אישתי רוצה הפסקה

[maorabr]

אישתי רוצה הפסקה

שלום לכולם אנחנו זוג סטודנטים נשוי כבר 4 שנים ובזוגיות של 8 שנים ללא ילדים,היתה לנו זוגיות נפלאה שאני מאחל לכל הזוגות , יחסי חברות מעולים והסתדרנו ביחד הכי טוב בעולם. אז ככה , בחודשיים האחרונים אישתי לא חשה בטוב , היו לה בעיות זיכרון , כאבי ראש ומצבה הנפשי החל להתדרדר. התחלנו סידרה של בדיקות כדי למצוא מה הבעיה והבדיקות לא העלו שום ממצאים פתלוגיים. בשבוע שעבר אישתי פתאום החליטה שהיא רוצה הפסקה בקשר שלנו והיא רוצה להיות לבד ונכנסה למצב של אפתיה ומצב שאין עם מי לדבר, בנוסף היא אומרת שלא טוב לה עם עצמה אז לא טוב לה עם הסובבים איתה. עזבתי את הבית לשבועיים כדי לתת לה זמן לחשוב וזמן להיות עם עצמה ולהחליט מה היא רוצה , ההחלטה שלה אחרי שבועיים היא לא להחליט. בנתיים היא החלה טיפול פסיכולוגי. כעת היא רוצה לעזוב את הבית לתקופה לא מוגדרת ואני תלוי באויר , במצב שיהיה לה טוב לבד אז היא תרצה להמשיך להיות לבד ובמצב שלא יהיה לה טוב היא תמשיך לנסות לחפש למה לא טוב לה ועדיין לא נחזור להיות יחד , בכל מצב ולא משנה מה יקרה אני בצד המפסיד. אני אוהב אותה מאוד , אין לי בעיה לתת לה זמן , אבל כמה זמן אני צריך לתת לה? ומה אני צריך לעשות בנתיים? האם לנתק מגע בכלל או לקבוע מה יהיה אופי היחסים? האם אני צריך לקבוע תאריך שהיא צריכה לתת לי תשובה בקשר להמשך הקשר או לתת לזמן לעשות את שלו? אשמח לתגובות ועצות תודה

 

[גניפר14]

האם בדקת..........................

אתה כותב שעשיתם בדיקות שונות ולא הגעתם לפיתרון הבעיה אתה כותב שמצבה הנפשי התדרדר. האם הייתם אצל פסכיאטר? כי לפי דעתי פסיכולוג לא יכול לעזור כאן.אלא פסיכיאטר האם חס וחלילה מישהו נפטר במשפחה שאולי הכניס אותה לדיכאון? אולי אבל אולי אני לא מנסה להיות רעה אבל יכול להיות שהיא עושה הצגה שתפרדו ויש לה מישהו אחר? אם מצבה הנפשי לא טוב אסור לה לגור לבד נקודה. אדם אשר נמצא בדיכאון הוא מרגיש ריקנות ולא יודע למה הוא מרגיש כך ומנסה למצוא פיתרונות ולכן אולי מבקשת לגור לבד אבל זה לא יפתור לה את הבעיה להיפך. הבעיה היא לא אתה אלא היא משהוא קרה לה איזה משברון אולי היא התחילה לקחת תרופות חדשות שמשפיעות על מצב הרוח שלה כי יש תרופות כאלו כמו אלטרוקסין לתת פעילות בלוטת התריס. משהו עובר עליה זה בטוח אתה צריך לקחת אותה לפסיכיאטר שישוחח איתה אולי הוא יגיע לפיתרון הבעיה אל תתן לה לגור לבד זה לא הפיתרון. אולי תקח אותה לאיזה טיול בחו"ל למרות שלא נראה לי שזה יעזור לפעמים דיכאון נובע ממשהו פיזיולוגי צריך למצוא את מקור הבעיה תשאל חברים שלה ללימודים חברות אולי התשובה נמצאת אצלהם לעיתים נשים מספרות את כל הסודות שלהן לחברות אכי טובות. אתה חייב להיות כאן בלש עם אתה מאוד אוהב אותה ורוצה לעזור לה. תעקוב אחר ההודעות שלה במחשב בגלישה שלה אולי כך תבין אותה אולי היא כתבה בפורומים שונים מה התחושות שלה ולך היא לא אומרת. למרות שזו חטטנות אבל זו חטטנות בשביל לעזור לה. בהצלחה

 

[maorabr]

