איפה הגבול?!
כל הערב מילים חדות כסכין. היא בשלה ואני בשלי.. מתגעגעת לשקט, לחופש הבחירה לרומנטיקה, לפנטזיות ולכל מה שבא. מרגישה שהיא שללה את זה ממני.. את המקום הזה שהייתי בו המקום האחר, האהוב הפחות טוב בעיניה אך היה אולי טוב בישבילי. נכון, זוגיות זה לשתף, לחיות יחד, לחוות, לאהוב, לגעת. הזמן עושה את שלו פעם שם פעם כאן. דוחקת עוד מחשבה על אהבה אחרת, על חיים אחרים, על התחלות חדשות. מרגישה אותך שם נוגעת לא נוגעת. אני חיה לי במחשבות עושה את שייחלתי לעצמי אך בגדר מחשבה. היא שם, מאזנת אותי מפעם לפעם. לא דומה לי כמעט בשום מובן.. תוהה אם זה טוב או רע?! באתי מעולם אחר, עברתי הרבה. כל מה שאדם יוכל לעלות על סף דעתו. מעבר לילדות קשה רצופת אכזבות, התעללויות גירושים של ההורים, אמא חולה, מתה, אלימות פה ושם, ניצול מיני ופה זה מבחינתי הסוף. יש שלב שצריך להגיד דיי אני רוצה לתת לעצמי משהו טוב יותר ממה שהיה לי. היא האהבה שלי בכל שלושת השנים האחרונות היתה נשואה והתגרשה. חיה בזוגיות ארוכה, חוותה משפחה חמה ואוהבת סביבה מפרגנת ותומכת. אני באתי לי מעולם של לדעת להסתדר לבד בכל המובנים. להשיג הכל בכוחות עצמי, לחיות במציאות שאותה רציתי, לבזבז כאילו אין מחר סתם כי זה עושה לי טוב. נכון זה נשמע ילדותי, מופרז ולא מחושב אך זה שלי!! ספק נהנית ספק מנצלת את הרגע בכדי לשרוד יום נוסף בחיים האלה. כיום הזוגיות הזאת מצפה ממני לשנות את עצמי בכל פעם מחדש.. מבחינתה זו שאלה של עקרון. יש את הגבול (מבחינתי) שגם האדם הכי אהוב לא יוכל לעבור ושם הוא צריך לעצור. היא לא ממש עושה זאת גם כשביקשתי כך.. היא חוצה אותו מפעם לפעם כאילו אין שם כלום שחוסם אותה מלעשות זאת. מעמידה אותי על טעותי כפי שהיא חושבת לנכון. רוצה אולי שאהיה כמוה שאחשוב כמוה ואנהג עפ"י שקיפות דעתה. אך... כולנו שווים וכולנו שונים כל אחד מהמקום ממנו הגיע וצריך להפנים ולהבין זאת. לעיתים זה מגיע בדרך הקלה או בדרך הקשה אך מתישהו זה יבוא. האם אתן חושבות שבזוגיות למרות כל האהבה חייב להסכים בכל דבר? האם הדרך המסויימת בה אני חייה ובת זוגי מתוך שקיפות דעתה מחליטה/חושבת אחרת האם אני אמורה לשנות/להשתנות עקב כך או שלא בהכרח?! התרגלתי לחיות אחרת, כך גדלתי כך הגעתי להכל לבד בעצמי. כל מה שנעשה בחיי השגתי כמעט במו ידיי ואת הגעת כאשר החיים מוגשים לך על כפית של זהב כל מה שקיבלת, רצית או רוצה זה שם מושג לך במרחק נגיעה. נכון אולי אני לא הבחורה הכי רזה, אולי פחות משקיעה בעצמי כפי שהייתי בתחילת ההיכרות אך... האמונה שלי היא לאהוב כל בנאדם באשר הוא. לא חושבת שלנסות לשנות בנאדם כל הזמן על פי איך שיית רוצה זו בהכרח הדרך הנכונה. לא חושבת שזה יוכל לקדם את הקשר לאנשהו. מנסה להשקיע בטיפול זוגי.. כבר בשיחה הראשונה אמרה לה המטפלת שכל הנסיונות שלה להגיד כמה אני לא בסדר מעיד על בעייה שיש אצלה, שכנראה היא מנסה לנהוג בי כפי שנהגו בה בבית ושזה ממש לא הדרך הנכונה. לקחה ללב ברמות רציניות כי כנראה שיש דברים בגו. בקיצור, הערב שוב רבנו, שוב התכסחנו, שוב מיליתי את הכנרת בעוד כמה ס"מ של מים שירדו מעיניי. עד אימתייי?! האם המלחמה הזו משתלמת או שמע עלי לקחת פסק זמן?! יודעת בתוככי ליבי שהתשובה באמיתית והכנה ביותר מצוייה אצלי אך תמיד טוב לשמוע גם מאחרים שאולי עברו סיטואציה דומה לשלי ויוכלו לסייע מתוך הנסיון. מודה לכן בנות יקרות על ההקשבה וסליחה על האריכות. זה פשוט היה שם וחיכה לכן שתקשיבו... לילה קסום ומלא בחום ואהבה
