Apocalyptica81
New member
איש השוקולד שלי
בעקבות מאורעות הימים האחרונים, ההפגנות והצעקה לקבלה והכרה, אני תורמת את חלקי בקירוב הלבבות.
קראו לו ב'. ב' היה בחור שקט, סוס עבודה שאף פעם לא התלונן על העבודה הקשה, החום, השעות הארוכות וההתחמקויות של חבריו למחלקה מעזרה. לא היינו מיודדים, לא ישבנו עם כולם ליד המגורים עם נרגילה ווודקה , לא עישנו סיגריות בחושך. הוא תמיד נראה ביישן כזה, מרגיש לא שייך לקבוצה הרועשת שלנו.
כשב' נכנס לתפקיד החדש שלו בקבע חגגנו אותו כמו כל אחד אחר. באותה המסיבה הוא סוף סוף כמו השתחרר, וסוף סוף הבחנתי בחיוך היפה שלו, בלחיים המחוטבות שלו, בשיניים הלבנות, בחוש ההומור.
אחרי שהכל נגמר עזרתי לו לנקות ולסדר את החדר,ואולי זה רק האלכוהול, אבל המבט שלו חרך אותי דרך המדים. כשיצאנו עם השקים המלאים לכיוון הפחים התחככתי בו בתמימות, נותנת לו להרגיש את הקימורים שלי. צחקתי ואמרתי לו שזו בעיה, אי אפשר להרגיש מתי הוא מסמיק. הוא חייך בשעשוע ואמר שאולי לא רואים, אבל בהחלט מרגישים.
הנחתי את השקית ושמתי את כף ידי על לחיו הלוהטת. הוא קפא, ואמר "מרגישה?".
הוא נישק לי את כף היד בעדינות, כשאני מושכת אותו לחיבוק צמוד ונשיקה מתוקה-מתוקה בטעם ביסלי ואלכוהול. אחרי מכמה דקות של נשימות מואצות לחשתי לו שלא כדאי לו להראות ככה עם תחילת התפקיד החדש- מנשק את אחת הקצינות. הוא צחק ושאל "מה יגידו, ששכבתי את דרכי לפסגה?"
ובכל זאת, נישקתי אותו שוב ואיחלתי לו לילה טוב בזמן שאני הולכת למעונות להתפרק מתחת למקלחת.
ידעתי שהוא לא יפנה אלי מיוזמתו, ביישן שכזה. ולכן כבר בישיבה המטה הבאה סידרתי לי לשבת לידו, כשאני דואגת לחכך מדי פעם את רגלי ברגלו, כאילו במקרה. החום שלו מקרין עלי מבעד לבגדים ואני יודעת שהוא רוצה אותי בדיוק כפי שאני רוצה אותו. אחרי הישיבה הוא תופס אותי במשרד כותבת דו"חות לתוך הלילה, מבקש ממני לא להתגרות בו סתם, ומודיע לי שהוא לא צעצוע ושאם אין לי כוונות רציניות-שאעזוב אותו בשקט. הוא מושיט לי יד ללחיצה ושואל אם נפרד כידידים ונשמור על מערכת יחסים מקצועית.
