שאלה שחשבתי עליה הרבה בזמן האחרון
אני חושבת שכולנו מחפשים אישורים חיצוניים באיזושהי מידה. גם כאלו שאומרים שלא אכפת להם מכלום. אולי בשביל לבנות את האישור הפנימי, צריך קודם לקבל הרבה אישורים כאלו מבחוץ. ולא רק לקבל- להאמין בהם, לשים לב אליהם. לזכור אותם. הרבה פעמים יותר קל לשים לב לאישורים השליליים- כל אלו שאומרים לנו כמה אנחנו לא בסדר. גם אם הם קטנים יותר ומופיעים פחות. איכשהו הם תמיד, אצלי לפחות, יותר בולטים, נכנסים יותר עמוק. אולי בגלל הכוח שלהם לפגוע. אולי בגלל שאני רגילה לחשוב שאנשים לא נותנים מחמאות. רגילה לא לקבל את הדברים שלהם כל כך בקלות. לחשוב- אולי הוא אומר ככה לכולם. אולי הוא לא מכיר אותי עד הסוף. אולי במקרה יש לו מצברוח טוב היום. ברגע שמתחילים להאמין בכל האישורים האלו, להזיז הצידה את כל השליליים ולשים אותם במרכז, אולי ככה מגיעים לאישור הפנימי. אני רואה את ה"אישור הפנימי" בעצם כמושג אחר ל"ביטחון עצמי". ואיך מקבלים בטחון עצמי? אין לי מושג. אבל אני חושבת שזה מתחיל באישורים חיצוניים. יש כאלו שזקוקים להם פחות ויש כאלו שיותר, אבל נראה לי שזו ההתחלה. ואולי בעצם מספיקה תחושת הצלחה כדי לבנות את ה"אישור הפנימי". לדעת שהצלחת, שעשית את זה בכוחות עצמך, שאת מסוגלת. שאת "בסדר". שאת יכולה לסמוך על עצמך ולא צריכה את כל אלו שמסביב. ולא משנה מה הם יגידו, את תדעי מי את. תדעי שאת יכולה. אבל לא הבנתי משהו- איזה אישורים את מחפשת שלאו דווקא נובעים מהרצון להיות בסדר?