כל הערב מילים חדות כסכין. היא בשלה ואני בשלי.. מתגעגעת לשקט, לחופש הבחירה לרומנטיקה, לפנטזיות ולכל מה שבא. מרגישה שהיא שללה את זה ממני.. את המקום הזה שהייתי בו המקום האחר, האהוב הפחות טוב בעיניה אך היה אולי טוב בישבילי. נכון, זוגיות זה לשתף, לחיות יחד, לחוות, לאהוב, לגעת. הזמן עושה את שלו פעם שם פעם כאן. דוחקת עוד מחשבה על אהבה אחרת, על חיים אחרים, על התחלות חדשות. מרגישה אותך שם נוגעת לא נוגעת. אני חיה לי במחשבות עושה את שייחלתי לעצמי אך בגדר מחשבה. היא שם, מאזנת אותי מפעם לפעם. לא דומה לי כמעט בשום מובן.. תוהה אם זה טוב או רע?! באתי מעולם אחר, עברתי הרבה. כל מה שאדם יוכל לעלות על סף דעתו. מעבר לילדות קשה רצופת אכזבות, התעללויות גירושים של ההורים, אמא חולה, מתה, אלימות פה ושם, ניצול מיני ופה זה מבחינתי הסוף. יש שלב שצריך להגיד דיי אני רוצה לתת לעצמי משהו טוב יותר ממה שהיה לי. היא האהבה שלי בכל שלושת השנים האחרונות היתה נשואה והתגרשה. חיה בזוגיות ארוכה, חוותה משפחה חמה ואוהבת סביבה מפרגנת ותומכת. אני באתי לי מעולם של לדעת להסתדר לבד בכל המובנים. להשיג הכל בכוחות עצמי, לחיות במציאות שאותה רציתי, לבזבז כאילו אין מחר סתם כי זה עושה לי טוב. נכון זה נשמע ילדותי, מופרז ולא מחושב אך זה שלי!! ספק נהנית ספק מנצלת את הרגע בכדי לשרוד יום נוסף בחיים האלה. כיום הזוגיות הזאת מצפה ממני לשנות את עצמי בכל פעם מחדש.. מבחינתה זו שאלה של עקרון. יש את הגבול (מבחינתי) שגם האדם הכי אהוב לא יוכל לעבור ושם הוא צריך לעצור. היא לא ממש עושה זאת גם כשביקשתי כך.. היא חוצה אותו מפעם לפעם כאילו אין שם כלום שחוסם אותה מלעשות זאת. מעמידה אותי על טעותי כפי שהיא חושבת לנכון. רוצה אולי שאהיה כמוה שאחשוב כמוה ואנהג עפ"י שקיפות דעתה. אך... כולנו שווים וכולנו שונים כל אחד מהמקום ממנו הגיע וצריך להפנים ולהבין זאת. לעיתים זה מגיע בדרך הקלה או בדרך הקשה אך מתישהו זה יבוא. האם אתן חושבות שבזוגיות למרות כל האהבה חייב להסכים בכל דבר? האם הדרך המסויימת בה אני חייה ובת זוגי מתוך שקיפות דעתה מחליטה/חושבת אחרת האם אני אמורה לשנות/להשתנות עקב כך או שלא בהכרח?! התרגלתי לחיות אחרת, כך גדלתי כך הגעתי להכל לבד בעצמי. כל מה שנעשה בחיי השגתי כמעט במו ידיי ואת הגעת כאשר החיים מוגשים לך על כפית של זהב כל מה שקיבלת, רצית או רוצה זה שם מושג לך במרחק נגיעה. נכון אולי אני לא הבחורה הכי רזה, אולי פחות משקיעה בעצמי כפי שהייתי בתחילת ההיכרות אך... האמונה שלי היא לאהוב כל בנאדם באשר הוא. לא חושבת שלנסות לשנות בנאדם כל הזמן על פי איך שיית רוצה זו בהכרח הדרך הנכונה. לא חושבת שזה יוכל לקדם את הקשר לאנשהו. מנסה להשקיע בטיפול זוגי.. כבר בשיחה הראשונה אמרה לה המטפלת שכל הנסיונות שלה להגיד כמה אני לא בסדר מעיד על בעייה שיש אצלה, שכנראה היא מנסה לנהוג בי כפי שנהגו בה בבית ושזה ממש לא הדרך הנכונה. לקחה ללב ברמות רציניות כי כנראה שיש דברים בגו. בקיצור, הערב שוב רבנו, שוב התכסחנו, שוב מיליתי את הכנרת בעוד כמה ס"מ של מים שירדו מעיניי. עד אימתייי?! האם המלחמה הזו משתלמת או שמע עלי לקחת פסק זמן?! יודעת בתוככי ליבי שהתשובה באמיתית והכנה ביותר מצוייה אצלי אך תמיד טוב לשמוע גם מאחרים שאולי עברו סיטואציה דומה לשלי ויוכלו לסייע מתוך הנסיון. מודה לכן בנות יקרות על ההקשבה וסליחה על האריכות. זה פשוט היה שם וחיכה לכן שתקשיבו... לילה קסום ומלא בחום ואהבה
שבוע נפלא