איפה קונים סבלנות?

[anaphase]

איפה קונים סבלנות?

שלום לכל הנמצאים. אני קוראת סמויה פה כבר די הרבה זמן, לומדת מכן המון, ובינתיים אין לי הרבה מה לתרום. אני אמא לבת שנתיים וחצי וזוהי ילדתי הבכורה. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי בסחרחרה מתמידה בשעות שאני איתה. כבר קראתי פה את כל השרשורים הרלוונטיים לגבי מאפייני הגיל וההתמודדות היומיומית עם פעוטה המתחילה לפלס את דרכה בעולם המבוגרים, וזקוקה ליד הזאת המכוונת שלי (משתדלת בכל כוחי ליישם את העצות הנפלאות שכבר ניתנו פה בעבר). בשבועות האחרונים אני נמצאת בלחץ אישי כבד מאד עקב בעיות עבודה שונות. אני מתחילה להרגיש שזה מתחיל "לצאת" גם עליה. כלומר, כשמגיעות שעות הערב הסבלנות שלי פשוט פוקעת, ואני מוצאת את עצמי מאבדת את כל הפתרונות היצירתיים שלי. נכנסת ישירות לתוך הקונפליקטים "עם הראש בקיר". אני מוצאת את עצמי עם דמעות בעיניים, מסבירה לה אחרי דקה או שתיים ש"גם לאמא קשה לפעמים והיא עייפה". אני מתוסכלת מהרגשת איבוד השליטה שלי. מתענה מאיך להסביר לה שזו בעצם אינה אשמתה. מתמלאה בעצב שאני לא מצליחה לעשות את ההפרדה בין המטען הכבד שיושב לי על הלב יום ולילה ובינה - האושר הפרטי שלי, ופינת האור היחידה שלי כרגע. אשמח לרעיונות ותובנות. תודה רבה ויום נעים, אנה

 

[irisgh]

../images/Emo24.gif

שאלה לי. את חד הורית או שיש אבא בתמונה? מה עם סבא, סבתא תמיכה כזו או אחרת? אני אישית יודעת, שבימים כאלה, אני מתקשרת לאבא ואומרת לו שאני הולכת להתפרק, ושיחזור יותר מוקדם. לפעמים עד שהוא חוזר כבר כל האווירה השתנתה.. אבל לפעמים האווירה השתנתה גם בזכות הידיעה שלי שעוד מעט אני מעבירה את ההתמודדות אליו. וחוץ מזה, אין מנוס, לפעמים שעת שינה אחת יותר הופכת אותנו לאנשים כל כך הרבה יותר נעימים, מאורגנים, בשליטה.

 

[חנה גונן]

סבלנות סבלנות לא קונים בשום חנות

את בתקופה לחוצה והילדה בודאי חשה בכך וזוהי דרכה להגיב,אני מצטרפת להמלצה לגייס כל תמיכה אפשרית עד שיעבור הזמן הקשה,מתי את חוזרת מהעבודה?אם את יודעת מראש שאין לך סבלנות כדאי לתכנן את הפעילות מחוץ לבית כך שהילדה תוכל להוציא מרץ בגן השעשועים ולקחת איתך ספרים,חמרי ציור,פלסטלינה ועוד דברים שאפשר להשתמש איתם מחוץ לבית. שלך חנ גונן

 

[לאה_מ]

מסכימה מאד עם איריס

ומצטרפת להצעה לגייס בתקופות כאלה את כל העזרה שאפשר - בכל המובנים - גם שיעזרו לך במטלות שונות (למשל, קניות, נקיון, כביסות, בישולים וכו') - בנושא הזה, כמובן, אפשר לקנות את העזרה בכסף - וגם שיתמכו בך ויעזרו לך בשעות שאת עם הילדה, או להשיג לעצמך קצת זמן רגוע. אפשר לבקש עזרה מבן הזוג, מההורים, מאחים או אחיות, מחברים וכו'. לי מאד עוזר להיות עם עוד חברה, גם אם אנחנו שתי אמהות והרבה ילדים. איכשהו היאוש נעשה יותר נוח

. אולי תנסי, בימים בהם את רואה שאין לך עזרה, לקבוע פשוט לבלות את אחר הצהרים עם חברה שיש לה ילדים קטנים, וכך תוכלו שתיכן לתמוך זו בזו במקביל לטיפול בילדים. לי גם מאד עוזר בתקופות קשות לצאת הרבה מהבית. זה כנראה עניין של אופי, אבל אם את כמוני בנושא הזה, אולי יהיה לך קל יותר לעבור בסופר בדרך מהעבודה, לקנות כמה לחמניות וממרחים, ולבלות את כל אחר הצהרים בים או בפארק או אפילו בגינה ליד הבית, כולל ארוחת ערב פשוטה מהמצרכים שקנית, ולחזור הביתה רק למקלחת ולישון (או אפילו רק לישון). שולחת לך

ומקווה שהתקופה הלחוצה תעבור בקרוב.

