אישתי
אז ככה: אנחנו נשואים כ 5שנים, יש לנו ילדה בת שנתיים ולא מזמן נולד ילד נוסף. לפני ההריון הראשון היחסים והאהבה הייתה ממש טובה. מאז ההריון הראשון והולדת הילדה הראשונה, היא כאילו תפסה את הלב של אישתי, אני מבין שזה די טבעי והכל אבל אני מבחינתי עם כל האהבה שיש לי לילדים ,עדיין דואג לנסות לפנק את אישתי,ללטף,לעשות כל מיני דברים רומנטים כמה שניתן. בתמורה אני לא מקבל מספיק לדעתי.היא לא אומרת שהיא אוהבת אותי(פעם בהרבה זמן אולי)למרות שאני כן אומר לה,היא כועסת עלי הרבה בלי סיבה מוצדקת וכו'. אני מניח שזה קורה בגלל הלחץ שהיא נמצאת בו והאחריות והמסירות שיש לה לילדים והריכוז בהם. יש לציין שזה לא כל הזמן ככה,לפעמים כשהילדים רגועים או ישנים והיא במצב רוח טוב אז יש לנו את החיוכים וכלה דברים הטובים. העניין הוא שאני משתדל להפגין עליה יחס טוב גם כש"לא הכל רגוע עם הילדים" ככה בשביל לשלב בחיי הזוגיות שלנו רגעים טובים גם כשהלדים בסביבה. אני מפחד שאני אתייש באיזה רגע..ואני לא רוצה,מה ניתן לעשות בשביל לגרום לה להבין את החשיבות הטיפוח של הזוגיות למרות שיש ילדים בבית? היא הודתה כמה פעמים שהיא לא מסוגלת לחשוב על זה כי היא שקועה כולה בגידול ילדים.. אינני חושב שיש לה איזה כוונות רעות או משהו,אני חושב שהיא לוקחת אותי כמובן מאליו וחושבת שברגעי פנאי אפשר לטפל בי טיפה וזה מספיק. ולי זה לא מספיק. לא יודע מה לעשות ואיך לגרום לה להשתנות? אפילו לפעמים פרחים לא ממש עזרו לטווח ארוך, וארוחת בוקר שאני מביא לה למיטה מתקבלת כמובנת מאליו גם..
אז ככה: אנחנו נשואים כ 5שנים, יש לנו ילדה בת שנתיים ולא מזמן נולד ילד נוסף. לפני ההריון הראשון היחסים והאהבה הייתה ממש טובה. מאז ההריון הראשון והולדת הילדה הראשונה, היא כאילו תפסה את הלב של אישתי, אני מבין שזה די טבעי והכל אבל אני מבחינתי עם כל האהבה שיש לי לילדים ,עדיין דואג לנסות לפנק את אישתי,ללטף,לעשות כל מיני דברים רומנטים כמה שניתן. בתמורה אני לא מקבל מספיק לדעתי.היא לא אומרת שהיא אוהבת אותי(פעם בהרבה זמן אולי)למרות שאני כן אומר לה,היא כועסת עלי הרבה בלי סיבה מוצדקת וכו'. אני מניח שזה קורה בגלל הלחץ שהיא נמצאת בו והאחריות והמסירות שיש לה לילדים והריכוז בהם. יש לציין שזה לא כל הזמן ככה,לפעמים כשהילדים רגועים או ישנים והיא במצב רוח טוב אז יש לנו את החיוכים וכלה דברים הטובים. העניין הוא שאני משתדל להפגין עליה יחס טוב גם כש"לא הכל רגוע עם הילדים" ככה בשביל לשלב בחיי הזוגיות שלנו רגעים טובים גם כשהלדים בסביבה. אני מפחד שאני אתייש באיזה רגע..ואני לא רוצה,מה ניתן לעשות בשביל לגרום לה להבין את החשיבות הטיפוח של הזוגיות למרות שיש ילדים בבית? היא הודתה כמה פעמים שהיא לא מסוגלת לחשוב על זה כי היא שקועה כולה בגידול ילדים.. אינני חושב שיש לה איזה כוונות רעות או משהו,אני חושב שהיא לוקחת אותי כמובן מאליו וחושבת שברגעי פנאי אפשר לטפל בי טיפה וזה מספיק. ולי זה לא מספיק. לא יודע מה לעשות ואיך לגרום לה להשתנות? אפילו לפעמים פרחים לא ממש עזרו לטווח ארוך, וארוחת בוקר שאני מביא לה למיטה מתקבלת כמובנת מאליו גם..