בדקתי

כאשר ההינו אצל נוירולוג הוא מההתחלה אמר שהבעיה היא לא מוחית או גידול לפי הממצאים הראשונים. אלא שהגוף עבר איזשהי טראומה אבל אני לא רואה שוב סיבה ברורה לטראומה. סיבה אפשרית היא שהיא מצליחה בכל דבר שהיא עושה ואולי אי הצלחה אחת בלבלה אותה והכניסה אותה לסערת רגשות. היא ממשיכה לטעון כל הזמן שהבעיה בה והיא לא קשורה אלי ושהיא מצטערת שהיא עושה לי את זה , ושאין לה מישהו אחר. בנוסף היא לוקחת כבר 3 שנים אלטרוקסין אבל בבדיקות יצא שהבלוטה מאוזנת. היא מבינה שיש לה בעיה והיא רוצה לפתור אותה , אז היא הסכימה ללכת לפסיכולוג אבל לפסיכאטר היא לא מוכנה ללכת ולא מוכנה אפילו לשמוע על זה ושואלת "מה עשיתם אותי למשוגעת..??" השאלה גם אם היא תרגיש שהיא מאבדת אותי אולי זה יעשה לה משהו??

 

[גניפר14]

תשובה כנסו

אתה רואה מכל התרופות בעולם ניחשתי שהיא לוקחת אלטרוקסין קלעתי בול ואני שמחה על כך כיוון שאני אוהבת את תחום הרפואה קוראת הרבה אבל אלו רק עצות אינני רופאה. אפילו שהבלוטה מאוזנת תקרא קצת באינטרנט על אלטרוקסין ועל תת פעילות בלוטת התריס זה יעזור לך להבין קצת. מי שלוקח אלטרוקסין זה בגלל שהבלוטה לא עובדת כראוי אפילו שהיא מאוזנת והבלוטה אחראית על כל חילוף החומרים הרגשת חום וקור לעיתים חרדות וכו וכו ווכ אתה צריך להסביר לאשתך שפסיכיאטר זה לא מי שמשוגע הולך אליו זו הטעות של כל האנשים ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר הוא מהותי ביותר פסיכולוג לא יכול לתת לך מרשמים בו בזמן שפסיכיאטר כן אפילו אנשים עם דיכאון קל הולכים לפסיכיאטר ומקבלים כדורים קלים נגד דיכאון אתה חייב לטפל בה שהיא לא תדרדר למקומות אחרים. היא לא מסוגלת לטפל בבעייה לבד אין לה שיקול דעת כמו שלך יש ולכן תהיה יותר אגרסיבי תתמוך בה תאמר לה שאתה דואג לה ואתה לא רוצה לגור בנפרד. היא זקוקה לתמיכה עד שתחלים מהמשבר הרגעי הזה. לקחת אותה לפסייכאטר דחוף הוא כבר יאבחן את הבעיה

 

[מריוס זכריה]

אין לך השפעה של ממש על מה קורה

היא עוברת סוג של משבר, וצריכה זמן. היא החליטה שכרגע אתה לא לא חלק ממערך התמיכה שלך (מן הסתם היא חושבת שאולי אתה/הקשר הם חלק מהבעיה שלה). לכן, לפי דעתי, כל מה שנשאר לך לעשות זה לחכות בסבלנות ולא לעשות נזק באמצעות צעדים נוקשים מדי. אני לא בעד לקבוע זמן מראש ולא להציב תנאים. אתה יכול לקבוע זמן בינך לבין עצמך, אבל אני לא רואה כרגע צורך להכריז על זה. זה לא יעזור, ואולי אפילו יזיק. ברור לי שקשה לך, ויש לי את כל הסימפטיה אליך. יחד עם זאת, מה שצריך לקרות הוא מה שיקרה.

 

[maorabr]

כמה זמן

כמה זמן לפי דעתך צריך לתת לה על מנת לקבל תשובות? והאם בזמן הזה לנתק קשר לגמרי או לתת לה את האפשרות לדבר או לסמס מתי שבא לה? כי אם היא תרגיש שהיא "אוכלת את העוגה ומשאירה אותה שלמה" אז יהיה לה נוח והיא לא תחליט.

 

[niva99]

אין ספק שמצב חוסר הוודאות

הזה לא יכול להמשך יותר מידי זמן. לדעתי, רק גורם מוסמך יגול לענות לך על כך. מישהו שבקיא במה שעובר עליה. כל תשובה מוחלטת אחרת תהיה בחזקת ספיקולציה.

