איש יקר בחולצת פסים
New member
איש יקר.......חזר!!!
שלום שלום שלום לכ-ו-ל-ם!!! (לישנים, לחדשים, לאילו שהלכו וחזרו, לאילו שהלכו ואז חזרו, לאילו שלכו חזרו ונשארו)
מה שלומכם? אז חזרתי לאחר 17 יום מחוץ לפורום... והגעתי למסקנה שאני לא יכול להגיב לכלום עד שאני קורא ה-כ-ו-ל. אז ישבתי ודפדפתי וקראתי 8 עמודים אחורה והתעדכנתי בהכול. עיניי אדומות ואני מאוד עייף, אך המשימה הושלמה! וזה כמובן היה הדבר הראשון שעשיתי לאחר שחזרתי הביתה. צירפתי גם תמונה (ראשונה) שלי לפורום גם מאבט"ש, אך מכיוון שלא הצטלמתי באבט"ש האחרון, זו תמונה מאבט"ש אחר מלפני שנתיים וקצת. (לא נורא מספיק קרוב). כמו שהבנתם, ניסיתי להתעדכן ע"י אנשי המפתח שלי בכול הנושאים הבוערים ואף להגיב בהתאם, במקרה הצורך. הכול בשביל שלא תשכחו אותי, ואני מקווה שאכן לא עשיתם את זה. כי אני לא שכחתי אותכם וחשבתי אליכם המון. רשימת התודות שגיא - תודה על המחמאה וכל עוד יהיה ביקוש, אני ימשיך לכתוב את המלצותיי, ואני מקווה שיהנו מהן. וכמובן אי אפשר בלי להודות לאנשים שהשאירו אותי שפוי: רותם - "שאהבה (ושעשעה) אותי ברגעים מתים..." מייקל - המומחה הצמוד שלי, ממש לא רק לענייני עברי לידר, מורה לחיים והכי חשוב... חבר טוב ואיש יקר! ולתומר - אך, תומר, שהיה שם בכל שלב ושלב, שמע אותי מתלונן ותמיד ידע מה להגיד, ומתי ליצור קשר (מתי לא???
) מה היית עושה בלעדיך??? ואני אסיים בסיפור קצר שיבהיר נקודה. באמצע האבט"ש, 7 בבוקר, אני במשמרת, השמש מתחילה לחמם, ואני יושב ומשתעממם. כל אנשים שלידי היו מאוד מעצבנים, לא נהנתי להיות בחברתם, חיפשתי חממה קטנה, אפילו לרגע אחד. הרדיו מנגן בתחנה של שירים מזרחיים כבדים ומעצבנים וכולי שביזות (סמל ראשון, שנתיים ותשע בצבא, תקוע בכזה חור). ואז, כאילו מאלוהים, התחלה של שיר מוכר ברדיו. ניגון פסנתר כל כך מחמם לב, כל כל קרוב, כל כך נוגע. ובטבעיות ששמורה רק למצבים כאילו, הפרצוף הרוטן מתחלף לחיוך, הלב מתמלא געגועים, אבל ההרגשה היא הרגשה של בית, כאשר הקול הכל כך אהוב ומוכר מתחיל: "ביום שמש יפה, אני פותח חלון..." התגעגעתי גל
שלום שלום שלום לכ-ו-ל-ם!!! (לישנים, לחדשים, לאילו שהלכו וחזרו, לאילו שהלכו ואז חזרו, לאילו שלכו חזרו ונשארו)
