אירוח בפורום

[פלגיה]

אירוח בפורום

ביום ה' הקרוב, 28.6 בין השעות 20:00-22:00 יתקיים בפורום אירוח-מומחה בנושא קשיים חברתיים של ילדים על השאלות תענה שרה יעקב, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכה, מדריכה בטיפול משפחתי ובטיפול גשטאלטיאני, מתמחה בהדרכת הורים וטיפול בילדים מכל הגילאים, מנהלת מרכז מיפל. שאלות בנושא (וגם בנושאים אחרים הקשורים לחינוך ילדים) אפשר לשרשר כבר מעכשיו להודעה הזאת. אירוח מהנה ומועיל לכולם.

 

[דבורה1]

שלום שרה

יש לי תאומים בני 2.5. אופק ילד מדהים, אבל לאחרונה אני מרגישה שיש "קפץ מדרגה" בכל הקשור ליכולות כמו דיבור (כבר מדבר בצורה שוטפת וברורה בלי טעויות כמעט), חשיבה- פותר פזלים מתקדמים, ומשחק במשחקי קופסא של ילדים בני 4-5, פיזית- למד לשחות, מטפס למתקנים גבוהים ומתמצא היטב במבוכים והליכה על גשרי חבלים. אבל מבחינה רגשית הוא נשאר תינוק ואפילו נסוג קצת לאחור. פתאום המון בקשות שלו מלוות בהתפרצויות בכי לא ברורות, מבקש ידיים (מה שלא קרה כבר הרבה זמן), בעיקר מפריעה לי ההתבכינות על כל דבר. כמעט שלא עומד על שלו מבחינת רכושנות על חפצים, וזה בולט במיוחד לאור ההתנהגות של רוב הילדים בגיל זה סביבנו. השאלה היא מתי זה אמור להתאזן, ואיך עוזרים לו לעבור את התקופה הזו עד אז? תודה מראש

דבורה

 

[שרה יעקב]

דבורה,

לשאלתך, אזכיר שגם ילדים וגם מבוגרים שונים ביכולות שלהם בתחומים שונים. פערים אלה מתקיימים אצל כל אחד. פער שהוא גדול במיוחד ובפרט בתגובות הרגשיות יכול להעיד על מצוקה רגשית. מבחינה זו חשוב לשים לב אם התנהגות זו משקפת קושי מתמשך או תגובה להתרחשויות בסביבתו. אני יכולה להבין מתוך דברייך שהבכי המוגזם והנטיה להיתלות בך יוצרות בך תחושה של מעמסה ואולי אפילו של עייפות. אני מקווה שתדעי לגלות סבלנות בלי להגיע להתפרצויות כעס מצידך כתגובה להתנהגותו. אלה יחריפו את מצוקתו. כדאי לבחון גם אם התנהגות זו מצידו שכיחה יותר בנוכחות אנשים שונים. לפעמים ילדים נבונים ביכולת שלהם לזהות ליד מי לבטא התנהגויות מהסוג הזה.

 

[דובשJית]

שלום שרה

שאלה: בני בן השבע מעדיף להזמין חברים מאשר ללכת אליהם. בטענות- "אני מפחד מהאחיות שלו " "האחים הגדולים מפריעים לנו לשחק" "אין שם משחקים" וכ"ו וכ"ו יש לציין שהוא מאד מאד חברותי והחברים מאד אוהבים אותו. וכל שבת וימי ראשון הבית אצלנו עליית הנוער

אשמח לתגובה

 

[שרה יעקב]

לדובשנית היקרה...

טוב לשמוע שבנך מאוד חברותי ושהוא מרגיש שהבית שלו פתוח לארח כמה שיותר חברים. הייתי מציעה לך לבדוק אם הוא מצליח להרגיש בטוח רק בביתך. אם לא, דעי לך שככל שהוא יתארח במקומות אחרים כך יפתח יכולת הסתגלות וגם יגלה סקרנות לבתים והרגלים אחרים.

