סיפור חסר פואנטה או אין גבול
האמת, יכול להיות שאמא שלי אמרה לי משפט זה לפני שנים הרבה. אני לא בטוח בכך, שכן זה נשמע מסוג המשפטים שאמהות משננות לבניהם, אולם דוקא מפיה של אמא שלי, לא הגיוני שמשפט כזה בהכרח ייצא. לכן או שלא שיננתי משפט זה כיון שאימי לא אמרה לי אותו, או שפשוט לא הייתי משנן ראוי. שנים חלפו, וכך גם נהרות. הגעתי לארץ המובטחת, והתקבלתי בה בצורה נאה להפליא. מובן שלא תיקשרתי עם אף איש או אישה. למצער, הזמן עבר. ובסופו של דבר, אחד מידידיי החדשים הסביר לי את הבעיה. הוא ייחס את המשפט לאימו ואמר לי: "אם אין לך משהו חיובי להגיד, אתה יכול פשוט לשתוק." ואני אפילו מצליח לעשות זאת בעשרה אחוז מהמקרים. אבל, נו במת. אנחנו אנשים עסוקים, וכבר חשבתי שכיון שאנשים הגיבו, שהסיפור הזה שווה תגובה. נו במת. נו במת. או לחלופין, שימו לב שימו לב! ביקורת חיובית, או לחלופין הצעה קונסטרוקטיבית, אף פעם לא הבדלתי בין השניים לא כל שכן השתמשתי בהם: מנהל יקר, אם אתה רואה סיפורים שכאלה, שמקומם יפה להם בפורומים אחרים, אנא נווט אותם לשם והרחק מטווח עינינו, הלאות בלאו הכי. וניאו, בחייך אתה לא יכול להגיב לכל דבר, אנחנו חושבים שאתה מתיחס רק לדברים ראוים. איפה זקיפות הקומה המודרניסטית המבחינה בין תרבות גבוהה או למצער תרבות לבין טוב לא ניכנס לשמות תואר.