HELL NO! אני מושכת את ידו ללטף את פני, את הצוואר שלי, לרפרף לי על החזה. הוא מושך את ידו בחזרה ואני מתרוממת לעמידה, עוקפת את השולחן ונצמדת אליו, בלי חשש הפעם. ידיו פורעות את שיערי, וידי פורמות את חולצתו. הניגוד הזה בין הגופייה הלבנה לעור השוקולדי מטריף אותי ואני מלקקת את צווארו, טועמת אותו ומחלצת מפיו אנחה. אני מרגישה אותו מתקשה כנגדי, ידיו מתקדמות לחולצתי, פורמות את כפתורי ומגלות גופיית סאטן אדומה שמחכה על פטמות זקורות ומשתוקקות. הוא מרוכז בהן, מעביר עליהן את אצבעותיו. אני מעודדת אותו להפשיל את הגופייה, מתענגת מהמראה של ידיו הכהות על החזה הבהיר שלי, על השילוב של השחור, הלבן והורוד של פטמותיי. הוא מתכופף כדי לנשק את חזי ואני נשענת אחורה על השולחן, מרגישה את הרטיבות הגוברת בין רגלי. אני נהנית לראות את השפתיים העבות שלו סוגרות על הפטמה שלי, יונקות אותה ברעב. דפיקה נשמעת על הדלת ושנינו קופצים. עד שהצעדים של המג"ד מתקרבים אני כבר יושבת ליד השולחן עם ב' עוברים על דו"חות המחלקה שלו, אני מתנשפת וסמוקה וב' רגוע כמו פסל שוקולד. המג"ד מחייך ומבקש מאיתנו לא להישאר עד מאוחר מדי ושב' ילווה אותי למעונות בדרך חזרה, כי אין ירח הלילה. כשאני מסתכלת עליו במבט שואל הוא קורץ לי והולך לו, מהמהם, חזרה לג'יפ שלו.
ב' מגניב אותי למגורים הבנים בחסות הלילה, מנשק כל ס"מ בי, טועם אותי, נהנה לראות את גופו על גופי, את התלתלים שלי נחים על חזהו, את השפתיים האדומות שלי סביב הזין העבה שלו.
הדלת סגורה, הלילה שקט ואני משתדלת להיאנק בשקט כשאני מתכווצת סביבו, פועמת עליו.
הלילה נגמר, השחר מוצא אותנו שכובים עירומים ומיוזעים על השמיכה שמוטלת על הרצפה. אני חומקת דרך החלון למגורי הבנות למקלחת זריזה לפני היום החדש. ברגע שאני יוצאת מהמקלחת מצלצל הנייד שלי, אתה שואל אותי אם אתה יכול כבר לחבק אותי לפני כולם. אני מהססת, ואתה שואל בקול נפגע אם אתה טוב עבורי רק בלילה. אני קוטעת אותך ואומרת שאני לא חושבת שזה חכם עבורך, יום אחרי שנכנסת לתפקיד, לצאת במערכת יחסים פומבית עם קצינה. אתה שואל אותי אם זה בגלל שאתה שחור, ואני סוגרת לך את הטלפון. אני עולה למשרד עצבנית, טורקת לפקידה ההמומה את הדלת ויושבת במשרד עם דיסקמן ואוזניות נותנת למוסיקה להשקיט את הזעם שלי.
דפיקה מהוססת בדלת ואתה מציץ נבוך בליווי הפקידה שלי. אני נובחת עליך להיכנס ולנעול את הדלת מאחוריך. הפקידה ממלמלת לך בהצלחה ונמלטת לשולחנה. אתה שתול בפינת החדר, ומתנצל בראש מורכן, אני קמה אליך ולמרות שכל מה שמתחשק לי לעשות זה לסטור לך, אני מחבקת אותך. אתה מופתע, מחבק אותי בחזרה וטומן את ראשך בשיערי. "טיפש אחד", אני לוחשת לך, "אתה באמת חושב שאני חוששת שיראו אותנו יחד כי אתה שחור?".
אתה אומר שחששת, שחיים של תחושת שונות וקיפוח לא נעלמים בלילה אחד שבו הבחורה הכי יפה מגשימה לך את החלום.
אני מלטפת לך את הפנים, לוקחת את ידי בידך ואנחנו יוצאים מהחדר לישיבת הבוקר, חוצים את הבסיס ונכנסים ללשכת מפקד הגדוד, עדיין מחזיקים ידיים. החדר משתתק, המבטים נעוצים בנו.
אני מזמינה לעצמי קפה חזק מהפקידה,, מתמתחת על הכסא ושואלת מה פספסנו. המג"ד מכחכח בגרונו וממשיך בעדכונים השוטפים.
אני מסתכלת עליך, מחייכת ומהדקת את אצבעותיך באצבעותי. חום גוף מקרין אלי, ואני יודעת שלא תשאל אותי לעולם את השאלה הזו, שכל כך הכעיסה אותי.