 

[דובשJית]

תודה שרה ../images/Emo20.gif

הוא מאד אוהב ללכת לבני דודים לסבתא ומרגיש שם מצוין אבל זה לא חברים מהכיתה... עכשיו בחופש נשתדל שהוא ג"כ ילך לחברים. תודה לך

 

[שרה יעקב]

דובשנית

היכולת של בני אדם "גדולים וקטנים" לפתח גמישות ,תלויה בחשיפה לתרבויות שונות. כל בית מבחינה זו היא כמו מדינה ותרבות אחרת. תרבויות דומות לביתך (כמו במשפחה המורחבת) לא בהכרח יתרמו לו באותה מידה. תעודדי אותו לספר לך איך מתנהלים בבתים שונים. תתמכי בו להשוות, תשאלי אותו מה הוא היה רוצה לאמץ שראה בבתים אחרים. אפילו תציעי לו לחשוב מה לדעתו אפשר היה לעשות אחרת בכל אחת מהתרבויות.

 

[galya13]

שאלה על ילדה בת 3

ילדה שלי ילדה בת 3 הולכת לגן ליום מלא, כבר במשך שנה. עם 30 ילדים בגילאים 1-3. היא בין הילדים הגדולים שם. אחרי הגן אנחנו לא ממש נפגשים עם עוד ילדים, לא מהגן ולא מהגינה. ממש בקושי. לפעמים רק הולכים לטייל בגינה, אבל היא משחקת לבד. היא ילדה מאוד ביישנית, וגם עדינה כזאת, כשבאים אלינו אורחים, כמו חברים שהיא מכירה אפילו, ובכלל גם אנשים שלא מכירה, היא ממש לא מדברת איתם. ואם הם שואלים אותה משהו, היא כזה מתביישת ולא עונה להם, ומתחבעת מאחורי. היא מאוד סגורה ליד אנשים. אפילו ליד סבתא שלה, מהצד של הבעל. מהצד שלי היא דווקא מסתדרת יפה עם בסתא וסבא, כי היא הרבה מאוד איתם. בגן גם אמרו לי הגננות שהיא לא ממש משחקת עם ילדים, מעדיפה יותר לבד. שמתי לב שהיא יותר מסתדרת עם ילדים שיותר גדולים ממנה בשנה - שנתיים. כי הם לפעמים יוזמים את המשחק. היא לא יוזמת אף פעם. גם כשהיינו ביום הולדת של ילד מהגן, אז כולם השתתפו בפעילויות עם ליצן, והיא נדבקה אלי ולא רצתה. אני פוחדת שלא יהיה לה קשיים חברתיים בעתיד. מה אפשר לעשות שזה לא יקרה? אני די סבלתי מקשיים חברתיים כל החיים, עכשיו כבר לא, אולי התבגרתי. גם בעלי די ביישן ושקט. אבל מה עדיין, למרות זה, אנחנו יכולים לעשות? מה צריך לעשות? ואולי לבקש משהו מהגננת? האם אפשר כבר לדעת, לפי הסימנים האלה, שהילדה לא חברתית? ועוד שאלה, עד כמה חשוב להפגיש אותה עם עוד ילדים וגם עם ילדים מהגן?

 

[שרה יעקב]

גליה

לשאלתך הארוכה גליה, אוכל לתת כאן מענה חלקי. לעיתים מופנמות ורגישות הן אכן תכונות מולדות. הן עשויות להתמתן ככל שתדירות המפגשים עם הסובבים תהיה גדולה יותר. את יכולה לגרות את העניין שלה באנשים ותוך כדי כך מומלץ לדרבן אותה לשיחה ופעילות איתם. ככל שהיא תחשף יותר לפעילות חברתית כך תלמד להינות ממנה. ילדים גם לומדים מהוריהם איך להתנהל בחברה. נפלא לגלות שבפינת המשחקים בגן, ילדים מחקים את מה שהם רואים בבית. עידוד ע"י משימות חברתיות שתטילי עליה (כמו מסירת צעצוע לילד אחר..) תתן לה הזדמנות לתרגול חברתי.

 

[galya13]

תודה רבה על התשובות

 

[רוצקיפוצקי]

שאלה כללית על ביישנות

שלום שרה ותודה על האירוח ועל הנכונות לענות. יש לי ילדה בת 6, מסיימת גן חובה, והיא ביישנית. היא חמודה מאוד בבית אבל בקרבת אנשים זרים היא מאוד מסוגרת וכמעט אינה פותחת את הפה. ממש הופכת להיות ילדה אחרת. השאלה שלי היא כללית יותר - מתי ביישנות היא חלק מהאופי וצריך ללמוד לחיות איתה, ומתי היא מתחילה להוות בעיה שצריך לטפל בה בצורה מקצועית יותר? תודה מראש על התשובה.

