"אישה בלבן"

[hypatia]

ושוב-מהי הבעייתיות באפלייה מתקנת?

עלי להודות שלא ברורה לי עמדתך – מה הבעייתיות באפלייה מתקנת כאן ועכשיו, ומדוע היא מוציאה שם רע לפמיניזם? ובאופן כללי (אלדד, אינני מתייחסת אליך באופן אישי, פשוט ניצלתי את הבמה) – עדיין לא נתקלתי באיש/ה שהידע שלה/ו בתחום הפמיניסטי היה זהה לשלי, ושהגיע/ה למסקנה שפמיניזם הוא דבר שלילי. הרבה א/נשים מרגישים שהם/ן יכולים לחוות דעה על פמיניזם, בלי להבין דבר וחצי דבר בנושא (ותסלחו לי שסאראמגו קפץ לפתע לתודעתי), ובכך לדעתי הם מוסיפים חטא (יוהרה) על פשע (בורות). התופעה הזו מזכירה לי א/נשים, שמימיהם לא קראו אפוריזם אחד של ניטשה, אבל הם נהנים להציג בפני את ידענותם ולבשר לי מה ניטשה אמר על נשים. ואני נבוכה עבורם שאווילותם נחשפת באופן כה בוטה, ושהם לא למדו אפילו את המשפט הפשוט – סייג לחכמה שתיקה.

 

[greywolf]

אפליה מתקנת לא רק עבור נשים, אגב

אם אינני טועה תחילת השימוש באופן "מסיבי" באפליה מתקנת נערכה בארה"ב בשנות ה60´. היא יושמה על מנת לתקן עוול מתמשך כלפי מגזרי אוכלוסיה שנעדרו בשרות הציבורי בארה"ב בצורה כמעט מוחלטת. הויכוחים אודות הצלחת האפליה המתקנת התחילו מספר עשורים, דומני, אח"כ וחלקם מתמקדים יותר בהמשך הצורך באפליה המתקנת. זאת לאחר שמספר מאוד רב של אנשים זכו ברכישת השכלה, שיפור המעמד הכלכלי ואעז לומר אף בבטחון ביכולתם אשר לא היו זוכים לה ללא האפליה המתקנת. הבעיה עשויה להתעורר כאשר המצב הכלכלי הגרוע רע, ואזי נתפס הסקטור הממשלתי כ"מקום עבודה יציב" עבור אנשים מהמגזרים החזקים אשר יפתחו טינה עקב מה שנתפס בעיניהם כתפיסת מקומם. אין זו מבחינות רבות אלא העתקת השנאה לממד אחר. התקפה על האפליה המתקנת אינה התקפה כנגד פמיניזם, היא התקפה לא כנגד מושג שאינני מבין את פשרו כ"שוויוניזם" אלא התקפה כנגד המגמה הכללית של שוויון זכויות. ולען הסר ספק, אינני חסיד של הגישה הנאו- מרקסיסית (לצערי טרם הספיקותי לקרוא אודות המרקסיזם וממשיכי דרכו רבות, לכן האמור לעיל מתבסס על כמה עשרות שעות שיחה עם חברים שעשו זאת) הרואה בכל מיעוט במונחים של "עוצמה חברתית" גורם הצריך לתמוך במיעוטים אחרים. זאת עקב היות משתנים חוצי מגזרים (אישה יכולה להיות מופלית על רקע היותה אישה והן על רקע מוצאה לצורך הדוגמא).

 

[calisto]

בסופו של דבר

מדובר באקט פוליטי יוצא מן הכלל שנועד לבצע דה-לגיטימציה לרעיון הפמיניזם ככלל. אין בעייתיות במושג פמיניזם, אלא בדרך הצגתו על-ידי מה שניתן לכנות ההגמוניה. הרבה מהפרסום על התנועה הפמיניסטית (או יותר נכון התנועות הפמיניסטיות) נועד להקצין את הדיעות ולהפכן לחריגות, קיצוניות ואף מגוחכות. זאת החל מהפרסום הכביר לו זכה אירוע שריפת החזיות (שלא ברור אם אכן התרחש), דרך קונספט השערות ברגליים וכלה בפעולה הפוליטית המרשימה ביותר - יצירת קשר ישיר בין פמיניזם, לסביות ושנאת גברים. נראה לי מרתק להבין כיצד, תוך שימוש בדה-לגיטימציה של מושג אחד, הצליחו לעשות דה-לגיטימציה של האחר וחוזר חלילה! זאת כשלפחות שני המושגים הראשונים, אם נחשוב על זה מבחינה לוגית, לגיטימיים לחלוטין, לפחות היום. מוזמנים אותם "שיוויוניסטים" לומר כי הם תומכים בפמיניזם הליברלי ומתפללים לג´ון סטיוארט מיל פעמיים ביום. זה בסדר, אני לא מסכימה איתם, אבל זה פותח פתח לדיון אינטילגנטי, חסר אנטגוניזם לעצם המושג. אמירה כמו "אני תומכת בשיוויון לכולם, בזכויות ובחובות בחברה" סתמית כמעט כמו "אני בעד שלום עולמי ונגד מלחמות"... נו באמת.

 

[אורין קיי]

עצוב לי לחשוב, שיש נשים, אמיצות

חזקות, דעתניות ועצמאיות, שחושבות, כמוך, שיש איזשהו הבדל בין "שיוויוניזם" לפמיניזם. קודם כל, פמיניזם הוא מונח בלועזית ו"שיוויוניזם", הוא מילה עברית שלבשה מעיל לועזי וכאילו, יוצרת שוני בינה לבין ´פמיניזם´.. הפמיניזם, מעצם טיבעו ומאז הקמתן של התנועות הראשונות, שאף בדיוק לזה, לשיוויון בין המינים. הפמיניסטיות הראשונות, חירפו נשפן, וזו אינה הגזמה אלא המעטה, למען קבלת זכות הצבעה, היות, ולדעתך, מגיעה להן זכות זו מעצם היותן בני-אדם. הן זכו במאבקן לאחר 72 (!) שנים, במהלכן, הוכו, הושפלו, נשללו מהן זכויות אזרח בסיסיות, הפכו אותן לתחוק, נישלו אותן מרכוש, תבעו אותן לדין והשליכו אותן לבתי סוהר. תארי לך, שמאז ועד היום, נשים השיגו הרבה, בזכות אותן פמיניסטיות. ההיסטוריה של הפמיניזם, רצופה מעשי גבורה והקרבה של נשים, בעיקר באנגליה וארה"ב, וגם בארצות אחרות. מאבקן הידרדר לעיתים קרובות מדי למצבים בהן הוכו באכזריות ע"י שוטרים ואנשי המשטרות החשאיות. וכל מה שרצו היה, שיינתנו להן האפשרויות להגיע לדברים שהיום את מקבלת כמובן מאליו, ובזכותן. אני מקווה שתתעורר בך רצון וסקרנות לקרוא את החומר הרב שיש בנושא, ושתגלי עד כמה הפמיניזם והפמיניסטיות ראויות להערכה.