בעקבות מאורעות הימים האחרונים, ההפגנות והצעקה לקבלה והכרה, אני תורמת את חלקי בקירוב הלבבות.
קראו לו ב'. ב' היה בחור שקט, סוס עבודה שאף פעם לא התלונן על העבודה הקשה, החום, השעות הארוכות וההתחמקויות של חבריו למחלקה מעזרה. לא היינו מיודדים, לא ישבנו עם כולם ליד המגורים עם נרגילה ווודקה , לא עישנו סיגריות בחושך. הוא תמיד נראה ביישן כזה, מרגיש לא שייך לקבוצה הרועשת שלנו.
כשב' נכנס לתפקיד החדש שלו בקבע חגגנו אותו כמו כל אחד אחר. באותה המסיבה הוא סוף סוף כמו השתחרר, וסוף סוף הבחנתי בחיוך היפה שלו, בלחיים המחוטבות שלו, בשיניים הלבנות, בחוש ההומור.
אחרי שהכל נגמר עזרתי לו לנקות ולסדר את החדר,ואולי זה רק האלכוהול, אבל המבט שלו חרך אותי דרך המדים. כשיצאנו עם השקים המלאים לכיוון הפחים התחככתי בו בתמימות, נותנת לו להרגיש את הקימורים שלי. צחקתי ואמרתי לו שזו בעיה, אי אפשר להרגיש מתי הוא מסמיק. הוא חייך בשעשוע ואמר שאולי לא רואים, אבל בהחלט מרגישים.
הנחתי את השקית ושמתי את כף ידי על לחיו הלוהטת. הוא קפא, ואמר "מרגישה?".
הוא נישק לי את כף היד בעדינות, כשאני מושכת אותו לחיבוק צמוד ונשיקה מתוקה-מתוקה בטעם ביסלי ואלכוהול. אחרי מכמה דקות של נשימות מואצות לחשתי לו שלא כדאי לו להראות ככה עם תחילת התפקיד החדש- מנשק את אחת הקצינות. הוא צחק ושאל "מה יגידו, ששכבתי את דרכי לפסגה?"
ובכל זאת, נישקתי אותו שוב ואיחלתי לו לילה טוב בזמן שאני הולכת למעונות להתפרק מתחת למקלחת.
ידעתי שהוא לא יפנה אלי מיוזמתו, ביישן שכזה. ולכן כבר בישיבה המטה הבאה סידרתי לי לשבת לידו, כשאני דואגת לחכך מדי פעם את רגלי ברגלו, כאילו במקרה. החום שלו מקרין עלי מבעד לבגדים ואני יודעת שהוא רוצה אותי בדיוק כפי שאני רוצה אותו. אחרי הישיבה הוא תופס אותי במשרד כותבת דו"חות לתוך הלילה, מבקש ממני לא להתגרות בו סתם, ומודיע לי שהוא לא צעצוע ושאם אין לי כוונות רציניות-שאעזוב אותו בשקט. הוא מושיט לי יד ללחיצה ושואל אם נפרד כידידים ונשמור על מערכת יחסים מקצועית.
