..
מניסיון, ויש לי די הרבה ניסיון חיים בקרב אנשים שאובחנו עם הפרעות וגם אני עצמי. הפרעת אישיות גבולית זה האוטומט שמדביקים כמעט לכל אחד עם בעיות רגשיות, גם אם לא מדובר בהפרעה. כמעט לכל אחד אפשר למצוא סוג של הפרעת אישיות שתתאים לו כי הן ככ רחבות וכמו הורוסקופ תואמות כמעט לכל אחד ולכל מצב אפשר לקשר אותן. אני לא יודע בת כמה את אבל בהכרח אם את צעירה זה דבר שנוטים לעשות. אני מכיר הרבה אנשים שהוגדרו כבעלי הפרעה כזו, זה לא הפריע להם להגשים את עצמם.
לצד זה, אני לא מכיר אותך ולא איש מקצוע אבל לא הייתי נלחץ יותר מדי מהגדרות. זו רק הדרך של המטפלים להכניס אותך לקטגוריה כדי שיהיה להם נוח יותר להתייחס אליך. לדעתי זה טיפשי ולא נותן התייחסות אישית לבן אדם, קצת בדומה להורוסקופ בעיתון.
הייתי מציע שתשאלי את מי שנתן לך במתנה אבחנה כזו מה היא אומרת בדיוק ומה הנימוקים שלו למצוא התאמה בינך לבין ההגדרה הזו [הייתי מגדיר יותר מחצי בנות שש עשרה עם הגדרה כזו] ובמה עוזרת לך ההגדרה עכשיו שאת "מוגדרת".
אני לא אומר שאין בזה אמת. רק שאישיות גבולית זה פופולרי כמו הפרעות קשב וריכוז. אם יעשו אבחון ימצאו להמון אנשים הפרעות. וגם אם יש לך אלמנטים של ההפרעה זה לא אומר שיש לך את כל המאפיינים ולא אומר שהם בחומרה של כל אחד אחר. נוסף על הבעיות שאני מניח שיש לך לדעתי זה חבל להוסיף את העול שבלסחוב על עצמך "הפרעה" שלמה על הגב. יש לך את הבעיות שלך, שיטפלו בהם במקום.
אחרי שנים של טיפולים והמצאות במסגרות שונות כולל אותם "בתי חולים" זה ברור שהפסיכלוגיה והפסיכיאטריה הם לא מדע. אני לגמרי לא שולל אותם, רק לא צריך להתייחס לזה כמו אבחנה מדויקת של רופא כמו להמצאות חיידק אלים. אם זה עוזר להבין את עצמך ועוזר לטפל מה טוב. אם זה מעורר מצוקה, חששות ולחץ שלא היו צריכים להיות שם אז מה הטעם?
בכל מקרה, שוב, עדיף לעשות את כל הברורים מול המאבחנים ולא לחשוש לשאול אותם את כל השאלות.
סליחה על כל המלל המיותר. קשה להביא פואנטה בקצרה. גם לזה בטח יש הפרעה =]
