איפה טעיתי?

[naty1754]

איפה טעיתי?

השנה סוף סוף חשבתי שמבחינה מקצועית הגעתי "למנוחה ולנחלה". הגעתי למקום עבודה חדש והשקעתי בו לא 100% אלא 200%. ההורים התמוגגו, המנהלת מרוצה, הילדים מקסימים והכל באמת היה טוב אבל - אם יש דבר שקשה לי לסבול זה שמתמרנים אותי, מתחמנים אותי ומשקרים לי. יש לי חזות של ילדה טובה ואני טיפוס שקול ומאוד, מאוד מאופק אבל זה לא עושה אותי למטומטמת ואני יודעת מתי משקרים אותי. אני כותבת על המנהלת שלי. גם כלפיה נהגתי באיפוק למרות שהיא "הרסה" לי את השבת ואני מתפוצצת מבפנים.
אני מנסה להזכיר לעצמי את כל מה שבניתי בשנה הזו - את אמון הצוות, ההורים והילדים, לאן הובלתי את הגן (כמה רמות מעל מה שהיו רגילים שם לפני), כל מה שיצרתי והילדים שאני כל כך אוהבת. מנסה להזכיר לעצמי שאני מתוגמלת ולא רק במילים גם בשכר. אבל זה לא עוזר - אני מרגישה מושפלת וכעוסה ולא יודעת מה לעשות עם הרגשות הקשים האלה שאני חשה.
יש לכם/לכן רעיון מה עושים?
לדבר עם המנהלת על הענין אין לי כוונה כי הבנתי מההתנהלות של היום לאן "הרוח" נושבת ואיזה סוג תשובות אקבל....
לעזוב תמיד אפשר, אני יודעת מה האיכויות שבי ומי שרוצה לעבוד ימצא עבודה אבל חבל לי להתחיל שוב מחדש ועוד פעם... (בכל מקרה אם להתחיל מחדש זה יהיה בתחילת השנה הבאה, אני לא עוזבת את הילדים שלי באמצע השנה)!

 

[גן רוחלה]

אולי לא טעית?

מתוך דברייך אני מבינה שהתגלה משבר אמון עמוק בינך לבין מנהלת הגן.
אני חושבת שבגן פרטי האמון שבין ההנהלה והגננת הוא תנאי הכרחי להמשך עבודה משותפת.
אם את חושבת שאין מקום לשוחח ולברר את מקור הרגשות החמורים שאת מתארת הרי שלמרות הרצון ליצור יציבות והמשכיות במקום עבודה, כדאי להתחיל לחשוב על חלופה לשנה הבאה. שהרי לא יתכן לעבוד בגן , להביא את כל מה שאת מתארת ולהרגיש מרומה ומושפלת.

 

[רות333]

אולי זו ההזדמנות לעבור למשרד החינוך?

בגן שלך את הבוס,ואין מי שיושב לך כל יום על הראש, רק לפעמים

 

[naty1754]

תודה שהשבתם לי

היתה לי הזדמנות השנה לעבור למשרד החינוך והחלטתי שזה לא נכון עבורי ואני הולכת אחרי ליבי ולא אחרי "התנאים"...

דווקא מבחינת ההתערבות בתכני הגן לא הייתה התערבות מצד המנהלת וזה פלוס ענק שלצערי לא קיים בכל מקום ואני מודעת לכך. אבל רוחלה צודקת במה שכתבה לי שברגע ש"נשבר"

האמון קשה להשיב אותו וקשה לעבוד באווירה כזו. אני הרבה יותר רגועה מאתמול שכתבתי את ההודעה, "העצבים" התפוגגו ונשארה אכזבה קשה ועצב גדול. אני יודעת שאין מקום שחף

מטעויות, גם אני לא אבל אני מאוד מאוד רגישה בנושא של אמת וכאשר משקרים לי (גם אם למנהלת שלי נדמה שהיא משקרת במשהו שולי וקטן, אני לא יודעת...) אצלי זה "הר".

גם לי כמו לכולם יש משפחה לפרנס, התחייבות וכד'. אני מנסה לא "לשבור את הכלים" כי אני כבר לא "ילדה" אבל מצד שני קשה לי ברמה העקרונית עם ההתנהלות.

בעלי היקר אומר שמה שחשוב זה שהילדים אוהבים אותי, ההורים מאוד מעריכים ומפרגנים ושמי הולך לפני. אני לא יודעת. בשנה הבאה אקבל קבוצה חדשה אם בגן הזה או אם אבחר

להתחיל במקום אחר ובכל מקרה אצטרך להתחיל לבנות את הקשרים והאמון מחדש. אני מנסה להיות "שקולה" במצב שמעצם היותו רגשי איננו "שקול" וברור לי שהחלטה כזו לא אוכל לקבל

ברגע אחד במהלך סוף השבוע.

