זה לא קרב- ויש לנו סבלנות
אנחנו לא מנסים להכניס לך להיפך
אנו כן רוצים לנסות ולהבין את אמירתך ואת התוכן העומד מאחוריה, ולא להשאירה תלויה באופן הבלתי מוסבר שבו היא מופיעה. לכן, השאלות, עליך ונסיונך ועל ההקשר שבאמצעותו אתה שופט. אני האחרון שיגן על לימוד אייקידו של אאושיבה בארץ:
אני לא לומד אייקידו של אאושיבה
מהתקופה הקצרה שכן למדתי סגנון ששיך לאייקידו של אאושיבה, ומהסדנאות שעשיתי גם אח"כ, נשארתי עם הרבה ביקורת לפאן הטכני/קרבי של הלימוד של סגנונות שכאלה בארץ. ואני אף כתבתי את רשמי השליליים לא פעם אחת. אבל, השתדלתי לעשות זאת באופן מנומק, מוסבר וספציפי. מתוך הכרה שאפילו בארץ עולם האייקידו רחב מספיק שיהיו כאלה שהערותי לא יהיו נכונות לגביהם. בדוג'ו בו אני מתאמן ובסגנון שאני לומד בהחלט מתרגלים 3 תיזמונים לביצוע טכניקה : לפני התקיפה (ברגע היוזמה), במקביל לתקיפה ואחרי התקיפה (לאחר יציאה מהקו). כל הנ"ל אינם הופכים את האייקידו להתקפי, שכן לעולם האייקידו ישמש למגננה בלבד (יש שטוענים שזהו חסרונו האסטרטגי העיקרי של האייקידו). אלא, שברמות גבוהות, לא פעם התגובה היא על עצם הכוונה של התוקף לתקוף, ויש אלמנטים של פתיחה שמיועדים לעודד את היריב לתקוף לנקודה מסוימת, כך שיהיה קל יותר להתגונן. אני לא בטוח שתוכל לראות זאת בכל דוג'ו, רוב המורים בארץ רחוקים מהרמה הזו בעצמם, שלא לדבר על רוב התלמידים (אני כמתאמן בדאן 2, עם כ- 13 שנות אימון מאחורי יכול לדבר על זה, אבל מצליח לבצע רק לעיתים מאוד רחוקות). אגב, אחת הסיבות לגישה מאוד רכה וזורמת ולחוסר התנגדות לביצוע טכניקות באימוני אייקידו היא פיתוח של הרגישות הזו - לכוונת היריב. ובקשר לטאי-סבאקי: זהו מונח יפני כולל לתנועה של אמנויות לחימה. בקורינדו אייקידו יש גם אימון תנועה ייחודי לסגנון המכונה בשם זה. ובקשה קטנה אחרונה - לפני שאתה שולח הודעה. אנא, עצור וקרא אותה שנית ואל תשלח לפני שאתה בטוח שניתן להבין את ההודעה עד הסוף. את ההודעה האחרונה שלך היה מאוד קשה לקרוא. שא שלום אמיר