 

[maorabr]

פסיכולוגית

את חושבת שאם אני ידבר עם הפסיכולוגית שלה היא תגיד לי? האם גם אני צריך ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי להבין מה לעשות ואיך להתמודד?

 

[מריוס זכריה]

לא יודע...

כל מי שאומר שאתה אמור לעזור לה ולהיות איתה צודק. אבל... אם היא לא מוכנה, אז אין מה לעשות... פסיכולוג? פסיכיאטר? בעיה בבלוטת התריס? הכל יכול להיות. [גניפר14 צודקת מאוד. בדיקות של בלוטת התריס עושים אחת ל-3-6 חודשים, ובין לבין, הבלוטה יכולה להשתולל ולייצר חוסר איזון לא רק פיזיולוגי אלא גם פסיכו-נפשי - והבדיקות לא יעלו על זה. מינון האלטרוקסין מיועד לשמור על רמה ממוצעת, אבל אם הבלוטה לא יציבה, יכולות להיות תופעות כאלה] אתה שואל כמה זמן. אני אומר: כמה שאתה יכול. [למען האמת, עבר לי בראש "3 חודשים" - זה פרק זמן שבו בממצוע אנשים מתגברים על משבר ארעי וחוזרים לעצמם] אבל בוא נגיד שעבר הזמן שהקצבת - אז מה תעשה? תכריח אותה? תעזוב אותה סופית? ברור שאף תשובה לא נכונה. מה שכן: תהיה בקשר עם הוריה.

 

[מריוס זכריה]

האם לנתק לגמרי?

לדעתי, ממש לא. תהיה זמין בשבילה תמיד. זה לא מצב למשחקי כח. לגבי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: הלו! תתעורר! היא לא אוכלת שום עוגה! היא בטח באחת התקופות המחורבנות בחייה... איזה עוגה בראש שלך? מה, היא יוצאת לבלות עם גברים?

 

[מפלצת או ילדה]

משהו לא מסתדר לי

לא ב'לוחות הזמנים', לא בתיאורים אפס אינסטרומנטליים שלך את המצב אחרי 8 שנים של זוגיות 'נפלאה', וגם לא העובדה שאחרי כמה שבועות של לחץ פנימי, הפתרון שלה 'הספונטני' הוא להתרחק ממך על אף הזוגיות הנהדרת לדבריך. האידיליאה המוחלטת הזאת לאחר 8 שנים קצת לא ריאלית. לא ממש הסברת מה זה 'מצבה הנפשי החל להתדרדר'. במה זה מתבטא? מה היה קודם? הכל קרה אאוט אוף דה סאדן? יש לי הרגשה שהרבה דברים היו מתחת לפני השטח, ופתאום הבשילו לכדי משבר שמבקש לצוף, ולא להישאר יותר מודחק. הדחייה שלה אותך כפרטנר למסע הזה וכתומך בנשיאת העומס אולי מלמדת שיש לך תפקיד בכל זאת. גם אם הוא פסיבי. גם אם היא 'מנדה' את עצמה מ'העדר' בתחושה שמשהו משתבש אצלה, והיא 'לא בסדר' עדיין יש בזה אקט של חוסר אמון ביכולת שלך לשאת ולקבל אותה 'לא מושלמת'. אתה רואה את עצמך כמפסיד את הסיטואציה, הדחייה או היוזמה להיפרד ממך בזמן משבר משום מה מתפרשת אצלך במונחים של רווח והפסד. האישה שלך במצוקה. בבלבלה. איזה רווח יוצא לה כרגע? הרבה דברים לא נאמרים כאן. ואולי גם לא בזוגיות הנפלאה שלכם. זוהי תקופת המבחנים האמיתית שלך, חבר, כבעל. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות כדי לא 'להפסיד' אותה לגמרי, זה לתמוך עכשיו מבחוץ. לא כדי לתבוע את מקומך בקשר, אלא לחזק את הבטחון שלה באהבה שלך, יהיה אשר יהיה. אולי זאת הדרך שלה להבטיח לעצמה שאתה לא תנטוש אותה בזמן משבר, להקדים תרופה למכה, מלווה בציפייה סמויה שלא תתן לה ליפול, גם כשהיא לא יכולה לרגע לשמור על עצמה. לדעתי, תן מרחב להתארגן עם המחשבות, אבל תישאר קרוב.

