איפה הרגישות?

  • פותח הנושא mri10
  • פורסם בתאריך

mri10

New member
איפה הרגישות?

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות איבה מעלה על נס את זכרם של עשרות אלפים של אזרחים וחיילים שנהרגו על קידוש השם ועל הגנת העם והארץ. אצל אותן משפחות השכול כל שנה מחדש יום הזיכרון הוא יום בו הכל נפתח מחדש,הזכרונות עולים,הרגשות גואים והפצע שלעיתים נדמה כי הוא הגליד שב לדמם במלא העוצמה. אין ריפוי מוחלט לכאב ולייסורי השכול והאובדן,יש הדחקה,שכחה,רגיעה זמנית ולא יותר מכך. לכו היום לבתי הקברות הביטו בפניהם של המבקרים ותראו עד כמה שהסבל והכאב קנה שביתה אצל משפחות החללים. אז תגידו,מי הגה את הרעיון המופלא הזה להצמיד את יום הזיכרון ליום העצמאות?? לא נראה לכם שצריך לתת מרווח זמן בכדי לעבור מתחושות של עצב ויגון לתחושות של שמחה וגאווה על עצמאותינו המתחדשת?? י
 
אפשר...

להסתכל רגע על...

י בטבת, יום הקדיש הכללי
ט באב, חרבן הבית
יז בתמוז, המצור
ג תשרי, צום גדליה
י תשרי, כיפור

שני המקומות היחידים שבהם אני מכיר יציאה לשמחה הם...

צום לפני החופה
צום לפני מגילת אסתר
שעניינם תשובה ויציאה מצרה וביטול גזירה
 

mri10

New member
אתה משווה

בין חתן ותענית אסתר ליום הזיכרון??
 
תצמיד לחלק הראשון.

למועדים בהם מצויינים פורענויות.


החלק השני בה לציין את היוצאים מהכלל.
שהרי תמיד תוכל לומר - אבל חתן ותענית אסתר דומים ליום הזיכרון והעצמאות.
 

mri10

New member
הם כלל לא דומים

תענית אסתר עושים לזכר כך שאסתר ונערותיה ועם ישראל צמו לביטול הגזירה,יום לאחר מכן אנו חוגגים על ביטולה. בשום שלב לא היה שם אבל או שכול ואובדן וממילא אין רגשות או קרבנות ולא שום דבר דומה ולכן אין מניעה לקיים את פורים בסמיכות. גם חתן שצם (למי שצם,הספרדים לא צמים) זה כלל לא צער,בדיוק הפוך,זו תענית שנועדה להשלים את התשובה כי הרי חתן הוא אחד שנמחלין לו כל עוונותיו. אגב,בדיוק כפי שיום כיפור הוא יום של שמחה ולא של עצב.
 

mri10

New member
אתה רע

בדיוק כמו החבר השרוט שלך שאיחל לגברת במכולת "יום הזכרון שמח" אבל מה לעשות,אתה אחד שאוהבים אותך בכל מצב.
 
אני לא רע

אני פשוט בז לרעיונות האלו שמסדרים אותכם בשורה לעמוד לצפירות ולחשוב מחשבות עצובות
ושמים לכם כאילו שירי נוסטלגיה להגביר לכם את הרגשות, ומראים לכם סרטים שבקושי קשורים למה שבאמת קרה שם, אבל מוכרים אותם עם מלא רגש, אז אתם מתחברים לזה כי אתם רוצים לחשוב שאתם רגישים, כי אתם באמת עדין מאמינים שאתם בני אדם, כשלמעשה כל ההצגה הזו היא מתחילתה ועד סופה פייק פייק פייק
שבעצם רק מגבירה את הניתוק שלכם מהמטרות שבאמת נהרגו עבורם כל אותם יהודים האחראים לישובינו פה

ובסופו של יום, יש את המסיבות שימחה הכי גדולות, שבימיינו זה מסיבות זימה
מה באמת נאמר פה לדור ההמשך ?
מה אתם לקחתם מזה ?
דקה לעמוד וסגרתם פינה?
זה להתחבר?

אז מכיוון שהכל זה בדיחה עצובה על חשבונכם, ולא נשאר אדם שפוי באיזור
ולמזלי בוראי חנן אותי בחוכמה בינה ודעת, שניסיתי לחלוק עם הליצנים, אך ללא הועיל
נשאר רק לצחוק ולהתבדח ולשמוח שמחת השם שזיכני לחוות את עולמו

אני למשל, לעולם לא אכניס את עצמי במכוון למוד של עצבות, אין דבר כזה לראות או לשמוע דברים עצובים
עצבות זה רק מאלוקי החילונים

אז יום זיכרון שמח
 
אני פחות מתחבר לכל הדתי/דוס/חרדי וכו'

יותר חשוב זה הלב של הבנאדם, לאן הוא מכוון
לאלוקיו או לאלילים

התחרות היא לא מי יותר דוס
התחרות היא מי עשה יותר מקום לבורא
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
לא?
 


בהקשר של עצבות מר פה השיג אותי.
כי...גם אני רציתי לציין את העובדה שביהדות אין מקום לעצב...
אפילו באבלות מקילים...
 

דידי 9

New member
אבל עדיין יש. מה לעשות?

זה אבלות, קולקטיבית-אבל אבלות. יש בה עצב-אם מקלים או לא.
 
"נשכחתי כמת מלב"

לא כך.
ציינתי כי אין ביהדות מקום לעצב.
בכל יום יש לשמוח.
ובימים של דין וחשבון. ממעטים בשמחה. אך לא עצובים.
בכל מקרה דעתי האישית אינה בעד הימים האלו...די לנו בימים שקבעו לנו חכמים.
 

דידי 9

New member
אתה פחדן בעיני.פחדן-ומקובע. בכל כלל

יש יוצא מהכלל. אתה שייך לחברה מסויימת, אתה שייך אם תרצה או לא-כי אתה לא במדבר!
כל הבוז שלך-קולקטיבי. בכל הנושאים אתה בז.
אתה לא מרשה לעצמך לחשוב מה הנושא, מה הכאב, על מה ומי אותו כאב...אתה פשוט בז!
איזה יופי.....אתה בז.

כן. הצפירה מחברת אותי. השידורים מחברים אותי. הסיפורים מחברים אותי. המציאות-מחברת אותי. כן.
ומבחירה. ומהכרה.

פייר? סליחה, אבל אני בזה לך.בזה.

מתי במשך השנה אתה חושב על זה? מתי?
כשאתה חושב על נסיכים ונסיכות? פתחת פעם פוסט על חללי צהל? דיברת על זה?
לא.

אז מה הקישקושים האלה שלך..מה?
 
למעלה