איפה השפיות, איפה?
אהלן! עברו עליי הרבה מאוד דברים בזמן מאוד קצר, גיליתי ולמדתי כל כך הרבהעל עצמי, על אחרים, על החיים שהראש שלי פשוט מסרב לקלוט ולספוג את כל המידע החדש הזה... ושוב אני כאן, שוב אני לא יודע למה אני כותב כאן, שוב אני מקווה שמשהו מתישהו ישתנה בחיי למרות שהיו כל כך הרבה שינויים בזמן האחרון שפשוט כבר נמאס... לפני זמן קצר חשבתי שאני בן אדם חזק, חשבתי שיודע על החיים הכל והנחתי שאני עומד על הרגליים ומאוד קשה להפיל אותי. לפחות כך חשבתי או ליתר הדיוק רציתי לחשוב כך. חשבתי שהתקופות הקשות ביותר בחיי כבר מאחוריי כמו לעלות לארץ בגיל 18 לבד בלי משפחה ובלי ידע והשפה, להשתלב בחברה, להתגייס ליחידה קרבית, לגלות על עצמי דברים "חדשים" ולהודות לעצמי בעובדה שאני טיפה "שונה " מאחרים, לארוז אומץ ולהתאהב ולהיפגע קשות, שוב להתאהב ולהיפגע עוד יותר קשות... סברתי שהתגברתי, סברתי שיש לי עור של פיל...חשבתי כך..אז לא..טעיתי...ואני מגלה שבעצם אני לא למדתי כל כך הרבה, בעצם לא למדתי כלום. המון שנים הייתי ספורטאי . "להסתכל רק קדימה, אם נפלת קום ותמשיך האלה."כך חונכתי..וכך היה כל הזמן. אולי זאת הסיבה למה אני עדיין בן אדם שפוי (שוב אני ורצה לחשוב כך- עכשיו אני לא בטוח בשום דבר). מה שהחזיק אותי בתקופה האחרונה זה היה צבא. התפקיד שלי בגלל הדינאמיוט שלו לא כל כך איפשר לי לחשוב על כל מיני דברים אחרים חוץ ממנו, פשוט לא היה זמן. לא היה זמן, לא היו בעיות... אני משתחרר מהצבא עוד 3 חודשים בערך בנובמבר הקרוב . האמת אני נורא פוחד מהרגע הזה. אז שוב אני אהיה בהתפצלות של הדרכים ולא אדע לאן ללכת. כמובן אני מתכוון לבילבול שיש לי עכשיו בראש. יש לי המון מטרות ושאיפות בחיים שאני רוצה לממש. אולי המצב שלי לא כל כך גרוע. אולי אני סתם בחור ששונא להיות לבד ומתלונן על זה. אבל פשוט נמאס לי להתעסק רק עם דברים פרקטיים כמו למשל צבא, לימודים ועבודה, כי כשאני לא שם אני מרגיש שאני אפס, כלום ושאני נופל לתהום... לפני חצי שנה בערך נפצעתי מאוד קשה...היה לי שבר מאמץ מאוד חמור באזור ירך וכמעט הפכתי לנכה. הייתי על הקביים שלושה וחצי חודשים וחשבתי שאני אשתגע כי אז לקחו ממני הדבר הכי חשוב לי בעולם- חופש והתנועה.עמדתי בזה. חזרתי ליחידה, התחלתי להתאמן, לאט לאט חזרתי לשיגרה אבל לא מזמן הבנתי שבעצם אני נמצא מאוד רחוק מהניצחון. הבנתי שאני עדיין פצוע ויש לי עדיין שבר מאמץ ... שבר מאמץ נפשי...
אהלן! עברו עליי הרבה מאוד דברים בזמן מאוד קצר, גיליתי ולמדתי כל כך הרבהעל עצמי, על אחרים, על החיים שהראש שלי פשוט מסרב לקלוט ולספוג את כל המידע החדש הזה... ושוב אני כאן, שוב אני לא יודע למה אני כותב כאן, שוב אני מקווה שמשהו מתישהו ישתנה בחיי למרות שהיו כל כך הרבה שינויים בזמן האחרון שפשוט כבר נמאס... לפני זמן קצר חשבתי שאני בן אדם חזק, חשבתי שיודע על החיים הכל והנחתי שאני עומד על הרגליים ומאוד קשה להפיל אותי. לפחות כך חשבתי או ליתר הדיוק רציתי לחשוב כך. חשבתי שהתקופות הקשות ביותר בחיי כבר מאחוריי כמו לעלות לארץ בגיל 18 לבד בלי משפחה ובלי ידע והשפה, להשתלב בחברה, להתגייס ליחידה קרבית, לגלות על עצמי דברים "חדשים" ולהודות לעצמי בעובדה שאני טיפה "שונה " מאחרים, לארוז אומץ ולהתאהב ולהיפגע קשות, שוב להתאהב ולהיפגע עוד יותר קשות... סברתי שהתגברתי, סברתי שיש לי עור של פיל...חשבתי כך..אז לא..טעיתי...ואני מגלה שבעצם אני לא למדתי כל כך הרבה, בעצם לא למדתי כלום. המון שנים הייתי ספורטאי . "להסתכל רק קדימה, אם נפלת קום ותמשיך האלה."כך חונכתי..וכך היה כל הזמן. אולי זאת הסיבה למה אני עדיין בן אדם שפוי (שוב אני ורצה לחשוב כך- עכשיו אני לא בטוח בשום דבר). מה שהחזיק אותי בתקופה האחרונה זה היה צבא. התפקיד שלי בגלל הדינאמיוט שלו לא כל כך איפשר לי לחשוב על כל מיני דברים אחרים חוץ ממנו, פשוט לא היה זמן. לא היה זמן, לא היו בעיות... אני משתחרר מהצבא עוד 3 חודשים בערך בנובמבר הקרוב . האמת אני נורא פוחד מהרגע הזה. אז שוב אני אהיה בהתפצלות של הדרכים ולא אדע לאן ללכת. כמובן אני מתכוון לבילבול שיש לי עכשיו בראש. יש לי המון מטרות ושאיפות בחיים שאני רוצה לממש. אולי המצב שלי לא כל כך גרוע. אולי אני סתם בחור ששונא להיות לבד ומתלונן על זה. אבל פשוט נמאס לי להתעסק רק עם דברים פרקטיים כמו למשל צבא, לימודים ועבודה, כי כשאני לא שם אני מרגיש שאני אפס, כלום ושאני נופל לתהום... לפני חצי שנה בערך נפצעתי מאוד קשה...היה לי שבר מאמץ מאוד חמור באזור ירך וכמעט הפכתי לנכה. הייתי על הקביים שלושה וחצי חודשים וחשבתי שאני אשתגע כי אז לקחו ממני הדבר הכי חשוב לי בעולם- חופש והתנועה.עמדתי בזה. חזרתי ליחידה, התחלתי להתאמן, לאט לאט חזרתי לשיגרה אבל לא מזמן הבנתי שבעצם אני נמצא מאוד רחוק מהניצחון. הבנתי שאני עדיין פצוע ויש לי עדיין שבר מאמץ ... שבר מאמץ נפשי...
) בכל מקרה, אם תרצה לדבר בפרטי פעם, אולי על דברים יותר נקודתיים שמפריעים לך או כל דבר אחר - אני במרחק מסר. [התמונה הזו מוכרת לי. נראה לי שנתקלתי בה באטרף.
