איש לא יבין ../images/Emo14.gif
מעשה באדם, לא מבוגר, מסתובב הוא ביני ובינך, חי בעולם, ואיש לא מבין.. איך הרגש גווע, איך הלב בו נדם, הלשון נעתקה, ובשקט הוא חי, ואיש לא מבין, איך בתוך הדממה, סערת רגשות חורשת,גועשת,מחכה לניצוץ שיפוצץ את השלווה.. כי אין בעצמו מחפש מחילה. וסיפור כה ארוך, מתקצר לילה אחד, שם בדירה, מעל לגיבעה, הערב ירד, האורות נדלקו, האישה בסלון בעניינה התעסקה וחיכתה למילה, והגבר שלנו, כמו סלע ישב, הביט במסך ורק חשב, מבט על האישה, הפה לרגע נפתח, אך כלום לא יצא, המילה נבלעה. והמבט של הגבר לטלויזיה חזר, ושוב הוא חשב, הלילה עלה, האישה התייאשה, כיבתה את עצמה,ולמיטה היא הלכה, והוא נותר "מיותם", המילה לא יצאה, ועוד שעה בוזבזבה. שקט שרר בדירה הקטנה,בסלון יושב לו גבר שקט, הוא ופנה למיטה, האישה שם שוכבת דימעה בעינה, אולי עוד תקווה אחרונה. כיבוי אורות, הגבר נשכב, שם יד על אישתו, פתח לרגע פיו, וחזר ושתק, המילה לא יצאה, האישה נכנעה, את הגב הפנתה,ובליבה רק בכתה. הגבר שלנו, נשאר מיותם, המילה לא יצאה, והוא הסתובב ונירדם. לילה ויום ולילה ועוד יום, המיטה יתומה, הגבר לבד, הכל כבר ניגמר. וכלום לא נשאר. ואיש לא מבין, איך קורה הדבר.מה הביא לפרידה. איך מילה כה פשוטה, לא יצאה. כי הגבר שלנו בתוך תוכו, חיפש מחילה, חיפשה את המילה. ואיך כשהלב לא פועם והרגש גווע, והגוף לאיטו נרקב מעצבות, להגיד אהבה.. מילה אבודה. ואיש לא יבין, משמעות המילה, כי היא בתוכה טומנת קיסמה, של אושר ועונג, וחיוך של אישה, מילה כה פשוטה, מילה שאבדה. וערב ויום, גבר חלול, יושב לו לבד, מחפש משמעות. את הלב שפעם, הרגש שדגדג, המילה שזרמה, מלשונו לעולם. וערב ויום, הנה גבר אבוד. מחפש משמעות למילה שאבדה. כי לא לכולם, אפשר כך לומר. לומר מהלב, אני אותך אוהב. כי בלי משמעות, אלה סתם עוד מילים.. בלי תוכן,בלי כוונה, בלי אהבה. ואיש לא יבין משמעות של מילה. שכל אחד בימנו משתמש בה בלי מחשבה.
מעשה באדם, לא מבוגר, מסתובב הוא ביני ובינך, חי בעולם, ואיש לא מבין.. איך הרגש גווע, איך הלב בו נדם, הלשון נעתקה, ובשקט הוא חי, ואיש לא מבין, איך בתוך הדממה, סערת רגשות חורשת,גועשת,מחכה לניצוץ שיפוצץ את השלווה.. כי אין בעצמו מחפש מחילה. וסיפור כה ארוך, מתקצר לילה אחד, שם בדירה, מעל לגיבעה, הערב ירד, האורות נדלקו, האישה בסלון בעניינה התעסקה וחיכתה למילה, והגבר שלנו, כמו סלע ישב, הביט במסך ורק חשב, מבט על האישה, הפה לרגע נפתח, אך כלום לא יצא, המילה נבלעה. והמבט של הגבר לטלויזיה חזר, ושוב הוא חשב, הלילה עלה, האישה התייאשה, כיבתה את עצמה,ולמיטה היא הלכה, והוא נותר "מיותם", המילה לא יצאה, ועוד שעה בוזבזבה. שקט שרר בדירה הקטנה,בסלון יושב לו גבר שקט, הוא ופנה למיטה, האישה שם שוכבת דימעה בעינה, אולי עוד תקווה אחרונה. כיבוי אורות, הגבר נשכב, שם יד על אישתו, פתח לרגע פיו, וחזר ושתק, המילה לא יצאה, האישה נכנעה, את הגב הפנתה,ובליבה רק בכתה. הגבר שלנו, נשאר מיותם, המילה לא יצאה, והוא הסתובב ונירדם. לילה ויום ולילה ועוד יום, המיטה יתומה, הגבר לבד, הכל כבר ניגמר. וכלום לא נשאר. ואיש לא מבין, איך קורה הדבר.מה הביא לפרידה. איך מילה כה פשוטה, לא יצאה. כי הגבר שלנו בתוך תוכו, חיפש מחילה, חיפשה את המילה. ואיך כשהלב לא פועם והרגש גווע, והגוף לאיטו נרקב מעצבות, להגיד אהבה.. מילה אבודה. ואיש לא יבין, משמעות המילה, כי היא בתוכה טומנת קיסמה, של אושר ועונג, וחיוך של אישה, מילה כה פשוטה, מילה שאבדה. וערב ויום, גבר חלול, יושב לו לבד, מחפש משמעות. את הלב שפעם, הרגש שדגדג, המילה שזרמה, מלשונו לעולם. וערב ויום, הנה גבר אבוד. מחפש משמעות למילה שאבדה. כי לא לכולם, אפשר כך לומר. לומר מהלב, אני אותך אוהב. כי בלי משמעות, אלה סתם עוד מילים.. בלי תוכן,בלי כוונה, בלי אהבה. ואיש לא יבין משמעות של מילה. שכל אחד בימנו משתמש בה בלי מחשבה.
