אישי..
מכלול ומסגרת של 24 שעות- הם העטיפה שעוטפת אותך – את חייך – הם המבנה, המסגרת-
ה24 שעות האלה איך ייראו? – לא משנה איך ומה אבל אתה תהיה בהם – תתהלך ומהלך- תקיים ותעשה בהם בעז"ה את כל פעולות החיים – שינה, קימה, שתיה, אכילה, נשימה- כך גם אני- אקום, אתהלך, אתלבש, אהיה, אעשה- אבחר? לא בטוח שאבחר – אהיה בתוכן? לא בטוח שאהיה בתוכן- אבל, מי יודע מהו תוכן בכלל? ואם ישנו תוכן בכלל ומהו התוכן הנכון? – אני הייתי שמחה לו הייתי מרגישה עטופה- לו הייתי מרגישה שמסגרת חיי היא כמו קרום רך וחומל שעוטף אותי, מכיל אותי, אוהב אותי, מניח אותי- לו הייתי מרגישה כך. – שלא היו לי כ"כ הרבה מכשולים בדרך, ופחדים, וחששות, וחרדות, ועולם שלם שעומד על בלימה ומחכה לטרוף ולתקוף- הייתי שמחה לו. – ושלעולם לא היו נותנים לי ציונים ומחליטים ומכריעים עבורי שמא ראויה אני, טובה אני, מגיעה לי. – לו הייתי יכולה פשוט להיות, ללא סכנה או מסקנה, ללא תועלת או תכלית ברורה, אלא פשוט מתקיימת, תוך נשימת החיים ורווחתם, נשיפה ושאיפה ונשיפה ונשימה. – לו תוכן חיי לא היה בפרט דאגות דאגות ושוב, דאגות, אלא גם קצת ממנות הנחת רוח, והשלווה, הפיס והלאב- לו היה אישור לכך, ולו היה מותר- לו לא היה פטיש של ראש יושב על ראש וטראח טראח- מה עשית? פעלת? חשבת? יצרת? – לו הייתי עטופה באיזה שהוא קרום דק של חיים וחיות, ללא תחרות, ללא משגה, ללא ת וט' ות' – לא היו מוכנסים לעבר הקרום הדק של חיי כמה צינורי חבל טבור שמזרימים לתוכי חיים ומזרימים לתוכי את זרימת החיים- נותנים לי וגם מקבלים ממני את מה שהם צריכים- ללא ביקורת וללא שוט.
מכלול ומסגרת של 24 שעות- הם העטיפה שעוטפת אותך – את חייך – הם המבנה, המסגרת-
ה24 שעות האלה איך ייראו? – לא משנה איך ומה אבל אתה תהיה בהם – תתהלך ומהלך- תקיים ותעשה בהם בעז"ה את כל פעולות החיים – שינה, קימה, שתיה, אכילה, נשימה- כך גם אני- אקום, אתהלך, אתלבש, אהיה, אעשה- אבחר? לא בטוח שאבחר – אהיה בתוכן? לא בטוח שאהיה בתוכן- אבל, מי יודע מהו תוכן בכלל? ואם ישנו תוכן בכלל ומהו התוכן הנכון? – אני הייתי שמחה לו הייתי מרגישה עטופה- לו הייתי מרגישה שמסגרת חיי היא כמו קרום רך וחומל שעוטף אותי, מכיל אותי, אוהב אותי, מניח אותי- לו הייתי מרגישה כך. – שלא היו לי כ"כ הרבה מכשולים בדרך, ופחדים, וחששות, וחרדות, ועולם שלם שעומד על בלימה ומחכה לטרוף ולתקוף- הייתי שמחה לו. – ושלעולם לא היו נותנים לי ציונים ומחליטים ומכריעים עבורי שמא ראויה אני, טובה אני, מגיעה לי. – לו הייתי יכולה פשוט להיות, ללא סכנה או מסקנה, ללא תועלת או תכלית ברורה, אלא פשוט מתקיימת, תוך נשימת החיים ורווחתם, נשיפה ושאיפה ונשיפה ונשימה. – לו תוכן חיי לא היה בפרט דאגות דאגות ושוב, דאגות, אלא גם קצת ממנות הנחת רוח, והשלווה, הפיס והלאב- לו היה אישור לכך, ולו היה מותר- לו לא היה פטיש של ראש יושב על ראש וטראח טראח- מה עשית? פעלת? חשבת? יצרת? – לו הייתי עטופה באיזה שהוא קרום דק של חיים וחיות, ללא תחרות, ללא משגה, ללא ת וט' ות' – לא היו מוכנסים לעבר הקרום הדק של חיי כמה צינורי חבל טבור שמזרימים לתוכי חיים ומזרימים לתוכי את זרימת החיים- נותנים לי וגם מקבלים ממני את מה שהם צריכים- ללא ביקורת וללא שוט.