 

[שרה יעקב]

רוצקיפוצקי..

ביישנות עשויה להיות תולדה של מופנות ואפילו של קושי מול אנשים חדשים. בשני המצבים אני ממליצה לכוון את הילד להעיז יותר. פתיחות להתנסות היא חשובה מאוד בגדילה. התנסות היא מפתח להתפתחותת ובגרות. אם תתקלי בקושי תוך כדי מעשייך לעודד את בתך, חשוב שתבדקי אם ההתנהגות לא נובעת מחרדה חברתית, סביבה מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע.

 

[אחת לשתיים]

ילדה בת 5.5

בתי הבכורה בת 5.5, עולה לכיתה א'. בגן חובה, אותו היא מסיימת השבוע, היא חוותה קשיים חברתיים. הגן היה מלא בקבוצות חברתיות סגורות וקליקות, בחרמות ונידויים והיא לא מצאה את מקומה בין הילדים. בשנה שלפני כן (טרום-חובה) היתה לה חברה אחת, הכי טובה, אלא שזו עזבה בתום השנה ההיא ובתי לא הצליחה למצוא לעצמה חברה אחרת תחתיה. פעמים רבות אמרה לי שהיתה לבד כל היום ואף אחד לא הסכים לשחק איתה. לבי נכמר עליה. כמובן שהזמנו חברות אחר-הצהרים, בתקווה שזה ישפר את המצב, אך זה לא שיפר - אותן חברות שביקרו אצלנו, הפנו לה עורף למחרת היום. גם שיחות עם הגננת בעניין זה לא עזרו. שאלתי היא: כיצד אוכל -אני- לעזור לה בכיתה א' להשתלב טוב יותר בחברת הילדים שתהיה, ואילו טיפים אוכל לתת לבתי כדי לשפר את מעמדה החברתי?

 

[שרה יעקב]

לאחת משתיים,

כל ילד יש לו יכולת נפלאה ללמוד מחיקוי הורה. הורה שפעיל חברתית מהווה מודל נפלא לילד. ילד יושפע יותר באמצעות החיקוי מאשר ע"י הדרכה. לכל אדם כמעט היו בחייו תקופות בהן הוא איבד חברים או לפחות לא מצא את מקומו בחברה. חשוב לשתף את הילדה בכך שגם המבוגרים חווים מצבים מהסוג הזה ואולי תלמד מהפתרונות ששירתו אותם. את יכולה גם לעודד את בתך לחשוב על פתרונות במקום להציע לה פתרונות. ילדים נפלאים ביכולתם להיות יצירתיים ועצמאיים בפתרון בעיות. כאשר המבוגר מזמין את הילד לחשוב על פתרונות הוא מפתח את האמון של הילד בעצמו. תתפלאי, אך שאלות מהסוג הזה מעודדות גם רכישה של יכולת אנליטית.

 

[בילבי2006]

שלום שרה

בני בן השנתיים, ממהר להגיב בבכי נעלב (תוך שהוא מפיל עצמו על הרצפה) כאשר חברים בני גילו לוקחים ממנו צעצוע. האם דפוס תגובה זו יחלוף כאשר יוכל להביע עצמו מילולית בצורה טובה יותר? כיצד היית מציעה לי לתווך עבורו את הסיטואציה? בתודה מראש על תגובתך

 

[שרה יעקב]

בילבי

כתשובה לשאלתך אוכל לציין שהנטיה להגיב בהתפרצות של בכי או מצוקה לנוכח לקיחה של "רכושו" משקף את הקושי בהתמודדות עם תסכול. כאשר עדיין לא קיימות בנפשו אלטרנטיבות אחרות לתגובה, יש תפקיד חשוב להורה בללמד אותם . אין התנהגות זו תשתנה בעקבות הזמן. השפה המתפתחת תועיל לו ותעזור לך לכוון אותו. חשוב גם לקחת בחשבון שהתנהגות "מנחמת" מצידך עלולה לחזק את התחושה שאכן הוא קורבן והילד השני על תקן של מפלצת רעה. תגובה זו עשוי להחריף את ההתפרצות השינוי באופן ההתמודדות תלוי במספר גורמים. הראשון בהם תלוי בתגובות של ההורה למצב. ככל שההורה ינסה לנחם אותו , עלול הילד לחשוב שנעשה לו עוול וההתפרצות עשויה להקצין. מצד שני אם תעזרי לבנך ללמוד תגובות אחרות, להיות נדיב עם הילד השני ולהשתמש בשפה כאמצעי לתקשורת יעילה , כך דפוס זה של התנהגות ישתנה ותגובותיו יעשו בוגרות יותר ויעילות יותר. שימוש בהומור ויצירתיות עשויים לשרת אותך במתן משמעות פחות קשה למצב.