 

[ליליה והגמדים]

אצלך בלב

קחי "פסק זמן", תנשמי עמוק, תספרי עד עשר. תרגילים פשוטים וטריוויאלים אבל עובדים "כמו שעון".

 

[anaphase]

תודה תודה ../images/Emo140.gif

תודה על הרעיונות. חלקם כבר מיושמים וחלקם ינוסו כבר היום. לאיריס - אינני חד-הורית, פשוט אבא לא נמצא השבוע (מן הסתם עובדה שתורמת למצב המדוכדכך של שתינו). יש לי באמת היכן לבקש עזרה, ואני רק צריכה לדעת לבקש אותה. יש מספיק חברות להפגש איתן אחה"צ וגם אמא שלי תגיע אם רק אגיד מילה. אולי כל ההרגשה הזאת נובעת מהצורך שלי להיות super-woman כלומר להתמודד עם קשיים, אבל לא לבקש עזרה במקום שאני בהחלט יכולה לקבל אותה. לליליה - ההצעות שלך נהדרות ואני דווקא מיישמת אותן. הבעיה מתחילה ב 20:00 בערב, אחרי שכבר ספרתי עד 100 ...

בכל אופן, נתתן לי חומר למחשבה, ואני בהחלט מתכוונת להפגש עם חברה וילדתה כבר היום אחה"צ. תודה רבה עם התמיכה, ועל זה שמצאתי מקום קטן לפרוק את הלב. שוב יום נפלא, ושוב הרבה תודה! אנה

 

[אלדורית]

ועוד רעיון: לבדוק עם רופא משפחה

מה מצבך הבריאותי: בדיקות דם כלליות פשוטות שיגידו אם יש לך איזשהם חוסרים בברזל/ויטמינים/הורמנים/מהשלאיהיה. לפעמים יש לעייפות יתר סיבות פיזיולוגיות שקל לגלות ולפתור וחבל שסתם תסבלי.

 

[לאה_מ]

../images/Emo24.gif ואת מוזמנת להעזר גם בנו

לתמיכה וירטואלית

 

[אמברון]

בסופר-הורים. רשת חדשה של מרכולים

להורים במצוקה

. לפעמים אני מוצאת את עצמי באותו המקום, ואין מתסכל מזה. אבל אני מנסה גם לעשות לעצמי הנחות - לא ביחס כלפי הילדים אלא בהשלמה עם מה שאני ועם היכולות שלי לתפקד במצבים מסויימים. לא תמיד אני מצליחה להישמע כמו האמא הסובלנית והסבלנית שאני מנסה כל כך להיות. אבל יחד עם זה (אחרי שיחות נפש ארוכות עם גיסה פסיכולוגית) השלמתי עם זה שגם אני בן אדם, וגם לי יש צרכים, רצונות, לחצים, מצבי רוח שהסביבה "צריכה" לספוג. מה שכן, אני מאוד משתדלת לא להגיע למצבים קיצוניים של כעס. כשאני חסרת סבלנות אני מגייסת את בן הזוג (שכמעט ולא נמצא בבית). אם הוא לא זמין, אני סופרת עד 10 (100, 1000... כמה שצריך) ומנסה לעשות סדר בבלגאן שבראש. אם גם זה לא עוזר, אני מסבירה לעומר שאני צריכה כמה דקות לעצמי (כי היה לי יום עמוס בעבודה, כי אני קצת עייפה, כי אני רוצה לאסוף כוח כדי לעשות איתו המון דברים...) ויושבת קצת לבד, או איתו ועם הפיצית לידי. ואל תרגישי כל כך רע. את אמנם אמא, אבל את גם בן אדם.

 

[אמא של נסיכות]

אני מקווה שמותר לי להמליץ

באתר "באופן טיבעי" יש המון דיונים וסיפורים בנושא אשר שתוכלי להתחבר אליהם, לקחת לעצמך תובנות חדשות ולהתעודד

 

[anaphase]

שוב המון תודה ../images/Emo140.gif