 

[maorabr]

טיפה סדר

המצב שלה החל להתדרדר בזה שהיא איבדה את הזיכרון שלה , שהיא הפסיקה לאכול , חיפשה מקומות מפלט מהבית ( היא עושה חונכות של פר"ח לקבוצה של ילדים ,אז כמעט כל יום היא נפגשה עם אותם בני נוער) . אישתי כל חייה היתה בתנועה ולא היה לה זמן לעצמה אף פעם , את גיל ההתבגרות עברה במקום מרוחק מהבית ומהוריה ,דבר אשר גרם להתבגרות מהירה ואולי גם פספוס גיל ההתבגרות שאולי היא חווה אותו היום. התחתנו בגיל 23 ומאז המשפחה די לוחצת עליה להכנס להריון (אני נותן לה מרחב בקשר לזה בטענה שצריך לסיים ללמוד קודם), דבר אשר אולי מלחיץ אותה , ועצם המחשבה להיות אמא ולאבד חלק מהעצמאות עושה לה לא טוב. הזוגיות שלנו באמת היתה מושלמת וההינו משלימים אחד את השנייה בצורה עיוורת , אז אני לא מסתיר שום מידע בקשר לזה. מה שכן ההיתי עושה אחרת זה ללכת לטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול נוירולוגי ובדיקות , דבר אשר אולי היה מונע את הסתירה שקיבלתי בלי התראה מוקדמת. היא לא רוצה כרגע להיות בקרבתי אז איך אני יכול להראות לה אהבה ולשמור עליה? אני יודע שיש תקופות יותר ופחות טובות בזוגיות ונשבענו שניהיה ביחד בבריאות ובחולי ואני מוכן לתת לה הכל ומכל הלב , הבעיה שהיא לא מוכנה לקבל את זה. היא חושבת שהלבד שלה זה הפתרון. אני בטוח שגם היא מפסידה אך ההחלטה בידיים שלה והיא זאת שהחליטה לפעול בצורה הזאת ולא לנסות לקבל את עזרתי. אין לי בעיה לתת לה גם מרחב אבל יש בזה סיכון שבעוד מספר שבועות או חודשים היא תבוא ותגיד לי שהיא הגיעה להחלטה להיפרד ואז אני יקבל עוד מכה.

 

[מפלצת או ילדה]

מה זאת אומרת

איבדה את הזכרון? היא פתאום בוקר אחד לא זוכרת אנשים? ארועים מהעבר? או היא לא זוכרת איפה היא שמה בבוקר את המפתחות? איפה היא הייתה אתמול בצהרים? יש הבדל... מורגש שאתה ממש כועס עליה, נכנסת למעין מוד של 'לא רוצה - לא צריך'. אתה רואה בזה סטירה, בוחר להיעלב, נערך עם אסטרטגיות של 'איך להגיב', 'כמה זמן להקציב לה'. ואין ספק, דחייה, במיוחד פתאומית, בתוך חוויה כללית של זוגיות מושלמת, היא זעזוע. אבל לי נשמע שהיא 'נפרדה' ממך לא מתוך רצון לפגוע או להכאיב לך. אני רואה בזה מצוקה מאוד גדולה שלה. מצב כללי של בלבול. ברור שקשה לך, 'ביום אחד' החיים התהפכו אפסייד אאוט, אבל יש אנשים שכשהם פצועים הם צריכים את הלבד, הם לא מסוגלים לכאוב ליד מישהו אחר שאולי נורא דואג ואפילו מדרבן 'לצאת מזה'. אז הם משהים את החיים, עד יעבור הזעם. אבל זה לא אומר שהם לא צריכים את האהבה. המשבר הזה עשוי להתארך, ותוך כדי ניסיון להתגבר, זאת גם הזדמנות שלך להתבגר. ואולי לראות בה אדם נפרד, חוץ מהיותה אישתך, ולא באופן 'עיוור' או 'מובן מעליו' כמו שהיה עד כה, אלא באופן בוגר. לפעמים הסדקים בתמונה המושלמת באים ללמד אותנו שיש תהליכים בחיים שגדולים מאיתנו, וללמד אותנו מה באמת חשוב. משהו גדול עובר עליה. ואין לך ברירה אלא להיעזר בסבלנות. אם ממש ממש קשה לך, אולי כדאי להיעזר בתמיכה כלשהי.

