהשנייה. בקיצור - בשבוע שעבר ניפגשנו אצלה מצויידות בתמונות ובמכתבים ששמרנו אחת על השניה במשך 40 שנה. סיפורים רצו שם כמים וחוויות וצחוקים כמו ששתי "וויעברס" יודעות לעשות.
אני בטוחה שחלק גדול מכם מכיר את אתר "חבר'ה". אני נימנית על משתתפיו אולי בין הראשונים - כשרק עלה לרשת. מאז עליתו לרשת מצאתי חברים שלי מבית ספר יסודי, תיכון, תנועת נוער וכמובן מהצבא. בתחילה האתר היה פתוח כמעט לכל יחידות צה"ל. אחרי זמן הצנזורה סגרה את הפורום של חלק מהיחידות. בינהן היתה גם היחידה שלי. למרות זאת חיפשתי חברים דרך בתי הספר שבהם למדו. היתה לי חברה בצבא שהקשרים ביננו התנתקו וחיפשתי אותה ללא הרף. היא נירשמה לחברה רק לפני קצת יותר משנה. לפני מספר חודשים היתה בטלויזיה כתבה אודות רשלנות רפואית בבתי החולים. בכתבה סיפרו בני משפחה שקרוביהם ניפטרו כתוצאה מרשלנות רפואית. אחת מהן היתה גברת אחת שסיפרה על פטירת אביה שלקה בליבו ובבית החולים לא איבחנו נכון את בעייתו והא ניפטר. בכתבה היה כתוב את שמה של הגב' ומתחתה את שם אביה שניפטר. לפתע צעקתי בינגו!! זו היתה חברתי מהצבא שחיפשתי אותה כל השנים. כעת נותר לי לאתר אותה. כל שידעתי עליה הוא שהיא מראשון לציון. ראשית ניכנסתי שוב לחבר'ה והיקשתי את שמה. הפעם הצלחתי. מצאתי שיש גב' בשם כזה שלמדה בראשון לציון. התקשרתי ל-144 וביקשתי את כל מספרי הטלפון בכל הארץ עם שמה של הגב'. מצאתי שניים בלבד ושניהם בצפון. אחת בחיפה ואחת כן... בעפולה. שלחתי לה מסר דרך החבר'ה. "אם את... ושרתת ביח' זו וזו, אנא צרי קשר לטלפון כך וכך" בערב קיבלתי טלפון. לקח לנו כמה שניות על מנת להזדהות אחת עם השנייה ושתינו פרצנו בשאגות. המפתיע בכל הסיפור הוא שהיא היתה מראשון לציון ואני הייתי מרמת גן. היא עברה לנהריה ואני לדימונה ואחרי 40 שנה אנחנו ניפגשות במרחק 5 דקות נסיעה אחת מהשנייה. בקיצור - בשבוע שעבר ניפגשנו אצלה מצויידות בתמונות ובמכתבים ששמרנו אחת על השניה במשך 40 שנה. סיפורים רצו שם כמים וחוויות וצחוקים כמו ששתי "וויעברס" יודעות לעשות.
