איפה את עכשיו?

[טיפה מרה]

איפה את עכשיו?

את מתעוררת לאט. השמש החודרת מבעד לחלון צורבת את גופך עוד את שוכבת פרקדן, עירומה כמעט לגמרי, פרט לתחתונים דקים בצבע תכלת דהוי. גופך מיוזע, גבך נדבק לסדינים הלבנים. איש לא שוכב לידך. הוא ברח באישון לילה, ממהר חזרה לאשתו. דפיקה בדלת. את זורקת על גופך גופיה לבנה שנצמדת מייד לגופך, מבליטה את שדייך התפוחים. בעצלתיים את ניגשת לדלת. טיפת זיעה זולגת ממפשעתך אל ירכך ומטה, טיפת רוח לא חודרת דרך החלון אבל את נרעדת קלות כשטיפת הזיעה מדגדגת את רגלך. את פותחת את הדלת. לא מופתעת לראות אותו. זה כבר כמה חודשים שהוא מבקרך בבקרים הבודדים של יום שבת. הוא נכנס פנימה. מפשיט אותך, זורק אותך על המיטה. מזיין אותך, פותח אותך, מנצל אותך. רגלייך פתוחות, את גונחת בכאב, בהנאה, בעצב, בשמחה, בעייפות, בערות. מרירות הנטישה של איש הלילה מתערבבת במתיקות חדירתו של אדון הבוקר. הוא גומר, גם הקודם גמר, גם את גמרת. נו, אז מה?...

 

[ramzi77]

נשמע מהול ביאוש קל - טיפטיפונת

משיהיא שמכיר?

 

[טיפה מרה]

או מכיר או הכרתי.

אני לא בטוח...

 

[מודה ועוזבת]

האדישות.....

הדברים האילו שחוזרים על עצמם במשך כמה זמן. שאין בהם ולו טיפה של התרגשות,טיפה של געגוע, והכי גרוע-טיפה של רגש. מניסיון... צריך להתגעגע. צריך לרצות. אחרת זה הופך להיות שיגרה מתישה. מגע כמו שאנחנו באמת רוצים,כמו שאנחנו באמת צריכים, קצת נדיר למצוא.(הלוואי ואני טועה) אז עד שיש משהו אמיתי? לקחת את זה כאילו זו הפעם האחרונה... אוייי כמה אני מדברת על הבוקר. יום טוב!