 

[הנוי והנצח]

מתבגר מסתגר

יש מה לעשות עם ילד בן 14 שכל הזמן סגור בחדר שלו עם המחשב, ושלא מוכן לשמוע על חברים (הוא אומר שהוא לא צריך)? אודה לעזרה

 

[שרה יעקב]

המתבגר..

לנוי השואלת בהחלט יש מה לעשות עם ה"מתבגר המסתגר" אך בעידן של תקשורת מחשבים לא יפתר המצב דרך מעשים ענישתיים. חשוב לחפש יצירה של הווי משפחתי , מפגש סביב שיתוף של חוויות ובילוי משותף. אם אלה לא היו קיימים קודם, חשוב לבחון את המקרה הספציפי , מה יצר אותו, ומה מאפיין אותו ואת סביבתו הקרובה. מלחמה, היערות ונזיפות סביב ההסתגרות יולידו רק התבצרות והרס של מערכות יחסים בתוך המשפחה. חשוב לקחת בחשבון שמתבגר צריך מרחב ,פרטיות ומידה של עצמאות אותם יש לקחת בחשבון בנסיון לפתור את המצב. אם אין התייחסות לצרכים אלו, עשויה ההסתגרות להחריף.

 

[meira]

ילד בן 6

ערב טוב ותודה על הנכונות לענות על השאלות בני בן ה-6 יודע להעסיק נפלא את עצמו (נהדר לי בשבת בבוקר

) וגם אוהב חברת ילדים אחרים כשבאים חברים לשחק איתו בבית בשעות אחר הצהריים הוא לא יודע לשחק ביחד - מעדיף לשחק ליד הוא יבחר פעילויות של "בוא נצייר ביחד" כשבעצם כל אחד מצייר לעצמו או לראות סרט - גם אם הילד השני פחות מעונין ופורש באמצע - הוא ימשיך לראות לבדו אם אני מציעה למשל לבנות בלגו - הוא יעדיף לבנות לבד והילד השני משהו לבד ולא לבנות משהו ביחד המקסימום זה שהוא מחליט מה יבנו ומשתף את הילד השני ב"תן לי את זה ובוא נשים את זה" - לא מתוך ציווי ופקודה אבל לדעתי מתוך גישה של "את זה אני בונה" הוא מתנהג באותה דרך גם כשהוא הולך לבית של חבר. יעדיף לצייר על פני משחקים ביחד עם החבר (גם כשמדובר בדברים חדשים שאמורים לעניין ולגרות יותר) אשמח להצעות

 

[שרה יעקב]

מאירה יקרה

לשחק ליד ילד "אחר, הוא שלב התפתחותי המופיע לפני שמתפתחת היכולת להיות עם השני. עם זאת התפתחות ומעבר לשלב השני מושפע גם מגורמים אחרים. למשל, ילדים בכורים שאינם נדרשים ביומיום לחלוק את הקיים עם ילים אחרים, יתקשו יותר לפתח יכולת זו. מבחינה זו חשוב שתזמי פעילויות המחייבות שיתוף בין שני ילדים כמו משחקי שולחן בהם יש לנהוג ע"פ כללים תוך החלפה של תורות. עלייך לקחת תפקיד בפעילות, פעילות המחייבת הנהגה או הנהגה משתתפת . דוגמא נוספת יכולה להיותפעילות בציור שתתחיל בציורים נפרדים. ובשלב שני תעודדי את הילדים להרכיב בין הציורים קולאז' שבו שני הציורים יהפכו ליחידה אחת שלמה שתהיה יצירה בפני עצמה. מכאן שיכולת זו נרכשת גם ע"י דרישה לשיתוף שההורים מפנים כלפי הילד.