HELL NO! אני מושכת את ידו ללטף את פני, את הצוואר שלי, לרפרף לי על החזה. הוא מושך את ידו בחזרה ואני מתרוממת לעמידה, עוקפת את השולחן ונצמדת אליו, בלי חשש הפעם. ידיו פורעות את שיערי, וידי פורמות את חולצתו. הניגוד הזה בין הגופייה הלבנה לעור השוקולדי מטריף אותי ואני מלקקת את צווארו, טועמת אותו ומחלצת מפיו אנחה. אני מרגישה אותו מתקשה כנגדי, ידיו מתקדמות לחולצתי, פורמות את כפתורי ומגלות גופיית סאטן אדומה שמחכה על פטמות זקורות ומשתוקקות. הוא מרוכז בהן, מעביר עליהן את אצבעותיו. אני מעודדת אותו להפשיל את הגופייה, מתענגת מהמראה של ידיו הכהות על החזה הבהיר שלי, על השילוב של השחור, הלבן והורוד של פטמותיי. הוא מתכופף כדי לנשק את חזי ואני נשענת אחורה על השולחן, מרגישה את הרטיבות הגוברת בין רגלי. אני נהנית לראות את השפתיים העבות שלו סוגרות על הפטמה שלי, יונקות אותה ברעב. דפיקה נשמעת על הדלת ושנינו קופצים. עד שהצעדים של המג"ד מתקרבים אני כבר יושבת ליד השולחן עם ב' עוברים על דו"חות המחלקה שלו, אני מתנשפת וסמוקה וב' רגוע כמו פסל שוקולד. המג"ד מחייך ומבקש מאיתנו לא להישאר עד מאוחר מדי ושב' ילווה אותי למעונות בדרך חזרה, כי אין ירח הלילה. כשאני מסתכלת עליו במבט שואל הוא קורץ לי והולך לו, מהמהם, חזרה לג'יפ שלו.
ב' מגניב אותי למגורים הבנים בחסות הלילה, מנשק כל ס"מ בי, טועם אותי, נהנה לראות את גופו על גופי, את התלתלים שלי נחים על חזהו, את השפתיים האדומות שלי סביב הזין העבה שלו.
הדלת סגורה, הלילה שקט ואני משתדלת להיאנק בשקט כשאני מתכווצת סביבו, פועמת עליו.
הלילה נגמר, השחר מוצא אותנו שכובים עירומים ומיוזעים על השמיכה שמוטלת על הרצפה. אני חומקת דרך החלון למגורי הבנות למקלחת זריזה לפני היום החדש. ברגע שאני יוצאת מהמקלחת מצלצל הנייד שלי, אתה שואל אותי אם אתה יכול כבר לחבק אותי לפני כולם. אני מהססת, ואתה שואל בקול נפגע אם אתה טוב עבורי רק בלילה. אני קוטעת אותך ואומרת שאני לא חושבת שזה חכם עבורך, יום אחרי שנכנסת לתפקיד, לצאת במערכת יחסים פומבית עם קצינה. אתה שואל אותי אם זה בגלל שאתה שחור, ואני סוגרת לך את הטלפון. אני עולה למשרד עצבנית, טורקת לפקידה ההמומה את הדלת ויושבת במשרד עם דיסקמן ואוזניות נותנת למוסיקה להשקיט את הזעם שלי.
דפיקה מהוססת בדלת ואתה מציץ נבוך בליווי הפקידה שלי. אני נובחת עליך להיכנס ולנעול את הדלת מאחוריך. הפקידה ממלמלת לך בהצלחה ונמלטת לשולחנה. אתה שתול בפינת החדר, ומתנצל בראש מורכן, אני קמה אליך ולמרות שכל מה שמתחשק לי לעשות זה לסטור לך, אני מחבקת אותך. אתה מופתע, מחבק אותי בחזרה וטומן את ראשך בשיערי. "טיפש אחד", אני לוחשת לך, "אתה באמת חושב שאני חוששת שיראו אותנו יחד כי אתה שחור?".
אתה אומר שחששת, שחיים של תחושת שונות וקיפוח לא נעלמים בלילה אחד שבו הבחורה הכי יפה מגשימה לך את החלום.
אני מלטפת לך את הפנים, לוקחת את ידי בידך ואנחנו יוצאים מהחדר לישיבת הבוקר, חוצים את הבסיס ונכנסים ללשכת מפקד הגדוד, עדיין מחזיקים ידיים. החדר משתתק, המבטים נעוצים בנו.
אני מזמינה לעצמי קפה חזק מהפקידה,, מתמתחת על הכסא ושואלת מה פספסנו. המג"ד מכחכח בגרונו וממשיך בעדכונים השוטפים.
אני מסתכלת עליך, מחייכת ומהדקת את אצבעותיך באצבעותי. חום גוף מקרין אלי, ואני יודעת שלא תשאל אותי לעולם את השאלה הזו, שכל כך הכעיסה אותי.
