איפה ברי?../images/Emo41.gif
ומעשה שהיה כך היה: לפני כמה ימים חברה שלי באה אלי, ואני שמתי את "נגיעות". "ואי, מגניב, השיר של שבתות וחגים", התלהבה הגברת. "מי שר?" "ברי סחרוף." "אה, ההוא שפעם שר עם פורטיס?" "אהמ." ואז היא אמרה שהיא רוצה לשמוע עוד ברי, ושאלה מאיפה כדאי לה להתחיל. "מנגיעות." "אז תשאילי לי את הדיסק, בבקשה!" אני לא כל כך התלהבתי, אבל היא הבטיחה לשמור עליו כאילו היה אחד מהדיסקים שלה (עם המוסיקה המגעילה). אז הסכמתי. באותו ערב היא התקשרה אלי. "זה בקשר לדיסק." "כן, מתי את חושבת להחזיר אותו?" "אה, יש בעיה..." משהו אמר לי שזה לא ייגמר טוב. "איזו בעיה?" בקול מגמגם המפגרת הסבירה שהיא הניחה את הדיסק על המיטה שלה, סתם ככה ואפילו בלי קופסה, והכלב המופרע שלה בדיוק נכנס לחדר ו... אין לי דיסק. "אני ארצח אותך, מטומטמת חסרת אחריות!" "אני אקנה לך חדש... מתישהו..." אני אעצור כאן ורק אספר שהבהרתי לה שאם היא לא תקנה לי דיסק חדש מיד, היא לא תזכה לקבל את התעודה. ביום רביעי היא באה אלי. "איפה הדיסק?" "לא קניתי אותו..." איך היא מעיזה להתקרב אלי בלי הדיסק? אבל לפני שהספקתי לשלוח ידיים לצווארה הענוג, היא התחילה ליבב: "אבל לא היה בצליל!" "מה לא היה? את בטוחה שחיפשת?" "כן..." צרחה משמידת הדיסקים, "חיפשתי ב-ב' ולא היה שם. שאלתי את המוכר והוא אמר לי לחפש ב-ס'. באמת ראיתי שהיה כתוב ברי סחרוף אבל היה שם רק דיסק אחד על גיטרה שקורעת את הלילה." תפסתי אותה בשרוול וגררתי אותה לקניון. היא צדקה - במקום של ברי סחרוף היה רק את "כשהגיטרה מנסרת את הלילה", שהוא בכלל של פורטיסחרוף. "בואי נלך", ניסתה האהבלה לשכנע אותי, אבל אני הכרחתי אותה לחטט בין כל הדיסקים. זה היה כמו במשחק של "איפה אפי?", רק שהפעם בסגנון "איפה ברי?" הפכנו כל דיסק ודיסק באגף ההוא, ובסוף מצאנו עותק של "נגיעות". תקוע משום מה בין שני דיסקים של שלמה ארצי. חברתי הטיפשה שלפה ארנק. וסוף טוב, הכול טוב - היא קיבלה תעודה ו"נגיעות" חזר לעטר את מעמד הדיסקים שלי. רק למה צליל לא טורחת לסדר שם, למה?!
ומעשה שהיה כך היה: לפני כמה ימים חברה שלי באה אלי, ואני שמתי את "נגיעות". "ואי, מגניב, השיר של שבתות וחגים", התלהבה הגברת. "מי שר?" "ברי סחרוף." "אה, ההוא שפעם שר עם פורטיס?" "אהמ." ואז היא אמרה שהיא רוצה לשמוע עוד ברי, ושאלה מאיפה כדאי לה להתחיל. "מנגיעות." "אז תשאילי לי את הדיסק, בבקשה!" אני לא כל כך התלהבתי, אבל היא הבטיחה לשמור עליו כאילו היה אחד מהדיסקים שלה (עם המוסיקה המגעילה). אז הסכמתי. באותו ערב היא התקשרה אלי. "זה בקשר לדיסק." "כן, מתי את חושבת להחזיר אותו?" "אה, יש בעיה..." משהו אמר לי שזה לא ייגמר טוב. "איזו בעיה?" בקול מגמגם המפגרת הסבירה שהיא הניחה את הדיסק על המיטה שלה, סתם ככה ואפילו בלי קופסה, והכלב המופרע שלה בדיוק נכנס לחדר ו... אין לי דיסק. "אני ארצח אותך, מטומטמת חסרת אחריות!" "אני אקנה לך חדש... מתישהו..." אני אעצור כאן ורק אספר שהבהרתי לה שאם היא לא תקנה לי דיסק חדש מיד, היא לא תזכה לקבל את התעודה. ביום רביעי היא באה אלי. "איפה הדיסק?" "לא קניתי אותו..." איך היא מעיזה להתקרב אלי בלי הדיסק? אבל לפני שהספקתי לשלוח ידיים לצווארה הענוג, היא התחילה ליבב: "אבל לא היה בצליל!" "מה לא היה? את בטוחה שחיפשת?" "כן..." צרחה משמידת הדיסקים, "חיפשתי ב-ב' ולא היה שם. שאלתי את המוכר והוא אמר לי לחפש ב-ס'. באמת ראיתי שהיה כתוב ברי סחרוף אבל היה שם רק דיסק אחד על גיטרה שקורעת את הלילה." תפסתי אותה בשרוול וגררתי אותה לקניון. היא צדקה - במקום של ברי סחרוף היה רק את "כשהגיטרה מנסרת את הלילה", שהוא בכלל של פורטיסחרוף. "בואי נלך", ניסתה האהבלה לשכנע אותי, אבל אני הכרחתי אותה לחטט בין כל הדיסקים. זה היה כמו במשחק של "איפה אפי?", רק שהפעם בסגנון "איפה ברי?" הפכנו כל דיסק ודיסק באגף ההוא, ובסוף מצאנו עותק של "נגיעות". תקוע משום מה בין שני דיסקים של שלמה ארצי. חברתי הטיפשה שלפה ארנק. וסוף טוב, הכול טוב - היא קיבלה תעודה ו"נגיעות" חזר לעטר את מעמד הדיסקים שלי. רק למה צליל לא טורחת לסדר שם, למה?!