 

[hagitoby]

קודם כל היא חייבת טיפול

אבל לא נראה לי אצל פסיכולוג אלא דווקא יותר אצל פסיכיאטר. בנוסף נשמע לי שנכנסתם לשגרה,ונשמע לי שאתה צריך להגן על עצמך מכיוון שנשמע שמבחינתה יש פרידה בדרך. לפני שאתם נכנסים למצב הזה שבו יהיה נתק של שבועיים {וכן זה הכי עדיף} שב איתה לשיחה ותסביר לה את כל מה שאתה מרגיש,כמה שהיא חשובה לך,ואיך תוכל לעזור אם אפשר {אני בספק} נשמע שהיא פשוט זועקת לעזרה שאתה לא יכול לספק אלא רק איש מקצוע.שיהיה בהצלחה.

 

[אייבורי]

זה באמת מבאס

מסכים עם דברי מריוס, אין לך השפעה וכל מה שנותר לך לעשות הוא להמתין. כולנו יודעים שהמתנה זה הזמן הכי מתיש ארוך ומעייף. מעשית אין תשובה לכמה זמן, פשוט תחכה עד שיקרה מאורע או שתתייאש ושאלת ההמתנה תהפוך ללא רלוונטית מבחינתך.

 

[I C E M A N 7]

תבנית מוכרת

פרידה מדרמה קווין היא דבר לא פשוט ונראה לי שאתה קצת שאנן ביחס לסיטואציה. עם כל הכבוד לאהבה שלך אליה ולהבנה שלך את "מצבה הנפשי", אתה חייב להרים את חומות ההגנה ולרענן את המקלט. אם לא הבנת, הכוונה היא שאתה צריך להביט למציאות בלבן של העיניים. אשתך עזבה אותך. לא אולי ולא זמני, היא עזבה עם סימן קריאה. היא אולי תתחרט (סיכוי נמוך), אך היא עזבה. עליך להתכונן גם לאפשרות הנוראה מבחינתך שיש גורם שלישי בתמונה. זה לא מחוייב, אך האפשרות הזאת יותר מסבירה. מבין מה עובר עליך, כי עברתי את זה אישית. הדרמה סביב הפרידה מערפלת את החושים ואת שיקול הדעת. אין למה להמתין. תחתוך אותה מליבך ועם כל הכאב תמשיך הלאה. אפילו בכח. אם אתה זקוק לריבאונד בשביל זה (כמו רובנו), אז קדימה לעבודה. אם היא תופיע בהמשך, לפחות תוכל להחליט אם לקבלה בחזרה מתוך עמדה חזקה ורציונלית ולא מתוך העמדה הנחותה, בה אתה נמצא כרגע. בהצלחה

 

[אייבורי]

ועדת קישוט

החליטה להוסיף את הקטע הבא לדבריך קישוט רלוונטי

 

[I C E M A N 7]

../images/Emo6.gif

אין ספק, תסריט שנכתב בדם, יזע והרבה מאד דמעות

 

[nowonder]

אני לא יודעת למה

אולי כבר נגמרה לך הסבלנות. אבל די ברור שכבר אין בך חמלה כלפיה. נמאס לך. נמאס לך שהיא קובעת. נמאס לך שהיא מסכנה. נמאס לך המצב הנפשי שלה והמצב של הזוגיות שלכם. אתה שואל כמה זמן לחכות, לא כי אתה מפחד מהמכה. אתה שואל כמה זמן לחכות, כדי שלא תצא מניאק. בהחלט ייתכן שהיתה לכם זוגיות נפלאה. אישתך עכשיו במשבר נפשי, מסיבה כזו ואחרת. ודי ברור לה שלך נמאס ואין בך עוד אנרגיות בשבילה. אז היא עושה את הדבר היחיד שהיא מסוגלת לו כרגע, ולוקחת מרחק. בודקת אם היא יכולה להתמודד לבד. ובודקת אם אתה תתגעגע אליה מספיק ותתמלא מחדש באנרגיות כדי לסייע לה. אני חושבת שכדאי לך לבקש להפגש גם עם הפסיכולוג שלה. פגישה משותפת. ואני חושבת שתיקח את ההפסקה שהיא נתנה לך. ותראה לבד כמה זמן מתחשק לך לחכות. וכמה זמן היא תרצה הפסקה. לפעמים צריך לתת לחיים לעשות את המהלך שלהם.

 

[מיטל7777]

אשה לא רוצה זמן

אולי במקום לעזבה לנפשה לשקוע במחשבות,תפתחע אותה ותצאו לחופשה או תעשה לה משו מפנק