 

[גן רוחלה]

אכן כך, החלטה שקולה ולא פשוטה

בכל מקרה אני מציעה לנסות להגיע להדברות. חשוב לפרוש בפני המנהלת את תחושתך , את אכזבתך ואת רצונך להמשיך ולנהל את כתת הגן בתחושה של אמון. לדעתי חשוב להגיד לה כמה חשוב לך שהדברים יהיו גלויים. להבטיח לנהוג בגילוי לב ולבקש ממנה לא לחסוך ממך את דעותיה ומחשבותיה , שהרי בסופו של דבר הגן שלה יצא נשכר.
כמובן שהייתי מסבירה גם את הסיבות המניעות ואתי להמשיך ולעבוד יחד, מתוך תקווה שהדברים ישתפרו.
כמה דברים שעשויים לעזור.
השתדלות להמנע מחקירת אירועים וחיפוש אשמים תעזור לשיחה להתנהל באופן שיאפשר בניה ושיתוף ולא יביא לנתק ולהתחפרות או למאבק מתמשך.
העדר שיפוטיות, לפחות מצידך תאפשר פתיחת דלת. במידה ותרגישי ששופטים אותך, נסי להתעלם ואל תתחילי להצטדק. מאידך דברי על ההרגשה שלך ועל התחושות שלך בקשר לאירוע, כלומר מה זה גרם לך להרגיש.
זכרי שמה שלעיתים נראה לך כאמת המוחלטת, נראה לגמרי אחרת מהצד השני. יכול להיות שהתנהלות המנהלת נובעת מלחצים שאינם קשורים אלייך ובכל זאת באים לידי ביטוי באופן שפוגע בך למרות שהיא בכלל לא התכוונה לעשות זאת. אני יכולה לספר לך כמנהלת שפעמים רבות הלחץ עצום, החשש לקראת השנה הבאה גם הוא מדאיג ולפעמים העדר עובדים או טענות הורים מכניסים חוסר שקט, כאשר אלה משפיעים על המנהלת היא עלולה ל"הוציא" את זה על הצוות או על מישהו בצוות שהיא מרגישה הכי בטוח איתו. יש המון סיבות להיות מתוכסכל ויש ימים שהתסכול מביא להתנהגות או אמירות לא שקולות. אינני מכירה את פרטי המקרה אבל את כן, לכן בדקי היטב אם אין מקום לנהוג בסלחנות ולו למען המשך עבודתך במקום שאת אוהבת לעבוד בו.
בהצלחה

 

[גן ניצן]

יחסים

קודם כל, גילוי נאות: אני מחפשת בנרות גננת מובילה לשנה הבאה.
אני מנהלת גן ולא יכולה לסבול חוסר שקיפות משום צד שהוא, שלא לדבר על שקרים. למרות הגילוי (שמשמעותו: אולי את רוצה לבוא לגן שלי בשנה הבאה?!), אני חושבת שבגלל העבודה שכבר השקעת בילדים- מאמינה שאת צריכה לפתוח דיאלוג. כפי שאת יודעת, הרבה מפירות ההשקעה מבשילים רק בשנה השנייה.
מאמינה גדולה בתקשורת גם אם היא קשה וכואבת וגם אם סוג התשובות שתקבלי הם מה שהיא יכולה לתת. את מה שלך יש להגיד חשוב שתשמיעי, אחרת איך תסיימי את השנה? אני לא יודעת מהכתוב במה מדובר. האם קיימת אופציה של אי הבנה?

בהצלחה ותרגישי טוב

 

[naty1754]

קשור ולא קשור

קודם כל תודה לכן רוחלה וגן ניצן על ההתייחסות. חשבתי על מה שקרה. חשבתי וחשבתי עד שלא יכולתי יותר והחלטתי "לשחרר" את עצמי מהמחשבות ובעיקר מהצורך שלי לקבל החלטה שאולי אינה שקולה. לפני חודש יצאתי למסע מיוחד, מרגש וראשון מסוגו, מסע לאי האלה הגדולה - מלטה. במלטה קיימים שרידים של מקדשים מתקופת האלה הגדולה הבנויים כגוף של אישה (ירכיים, בטן וחזה). אנו קבוצה של 18 נשים נסענו במטרה "לעורר" ולהחזיר את האנרגיה הנשית לעולם. עשינו זאת באמצעות טקסים, שירה, תיפוף ועוד. באחד הטקסים התחייבנו לא לתת לעוול שנעשה לאישה לידנו להוסיף להיות.
אתמול שבנו ונפגשנו לסיכום חודש מאז החזרה. נזכרתי בטקס וחשבתי עלי. לפני שאני ממהרת למנוע עוול מאחרות מה איתי? מה איתי ועם המנהלת שלי שגם היא אישה? נכון שהדרך שאני מכירה הכי טוב היא להתחיל מחדש אבל מה עם להתמודד? מה עם להשאר? הרי אני רואה בהתנהלות שלי מודל, לא רק כלפי הילדים אלא בכלל של רוגע, של סבלנות, של צורת דיבור תקינה, של דרך ארץ... עלי להאמין שאם אכן זה כך למעשים שלי יש השפעה גם במישור הלא מילולי ועלי לקחת אחריות. ובמישור המילולי להגדיר גבולות, תחומי אחריות שלי/שלה וציפיות.
ההחלטה הזו, לקחת אחריות, מאוד חיזקה אותי וראה זה "פלא" - היום יום העבודה נראה אחרת לגמרי. היא קראה לי אליה למשרד. דיברנו בשקט, תיאמנו מה שדרש תיאום וקבלנו החלטה משותפת לעוד מס' ימים (כזו שתעמוד למבחן מחר שאני ביום חופש...)
רוחלה שוב תודה על הפורום שבו ניתן להעזר ולהתמך. זה לא מובן מאליו בעיני שאת כמנהלת הפורום והמשתתפות והמשתתפים בו מוצאים את הזמן מעבר לכל העשייה המבורכת והענפה להגיע לכאן לכתוב, לתמוך, לייעץ ופשוט להיות כאן בשבילנו - תודה.